שבוע קשה עבר על הלירה הטורקית. היא שקעה לשפל היסטורי של כ-3.6 לירות לדולר, לאחר שנפלה ב-18% בשישה חודשים.
images.jpg
הלירה לא היתה לבד. נפילות חדות נרשמו בחצי השנה האחרונה בין היפני, הליש"ט הבריטית, היורו, הפסו המקסיקאי, הוון הקוריאני והזלוטי הפולני.
התוצאה: ביום שלישי, הדולר האמריקאי כפי שהוא נמדד מול סל של שישה מטבעות משוקללי סחר, שנקרא דולר אינדקס (מדד הדולר), הגיע לשער הגבוה ביותר מאז סוף 2002 - שיא של 14 שנה.
כמה חשובים שערי מט"ח? אולי יותר מנשיאים נבחרים של מעצמות כלכליות, ואולי יש קשר מסוים בין השניים. הדולר החזק הוא אחד מהנושאים המדוברים ביותר בעולם ההשקעות ברגע זה, וכנראה למשך השנה כולה. הגורמים לעלייה שלו רבים, וההשלכות שלה חובקות עולם וגורליות.
לורנס סאמרס, לשעבר שר האוצר של ארה"ב, אמר ביום שלישי כי הסיכונים שמעורר דולר חזק גדולים יותר מהסיכונים של האינפלציה עצמה.
הדולר האמריקאי נמצא במגמת עלייה עקבית זה שנתיים. בחצי השנה האחרונה המגמה התחדדה עוד יותר: הוא עלה ב-12.9% מול הין היפני והפסו המקסיקאי, בכ–5% מול הזלוטי הפולני והדולר הסינגפורי, ובכ-3% מול הדולר הקנדי והדולר האוסטרלי. היו חריגים מעטים בתקופה זו: הריאל הברזילאי, הראנד הדרום אפריקאי, הרובל הרוסי והשקל הישראלי, שנדמה כמטבע שמקובע לדולר, כמעט (ראו מסגרת).
כל מטבע אומלל - אומלל בדרכו, כמו המשפחות ברומנים של לב טולסטוי, אולם לכולם כמעט משותפת בעיה אחת: הדולר האמריקאי. בין נשיא שנחשב למטורף בפיליפינים לנשיא סותם פיות ואוטוקרטי בטורקיה, בין משבר הברקזיט בבריטניה והעוינות של הנשיא הנבחר של ארה"ב לשכנה שבגבול הדרומי - כוחו של הדולר האמריקאי, מהסיבות שיפורטו להלן, הוא גורם חזק יותר מכל החולשות והחוזקות המקומיות של רוב המטבעות בעולם.
ריבית, רבותי, ריבית
מרוץ העליות של הדולר נרשם בשנתיים האחרונות במקביל להאטה הכלכלית החדה בסין. לאחר שנים שבהן הופנו זרימות השקעות רבות לשווקים המתעוררים, בתקווה להפיק תשואות גבוהות יותר בעולם של ריבית נמוכה, פתאום התחשרו ענני סערה מעל הכלכלה המתעוררת הגדולה בעולם.
בועת אשראי, וחולשה מבנית של חוסר איזון בין השקעות ויצוא לבין צריכה ורמת חיים, גרמו למשקיעים לחשוש כי האטה חדה בסין תביא לנחיתה קשה. בורסות סין קרסו, המטבע נכנס ללחץ, והמשקיעים התחילו להפנות עורף לשווקים המתעוררים כולם.
במקביל, התחיל הבנק הפדרלי להביא לסופה את ההרחבה הכמותית שביצע ביד נדיבה בשנים שמאז המשבר. הרחבה כמותית היא מהלך שבו בנק מרכזי קונה מגורמים פרטיים, כמו בנקים מסחריים, את איגרות החוב שבידיהם. בכך הוא משחרר להם מזומנים להלוות הלאה, ויוצר ביקוש למוצרי אשראי. התוצאה: ירידה בריביות על הלוואות בטווח הקצר והארוך.
כשהבנק הפדרלי העלה בשנה שעברה את הריבית, ואותת על העלאות נוספות, קיבל הדולר הנעת טורבו. אירופה המשיכה להיאבק עם סטגנציה ואבטלה, בריטניה נקלעה לסערת ההתנתקות מהאיחוד, ובאסיה סין האטה בחדות - כל אלה תנאים שמחייבים השארת ריבית נמוכה. כשהריבית על הדולר עולה ביחס למטבעות אחרים, המשקיעים נוהרים לפער החיובי.
אף שכלכלת ארה"ב אינה מתנהלת במלוא הפוטנציאל שלה, צמיחתה בשנים האחרונות בטווח סביב 2% ואפילו יותר מהירה יותר משל הכלכלות המפותחות של המערב - עוד סיבה לבטוח בדולר, ולהתרחק מכלכלות מתעוררות מסוכנות יותר או כלכלות שתלויות ביצוא סחורות, שנפגעו מכך שמחירן ירד עד לפני זמן מה. השנה צפויה ארה"ב לצמוח ב–2.2% לעומת 1.4% בגוש היורו ו–1% ביפן.
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב חוללה סערה בשווקים, אך מהסוג ההפוך לזה שצפו רוב האנליסטים. טראמפ הבטיח להשקיע בתשתיות ובצמיחה. מהלך של הרחבה פיסקלית לא נראה בעולם מאז שהתבצע באופן זמני וחד־פעמי במשבר של 2008, ולאחר שרוב מדינות העולם עברו לדוקטרינת צנע. אם ממשלת ארה"ב תשקיע בכלכלה, היא תיצור ביקושים וצמיחה, ורמות המחירים והשכר יעלו, או לפחות כך מלמדות התיאוריות הכלכליות. בעקבות צמיחה ואינפלציה באה ריבית גבוהה יותר, שתומכת במטבע.
כמובן, למטבעות רבים היתה סיבה לחולשה משלהם - הליש"ט הבריטית צנחה ב-12% בבת אחת בעקבות ההצבעה במשאל עם בעד עזיבת האיחוד האירופי. היורו נחלש בשל המדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי האירופי, החולשה הכלכלית המאיימת על גוש היורו, וגלי הזעם הפופוליסטי שמאיימים לפרק אותו. בפיליפינים, הנשיא רודריגו דוטרטה נתן חסות לתוהו ובוהו בביטחון הפנים, ובטורקיה היו פיגועים, ניסיון הפיכה וחוסר אמון מבחוץ בנשיא רג'פ טייפ ארדואן תאב השררה.
כוח לרעה ולטובה
חוזקת הדולר משפיעה לטובה ולרעה על כלכלות אחרות. בעיקרון, כשמטבע מקומי חלש מול הדולר, והכלכלה תלוית יצוא - שער החליפין אמור לתמוך בצמיחה. זאת הסיבה לכך שבנק ישראל, למשל, מתערב במסחר כשהדולר נחלש. היצואנים מתנגדים להעלאות ריבית שמחזקות את השקל.
למדינות עם עודף סחר, כמו יפן וגרמניה, חולשת המטבע המקומית טובה, או כך לפחות מאותתים המשקיעים, שהקפיצו את בורסת טוקיו ב-2.5% אתמול. כל תזוזה של ין אחד בשער הצולב דולר־ין משפיעה על רווחי היצואניות של יפן במאות מיליוני דולרים לשנה, שכן כשהמטבע חלש אפשר לייצא יותר בזול, ולהפך.
ואולם, לכלכלות המתעוררות בכללותן, גם אם הן תלויות יצוא, חוזקת הדולר מבשרת בשורות נעימות פחות: היא בולמת את זרימת ההשקעות הישירות והפיננסיות. מחקר חדש של ג'ונתן קירנס וניקהיל פאתל מהבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS) גילה כי חולשה בשער המטבע פוגעת בפעילות הכלכלית המקומית - משום שזרימת ההון בערוצים הפיננסיים משפיעה על מדינות מתעוררות יותר מערוצי הסחר, הנהנים מפיחות המטבע. ב-13 מתוך 22 הכלכלות הצומחות במחקר, האפקט הפיננסי חזק יותר: שער חליפין גבוה יותר ממריץ את הכלכלה, ושער נמוך מאט אותה.
אחד האנשים הבכירים ביותר במערכת הבנקאות האמריקאית אמר לנו לפני כשנה כי נגידי הבנקים בשווקים המתעוררים לא מורידים את העיניים מיו"ר הבנק הפדרלי. באשר תלך, הם צריכים ללכת, או לפחות לראות בעיניים פקוחות את הנתיב.
אין להם ברירה: הדולר החזק משפיע על המימון הזול שממנו נהנו הכלכלות בעולם כדי להשקיע ולפתח את עצמן. חובות הנקובים בדולרים מתייקרים. ואפילו אשראי מקומי נחלש - ההון זורם החוצה, ומחירי הנכסים נופלים.
ולארה"ב עצמה, מה מבשר הדולר החזק? לכלכלה אמנם יש מאזן סחר שלילי, אז מטבע חזק עוזר להוזיל את היבוא. ואולם ארה"ב היא עדיין היצואנית הגדולה בעולם, עם 2.23 טריליון דולר (כולל שירותים), לעומת 2.15 טריליון דולר של סין (ביצוא מוצרים סין מובילה).
"התחזקות הדולר עלולה לפגוע בצמיחה האמריקאית, בגלל ההשפעה על יבוא ויצוא", אמר רגורם רג'אן, כלכלן ולשעבר נגיד הבנק המרכזי של הודו. מרי אמיטי וטיילר בודין־סמית מהבנק הפדרלי של ניו יורק חזו באמצע 2015 כי עלייה של 10% בדולר עלולה לגרוע 0.5% מהצמיחה. עיקר הסיכון, מסכימים רוב הכלכלנים, יהיה אם הבנק הפדרלי יעלה את הריבית ויחזק את הדולר, ואילו טראמפ לא יקיים את הבטחותיו לתמרוץ הכלכלה באמצעים תקציביים. או אז תישאר ארה"ב עם ריבית בולמת צמיחה, אינפלציה נמוכה ומטבע חזק מדי.
(TheMarker)
הגב עם ציטוט