[COLOR=var(--primary-text)]אברהם מויאל, המנהיג שצמח מתוך היישוב היהודי בארץ ישראל באמצע המאה ה-19.
בביתה של רבקה למלשטריך לטר, שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה ונינתו של מויאל, שמורה תמונת מחזור של הנהגת חובבי ציון ב-1882. לצד אישים כמו מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, מייסד חברת התה קלמן זאב ויסוצקי ומייסד המושבה גיא אוני (לימים ראש פינה) אלעזר רוקח, מופיע בתמונה גם אברהם מויאל נציג תנועת חובבי ציון בא"י.
מנהיג כלכך חשוב של היישוב נותר אלמוני בעוד שמות מקביליו ועמיתיו שגורים בכל פה.
המורשת של אברהם מויאל,חושפת דמות של מנהיג רב פעלים וכישרונות שהקדיש את חייו לגאולת הארץ ולבניין הישוב היהודי בא"י.
אברהם מויאל נולד ברבאט שבמרוקו ב-1850, לאביו הסוחר העשיר אהרון מויאל שתרם רבות לישוב היהודי בא"י.
המשפחה עלתה לארץ ישראל ב-1852 ולאחר שלוש שנים בחיפה עברה והתיישבה ביפו, שם זכתה לעמדת בכורה ביישוב היהודי.
מגיל צעיר היה מויאל ממנהלי העסקים של משפחתו במסחר ובבנקאות וניהל קשרים עם חברות ובנקים בחוץ לארץ, עם הממשל העות'מאני, עם קונסולים זרים ביפו, ובעיקר עם הקונסול הצרפתי. בהיותו נתין צרפת נהנה מויאל ממשטר הקפיטולציות שהיה נהוג בתקופה זאת, שהעניק זכויות יתר לנתיני ארצות מערב אירופה ברחבי האימפריה העות'מאנית. כבר מגיל צעיר הוא זכה לעמדת השפעה בקהילה היהודית ביפו.
מויאל העריץ את רבי יהודה אלקלעי מבשר הציונות הראשון (שפגש ב-1839 את רבי יהודה ביבאס והושפע רבות מהשקפותיו בעניין גאולת ישראל) לאחר שקרא את כתביו. במקביל הוא החל להתעניין בתנועה הציונית, שהטיפה ליישוב מחדש של יהודים בארץ ישראל.
כתוצאה מכך לקח מויאל חלק בפרויקטים לפיתוח ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בין היתר היה מעורב בהקמת בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל, בית הספר "מקווה ישראל" של חברת כל ישראל חברים. כמו כן הועברו דרכו כספי תרומות של הברון רוטשילד למפעליו בכל הארץ.
פעילותו המשמעותית ביותר של מויאל הייתה בשירות תנועת חובבי ציון. הוא פגש את קלונימוס זאב ויסוצקי במהלך ביקורו של זה בארץ ישראל, ומונה לנציג ענייניה של תנועת חובבי ציון בארץ. המוציא והמביא הראשי לכל דבר ועניין הנוגע הן לכלל היישוב והן למושבות.
מויאל נחל הצלחה רבה בתפקידו. בתקופה זו תרם לשיפור מצבה של פתח-תקוה, שבה נבנו תחת ניהולו ובתקצובו 23 בתים, 13 רפתות ומבנים נוספים, נרכשו בהמות וניטעו עצים רבים.
בנוסף סייע מויאל ברכישת האדמות למושבת עקרון (מזכרת בתיה) והשיג עבורה את רישיון הבנייה, הדריך את העולים, רכש עבורם בהמות עבודה ועוד. כמו כן סייע לעליית הביל"ויים, למושבת גדרה בבעיות שונות מול השלטון העות'מאני ומול שכניהם. הוא ניצל את מעמדו כנתין צרפתי אף כדי להתעמת עם הנציגים העות'מאנים במידת הצורך לטובת העולים החדשים.
מויאל הקפיד לשמור על יחסי שכנות טובה עם ערביי הארץ,דיבר את שפתם וכיבד את אורחות חייהם.הם בתורם כיבדוהו והעריכו אותו מאוד.
מויאל נחשב לנכס חשוב עבור תנועת חובבי ציון, ונחשב לדור הבא של הנהגת היישוב היהודי ביפו. אולם ב-20 בדצמבר 1885 נפטר בפתאומיות, בגיל 35 בלבד.
לאברהם היו 5 ילדים ושלושה אחים, ביניהם יוסף ביי מויאל, ממנהיגי קהילת יפו ומייסד שכונות רבות בתל אביב.
פטירתו נחשבה לאבדה קשה ליישוב היהודי ולפעילותה בארץ ישראל של חובבי ציון.
לפי התיאורים, כל יפו היהודית, וגם הלא יהודית, התאבלה בעת ההלוויה. כמעט כל החנויות בעיר נסגרו. עשרות רבות של מתיישבים מכל מושבות האזור – ראשון־לציון, עקרון, גדרה ופתח-תקווה – הגיעו בעגלות ועל סוסים וחמורים, כדי ללוות את המנוח בדרכו האחרונה. הם הצטרפו לאלפי יפואים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, שרבים מהם החזיקו בידיהם נרות שחורים. סגני הקונסולים ביפו ייצגו את מדינותיהם. בהלוויה נכחו גם ראשי השלטון, ראש הבלדיה (עירייה) והקיימקאם (המושל). כל הקרואים ליוו את מסע הארון עד בית העלמין היהודי הסמוך לשכונת עג׳מי.
בהספד של חובבי ציון נכתב עליו: "ברוח כהה עצבו חובבי ציון על מות גבר נעלה, הגביר הנכבד סי' אברהם מויאל בעיר יפו. רחוק רחוק למצוא גבר נעלה כמוהו, וכבוד עמו וארצו היה עטרה לראש".
יש כאן סיפור של שכבה על גבי שכבה, דור על גבי דור, שכל אחד נתן את חלקו ואת תרומתו ולכולם יש חלק שווה בסיפור הזה.

חג-שמח לכולם!

[/COLOR]























[COLOR=var(--secondary-text)]

כל הרגשות:
3333





[/COLOR]