משרד הבריאות שאחראי לכאורה על הבריאות ימתין יותר משנה כדי להתריע מפני מזון שהורג קרוב ל- 6000 אנשים בשנה. הסיבה: למנוע פגיעה בהכנסות התאגידים.


-32pmguw8ezb3ky4ecdtc74.jpg
 משה בר סימן טוב, מנכ”ל משרד הבריאות


וועדת “האסדרה לקידום תזונה בריאה” של משרד הבריאות הגישה השבוע את המלצותיה לשר הבריאות יעקב ליצמן. ההמלצה העיקרית של הוועדה היתה לקטלג מוצרים מתועשים לפי שני מסלולים – מוצרים מזיקים מאד באדום ומוצרים בריאים בירוק. יישום התכנית יהיה בעוד יותר משנה וגם הוא יעשה באופן הדרגתי, כשרק ב2020 יסומנו מוצרים מזיקים לפי קריטריון מחמיר יותר שהחליט עליו משרד הבריאות.
מדוע משרד הבריאות החליט ליישם את ההמלצה רק בעוד שנה? זו התשובה שהתקבלה מטעם ראש שירותי בריאות הציבור פרופ’ גרוטו: “אולי בשנה הזאת הן [החברות מזון] ישפרו את המזון. אני בטוח שהרבה חברות מזון יעשו התאמות. בסופו של יום המטרה כפולה: ראשית, להודיע לצרכנים, ושנית, לגרום לחברות המזון לברוח מהסימון”.
בואו נעצור לרגע וננתח את המשפט המדהים הזה מנציג משרד הבריאות (להזכירכם). די מרתיע לגלות שמשרד הבריאות אפילו לא מסתיר שלשיקולי הרווח וההפסד של התאגידים יש משקל נכבד בכל הקשור להחלטותיו בנוגע לבריאות הציבור. אם לדעת משרד הבריאות המאכלים שמשווקת לנו התעשייה מסוכנים אז הם מסוכנים. נקודה. שום שיקול כלכלי לא ישנה את העובדה הזו ומחובתו של משרד הבריאות, שאמון על בריאות הציבור, להתריע על כך מעל כל בימה אפשרית. הוא אמור לעשות את זה נגד כל מוצר מזיק, ללא היסוס, ללא דיחוי וללא תנאי.
את הבור שחפרה לעצמה התעשייה, ברגע שהחדירה במודע חומרים מזיקים למזון שלנו רק בשביל להגדיל את שורת הרווח שלה, שישאיר משרד הבריאות לתעשייה או למשרד הכלכלה והתעשיה. לא ברור מדוע תעשייה שלא התחשבה אף פעם בבריאות האזרח, צריכה לקבל עכשיו כפרס התחשבות יוצאת דופן של הציבור בבריאותה. גם טענתו של המשרד, שממש עכשיו יושבים בכירי מהנדסי המזון בחברות ושוברים את הראש כיצד לשנות את מרכיבי החטיפים כדי להתאימם לתקן היא מגוחכת – הרי גם אחרי השינוי הביסלי לעולם לא יהפוך למזון בריאות. במקרה הטוב יוציאו ממנו חצי גרם נתרן ויהפכו אותו למזיק קצת פחות.
התרוץ השני של משרד הבריאות הוא שצריך ל”הודיע לצרכנים”. על פי נתוני משרד הבריאות – בכל שנה מתים 5,851 אזרחים בישראל בשל תזונה לא בריאה – חלקם הגדול מהשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות שסובלות מחוסר מודעות לנזקי המזון התעשייתי . המשמעות היא שמשרד הבריאות שמודיע, מתריע ומזהיר את הציבור באופן מיידי ברגע שהוא מוצא במים חיידקים שיכולים לגרום לשלשול, ימתין כעת יותר משנה כדי להודיע ולהתריע מפני הסכנה באכילת מזון שהורג קרוב ל- 6000 אנשים בשנה וגורם לעוד עשרות אלפים למחלות קשות – ולמה? כדי לתת זמן לתאגידים להציל מיליונים – לא בני אדם חלילה- אלא שקלים.
גרוטו וחבריו מתגאים שסימון מוצרים היא פעולה יחידה במינה בעולם ורק בצ’ילה ניסו אותה. אלא שבצ’ילה הפעולה היתה מיידית ואגרסיבית. לא חיכו שם 4 שנים עד שימותו כל כך הרבה אנשים.
אבל גם רובנו שנזכה לשרוד עד 2018 נופתע לגלות גם אז על המדפים מוצרים מזיקים בלי סימון אדום כמו משקה קל תפוזים (כזה שיש בו הכל חוץ מתפוזים), במבה, קורנפלקס, ארטיק קרח, צ’יריוס ועוד רבים. מי שישרוד עד תחילת העשור הבא, אז יכנס השלב האחרון והמחמיר של התכנית, יופתע לגלות אפילו את התפוצ’יפס לא מסומן. תפוצ’יפס – לא טעיתם! אם הוא לא יחשב מזון מזיק אז מה הוא כבר מזון מזיק? במקרה זה משרד הבריאות לא רק שלא תורם אלא אפילו מזיק בצעדיו. הוא יוצר הנחה שמה שלא מסומן באדום ולא בירוק הוא מוצר שהוא “בסדר” לאכילה – לא בריא אבל גם לא מחליא. כך משרד הבריאות יתן חותמת בריאותית על התפוצ’יפס כמזון שהוא “בסדר” לפחות בכמה שנים הקרובות.
משרד הבריאות גם מתגאה בשרשרת ההמלצות הדרמטיות שלו בקשר לתזונה. ד”ר אורי מאייר צ’יזיק, מומחה להיסטוריה של התזונה והרפואה, לא מתרשם מזה. “בפירוט ההמלצות הטון הוא מאוד מרוכך ולא מחייב, המיסוי יבחן אולי בהמשך, משרד הבריאות ימליץ למשרד החינוך לחנך לתזונה בריאה, ותבחן האפשרות להכנסת הלחם המלא לסבסוד- האפשרות הזו נבחנה והוצא עליה המון דיו בשמונה השנים האחרונות” אומר צ’יזיק – “קשה מאוד לצאת לפעולה מתוך המלצות שאינן משדרות מחויבות ו…..”. לדעתו של צ’יזיק זה כנראה לא מקרי. הוא טוען שההמלצות החד משמעיות שהיו בהתחלת הדיונים כנראה רוככו על ידי תאגידי המזון עד שנשאר הנוסח הלא מחייב האחרון.
עוד התעלמות של משרד הבריאות בענייני הסוכר הוא לאחד הסוכרים הכי נפוצים שאנחנו צורכים – הקמח הלבן. המשרד נמנע מלהטיל סימונים על הקמח הלבן והמזיק והסתפק בהערה לא מחייבת על הנושא. ועוד לא דיברנו על המיסוי מזון מזיק כפי שקורה במספר מדינות מערביות ועידוד אכילת פירות וירקות ועוד פנינים שנשכחו בוועדה.
משרד הבריאות מוכרח לבחור צד. הנסיון להזהיר אותנו מפני מסוכנותם של החטיפים והסוכר מבלי לפגוע בתעשיה שקול לנסיון להכנס לים מבלי להרטב או לצאת למלחמה מבלי שיהיו נפגעים. אין גם וגם – המשרד צריך לקבל החלטה את מי הוא מייצג – את הבריאות שלנו או את הכסף שלהם.

(הכלכלה האמיתית)