2017 עשויה להירשם בהיסטוריה כשנת מפנה: בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב אמנם הנחיתה מהלומה קשה על תנועת הנשים, אך המחאה שקמה בעקבותיה מאותתת על רוח חיים חדשה - ומעוררת המוני נשים וגברים לפעולה
מה יכול אדם אחד לעשות לתנועת זכויות אדם? תשאלו יותר מ-4 מיליון אמריקאיות ואמריקאים שהשתתפו ב-21 בינואר במחאה הגדולה ביותר בתולדות האומה, ועוד מאות אלפי ואולי מיליוני נשים ברחבי העולם, שהצטרפו במפגן סולידריות בעד זכויות, שוויון ואחווה לנשים - ולבני אדם באשר הם. היום, יום האישה הבינלאומי, הכריזו מארגנות המחאה ההיא על יום שביתה מעבודה ומקניות. תוצאותיו לא ידועות עדיין, אבל חשיבותה של השתתפות נשים עברה מזמן את המסה הקריטית הנחוצה לתפקודה של הכלכלה העולמית.
ב-2017 פערי השכר בין גברים לנשים קטנים מתמיד - אבל גדולים מספיק כדי שיידרשו עשרות שנים כדי לצמצם אותם במדינות השוויוניות ביותר, ומאות שנים באלה הפחות שוויוניות. המאבק על זכותן של נשים להחליט על גופן ומערכת הרבייה שלהן ממשיך להתנהל במדינות הנאורות והחופשיות ביותר, ובהנהלות בכירות, בבתי ספר לטכנולוגיה ובבתי מחוקקים יש עדיין שיעור צנוע של נשים.
למרות זאת, 2017 היא שנה חריגה שעשויה להירשם כשנת מפנה בהיסטוריה של המאה ה-21. סיבות חברתיות, פוליטיות וכלכליות, ששורשיהן במשבר הפיננסי של 2008 ועוד קודם לכך, תרמו לשינויים הרבים. עבור הנשים, זוהי השנה שבה החל דונלד ג'ון טראמפ לכהן כנשיא ארה"ב, באחת המהלומות הקשות ביותר לתנועת שוויון הנשים.
טראמפ פילס את דרכו לראש הנהגת העולם החופשי בקמפיין רווי עלבונות, שקרים והתבטאויות שחשפו השקפת עולם מטרידה, בפרט לגבי נשים. הפגיעה במאבק לשוויון מגדרי עמוקה עוד יותר משום שטראמפ ניצח את מי שהיתה המועמדת המבטיחה ביותר להיות האישה הנשיאה הראשונה של ארה"ב, הילרי רודהאם קלינטון. ניצחונו של טראמפ בבחירות בארה"ב העניק רוח גבית והעצמה לבריונים, שונאי נשים, גזענים ובדלנים.
אך מתוך החשכה הזאת, שמאיימת לרדת לא רק על תנועת הנשים אלא גם על הדמוקרטיה האמריקאית, האחווה האירופית והחופש בעולם כולו, בוקע גם אור, והוא לא קטן.
מיליוני הנשים והגברים שהשתתפו במחאה שהתקיימה יום לאחר השבעתו של טראמפ לנשיאות אותתו על רוח חיים מחודשת, עזה, מאורגנת היטב ורחבה בהיקפה, של תנועת נגד עממית ופוליטית בעד שוויון וזכויות. היא הראתה כי הדרישה והצורך בשוויון הזדמנויות וזכויות הם אוניברסליים - נשים באפריקה, בדרום מזרח אסיה, בפאתיה המזרחיים של אירופה, בישראל ובדרום אמריקה, קמו להפגין נגד ממשל שמדיניותו מייצגת בעיניהם פגיעה בחופש והביטחון של נשים ואחרים.
סימנים ראשונים מראים התעוררות במעורבות הפוליטית של בני דור המילניום ולא רק שלהם. בארה"ב שיעור הנשים החברות בשני בתי הקונגרס הוא 20%, ובבתי המחוקקים במדינות - 25%. בעקבות בחירת טראמפ ניכרת פעילות פוליטית ערה ביותר בצד הדמוקרטי בכלל ובצד הנשים בפרט, החל בתרומות לעמותות וארגונים, ועד פניות לארגונים כמו Emergee, המכשיר נשים דמוקרטיות להתמודד בבחירות לתפקידים ציבוריים, שזינקו ב-87% מאז הבחירות, לפי דיווחו של NPR, הרדיו הממלכתי בארה"ב.
הזעזועים של העשור האחרון תרמו גם לעלייתן של מנהיגות חדשות, חלקן הגדול דווקא בימין הלאומני: מארין לה פן, מועמדת שנויה במחלוקת בגלל דעותיה על מוסלמים ומהגרים, אהודה על נשים בצרפת בשל מיצובה כמובילה להעצמתן ומפתיעה בדעות כלכליות מהצד השמאלי של הקשת; פראוקה פטרי ממפלגת AfD הלאומנית בגרמניה; פיה קיירסגארד הדנית; וסיב ינסן הנורווגית.
מעורבות רבה יותר של נשים בפוליטיקה יכולה להיות בעלת השפעה מכרעת. באירופה, קולות הנשים עשויים להוות לשון מאזניים בבחירות השנה: הזינוק בתמיכתן של הצרפתיות בלה פן - שמכוונת את התעמולה שלה לאוכלוסייה הזאת בהבטחות לא של שוויון, אלא של צדק וביטחון, ועמדותיהן של הגרמניות ביחס לקנצלרית אנגלה מרקל, שמעמדה האיתן החל להיחלש - עשויות להתוות את העתיד עבור האיחוד האירופי כולו.
3594358944.jpg
Themarker
הגב עם ציטוט