גירושים לאחר 40 שנות נישואים

יום אחד, זוג בשנות השבעים לחייהם נכנס
למשרד של עורך דין כדי לנסח הסכם גירושין.

עורך הדין הופתע, אבל לאחר שדיבר איתם,
הוא הבין סוף סוף את סיפורם.
במשך 40 השנים האחרונות, הם נלחמו ללא הרף
ומעולם לא הצליחו להסכים על שום דבר.
הם נשארו יחד רק למען ילדיהם, בתקווה לספק
להם חינוך טוב וגידול יציב בלי תהפוכות.

אבל עכשיו, כשהילדים שלהם גדלו והם כבר
עם משפחות משלהם, לא נותר דבר שמחזיק אותם יחד.
הם החליטו שהם פשוט רוצים לחיות את שארית חייהם
ללא הצער שהם סבלו כל כך הרבה זמן.

בזמן שעורך הדין הכין את הניירת, הוא לא הצליח
להשתחרר מהתחושה שמשהו עדיין מחבר ביניהם.

"אני אוהבת אותך, אבל אני פשוט לא יכולה
להמשיך עם זה יותר," אמרה האישה לבעלה
כשהיא חותמת על המסמכים. "אני מצטערת."

"אני מבין," הבעל ענה בשקט.

עורך הדין, שעדיין חש שמשהו ביניהם לא סגור,
הזמין אותם לצאת לאכול ביחד לפני שהם
מסיימים את כל התהליך.

"זו בדיוק הפסקת הצהריים שלי," אמר להם
וקיווה למשוך קצת זמן כדי לרדת לשורש העניין
לפני שהוא מגיש את הניירת לאישור הרשויות.

הם הסכימו ויצאו יחד לאכול במסעדה סמוכה.
אבל הארוחה התמלאה בשתיקה מביכה.
כשהגיעה המנה הראשונה שלהם - עוף צלוי - הבעל
העביר באופן אינסטינקטיבי את שוקי העוף לאשתו.

"הנה, קחי את זה. זה החלק המועדף עליך," אמר.

לרגע עורך הדין חש שביב של תקווה,
עד שהאישה נאנחה והנידה בראשה.

"וזו בדיוק הבעיה," היא אמרה, קולה טובע בעצב.
"תמיד חשבת שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי,
אבל אף פעם לא באמת שאלת. אתה לא
יודע כמה אני שונאת שוק של עוף?"

מה שהיא לא הבינה זה ששוקיים של עוף הם החלק
האהוב עליו. במשך 40 שנה, הוא הקריב את מה
שהוא אוהב, מתוך מחשבה שהוא נותן לה את הטוב ביותר.

עורך הדין הבין שאין מה לעשות, והבטיח להתקדם עם הניירת.
אחרי הארוחה כל אחד הלך לדרכו, הם כבר לא גרו תחת
אותה קורת גג, האישה עברה לחדר שכור.

באותו לילה, אף אחד מהם לא הצליח לישון.
הבעל שכב ער, מפחד לאבד אותה לנצח,
מפחד לבלות את שארית ימיו לבד.
הוא הרים את הטלפון שלו וניסה להתקשר אליה,
הוא רק רצה להגיד לה שהוא עדיין אוהב אותה.

היא ראתה את שמו על המסך אבל לא ענתה.
לבה נשבר. היא תהתה איך הוא עדיין לא הבין
אותה אחרי כל השנים האלה.
היא נתנה לטלפון לצלצל, משוכנעת שאין טעם לדבר יותר.

למחרת בבוקר, היא קיבלה חדשות נוראות - הבעל נפטר.
העוזרת שבאה לנקות נכנסה לפניקה וצלצלה אליה.

האישה מיהרה לביתם ומצאה אותו שוכב על הספה,
הטלפון שלו עדיין בידו.
הוא לקה בהתקף לב בזמן שניסה ליצור איתה קשר.

תוך כדי האבל, היא החלה למיין את חפציו.
באחת המגירות היא מצאה פוליסת ביטוח ישנה
עוד מימי חתונתם. היא הייתה רשומה כמוטב הבלעדי,
וליד זה היה מצורף פתק:

"לאשתי היקרה מכל,
אם את קוראת את זה, כנראה שאני כבר לא בסביבה.
קניתי את הפוליסה הזו בשבילך - לא בגלל ש-100,000 דולר
זה הרבה, אלא בגלל שרציתי לקיים את הבטחתי
לדאוג לך תמיד.
גם אם אלך לפנייך, אני רוצה לוודא שאת תהיי בסדר.
אני רוצה שתדעי שאני תמיד כאן לצדך.
אני אוהב אותך."

דמעות זלגו על פניה.

כשאתם אוהבים מישהו, תודיעו לו.
אתם אף פעם לא יודעים מה יקרה בדקה הבאה.
תלמדו לבנות חיים של שיתוף.
תאהבו אחד את השני בגלל מי שהוא,
לא רק בגלל מה שהוא עושה.