מחר יכריעו אזרחי ארה”ב בין עוד מאותו דבר לבין מי שמאיים לטלטל את המערכת, בין יציבות פיננסית לבין שינוי דרמטי במעמדו של הבנק המרכזי ואולי גם יחד איתו תהליך תיקון כואב.
אין ספק שלפנינו עונת בחירות מן המעניינות שראינו. בשתי המחנות עומדים בראש הפירמידה שתי דמויות שנואות. עבור רבים וטובים הן אף לא ראויות להתמודד על תפקיד כה חשוב. כך, בכל מחנה בוחרים בעיקר “נגד”, ולא בעד האישיות והחזון של ראש המפלגה. מה שמפתיע הוא שהגענו לנקודה בה קיים מתח במערכת. משהו שלא ציפינו לו כה קרוב לתאריך ההכרעה. כמנתחי שוק עלינו לשאול את עצמנו: מה כל זה אומר לגבי הזירה הפיננסית? הבה נסתכל יחד על הסוגיה.
ברמה הטריויאלית ביותר ניתן לקטלג את קלינטון כהמשך של מה שהיה, ואת טרמפ כזעזוע של חוסר וודאות. הראשונה מכירה, מוכרת, מגובה על ידי וול-סטריט, ומבטיחה להמשיך את מדיניות הנשיא אובמה, כלומר יותר כסף ליותר מטרות כאשר מעמד הפדרל רזרב נשמר. גם מיסים חדשים שמאיימת להטיל קלינטון על על העשירים לא מאיימים לזעזע את המערכת – הם תמיד ידעו להסתדר עם זה. כך קלינטון אינה מהווה איום על מהות המערכת, שמתבססת כולה על המשך מנגנון יצירת הנזילות והריבית האפסית.
מצד שני שני, טראמפ מגיע בשביל לזעזע את הסיסטם. לגרום לשינוי משמעותי בהסכמי הסחר, ליצור מנגנון מיסוי חדש לחלוטין עבור החברות והיחידים, ובמיוחד לפגוע בצורה אנושה בג’נט יילן וחבריה בפדרל ריזרב. נקודה אחרונה זו מהווה את הסיבה העיקרית לחוסר הוודאות שתיווצר במידה וטרמפ ייכנס לתפקיד בינואר. אמריקה תהפוך אז למדינה הראשונה בעולם המערבי בה מול הבנק המרכזי יעמוד גוף פוליטי שיהווה משקל נגד כבד ואולי מזיק. כל זה כאשר לבנקים המרכזיים ניתן המנדט להוציא את המערכת מן המשבר הגדול מאז 2008.
מה התסריטים מכאן?
למרות העלייה המרשימה של איל הנדל”ן בסקרים, מסלול הנצחון שלו העובר דרך אלקטורי המדינות עדיין לוטה בערפל. במידה וזה יקרה, והוא יקטוף את 270 האלקטורים הדרושים או אפילו שיהיה רק חשש אמיתי מתרחיש כזה, יש סבירות למהומה גדולה באג”ח המדינתי (מטה), במניות (מטה), בדולר (מעלה) ובזהב (מעלה). בגדול: קומפלקס ה”מפלט” יתחיל לתפוס תאוצה לעומת קומפלקס הסיכון.
מה שמפחיד הוא שיש בכוחו של הברבור השחור הזה להיות באמת הקש שישבור את הגב של הגמל המשתקם על בסיס הדפסת הכסף החינמי ויתחיל השיקום האמיתי דרך ניקוי האורוות הכואב באמת.
(הכלכלה האמיתית)