כל הכבוד לשטראוס וכל הכבוד ליורדים ועכשיו למה ?שטראוס דואגת שהישראלים שיורדים למדינות ניכר ימשיכו ליהנות ממוצריה ויותר מזה דואגת שמי שירד והגיע כל כך רחוק כדי לקנות שם שהמחיר יהיה זול
ולמה כל הכבוד ליורדים אז ככה אפילו שהם בניכר הם לא מוותרים הם קונים כחול לבן ולכן מגיע להם לקבל מחיר זול
למה להיות רע ולחפש מה לא טוב תדונו הכל לדין זכות
ליאור
לא לכולם חרא, כמו שהתבטאת בשפה כה ציורית.
במיוחד לא חרא לאלה שנמצאים עמוק בתוך הקצפת של המילקי , בתוספת דובדבנים, ופיסטוק וקשיו מרוסקים, עם עוד קצפת
לתוספת ושוקולד הרשי מזורזף ממעל , וכוס שמפניה לידם.
הם אלה שיכולים לחיות בכול מקום בעולם, אפילו בברלין.
אבל למה להם- יש להם חיים מעולים בישראל, הטבות מס פנטסטיות, כול מה שיחפצו.
לתשומת ליבך. אינני מצדיקה את היורדים. אני אומרת שהם לא עריקים מהצבא, שגם לעריקים לפעמים יש נסיבות מקלות, הם אנשים
שבחרו לתת לילדים שלהם ולעצמם, סיכוי לחיים טובים ולו במקצת.
זה כול חטאם.
והם עוד ישובו לישראל, וילדיהם ישרתו בצבא כמו כולם, ואולי , חו"ח , יפגעו בשביל כולם.
אחרי שיגמרו לאכול מילקי כאוות נפשם , בגרמניה.
"איך שגלגל מסתובב לו" בזמנו העם הגרמני הסתכל על היהודים שהיו במעמד הגבוה - איך הם אכלו את המילקי של אז והם בעלי הבית נאלצו לאכול את האשל של אז.
אבל לפני כל דבר ועיניין מי שיש לו בעיה עם המחירים שילך לחיות בעזה .ושילמד מהם מה זו אהבת הארץ .הם מוכנים לסבול חרפות ועינויים ועוצר הם טוענים שזו מדינתם ,ואנחנו טוענים בדיוק אותו הדבר .
ובכדי שתמיד נהיה מעליהם ונחיה טוב יותר יש לזה מחיר והמחיר הוא מילקי יקר תתרגלו לזה
(תאמינו לי שכל יהודי השואה שנהרגו היו מוכנים לשתות מי אשל ולגור בישראל ולא לחיות בגרמניה ולאכול מילקי)
נערך לאחרונה על ידי עודד1, 06.10.2014 בשעה 08:23
אילנה- את מתעקשת לא להבין מה כל כך מקומם אותי.
עזבי. בואי ניפרד שנינו כאוהבי הארץ וכרוצים בטובתה.
העיקר הבריאות
הינה לכם עוד כתבה בעניין מבית גלובס
"אני ישראלי, וזה מכתב הירידה או ההתאבדות שלי"
דרור, היי-טקיסט מאזור המרכז, כותב ל"גלובס" על הייאוש מיוקר המחיה: "אני חוסך 5,000 שקל כל חודש, יש לי 600 אלף שקל בצד - ולא מצליח להגיע לדירה" ■ "בגיל 40 אהיה סוס מת בהיי-טק, אז אני צריך להרוויח את המירב עד אז"
"אומרים שאנחנו רק מתבכיינים כל הזמן, אז הנה אני עושה מעשה: אני ישראלי וזה מכתב הירידה שלי מהארץ, או מכתב ההתאבדות שלי כי נגמר לי הכסף, אחד משניהם או שניהם, מי יודע". את המילים האלה כותב לנו דרור, היי-טקיסט מאזור המרכז שמביע ייאוש ותסכול מיוקר המחיה בישראל.
"אני לא יודע מתי זה יקרה", הוא כותב, "אולי עוד 3 שנים או 8 או 48 - אבל כשזה יקרה שלא תגידו שזה קרה פתאום, זה לא יקרה פתאום, זה יקרה כי ייגמר לי הכסף והשאלה היא מתי זה יקרה".
הוא מעיד על עצמו כי אינו נשוי ואין לו ילדים, בוגר תואר ראשון במדעי המחשב ועובד בהיי-טק הישראלי "בשכר נאה מאוד"; בן 38 שמעולם לא החזיק בעבודה באופן רצוף יותר מארבע שנים: "חברה אחת בה עבדתי 4 שנים פשטה את הרגל, חברה אחרת בה עבדתי שלוש שנים העבירה את עבודתי לסין ופיטרה אותי, אחרי שתי אלה בחרתי בחרת ענק במשק המעסיקה 10,000 אנשים במחשבה לטווח ארוך וזו היתה טעות גדולה, כל הצוות שלי פורק ופוטר מסיבות כאלה ואחרות אחרי פחות משנתיים.
"טוב ככל שאהיה, אין במקצוע שלי שום הבטחה שמחר תהיה לי עבודה. גם אם אשבור את השיא ואחזיק במקום עבודתי הנוכחי 5 או 6 שנים אמצא את עצמי בגיל 45 בלי עבודה ויותר גרוע בלי יכולת למצוא עבודה חדשה. ההיי-טק הישראלי לא מגייס אנשים שעברו את גיל 40 וזו עובדה, אהיה סוס מת ואז נראה אתכם ממשיכים להצביע עלי ולהגיד 'המפונק מההיי-טק'. אז אני כנראה צריך לנסות ולהשיג עד גיל 40 וקצת את מירב הכסף שאצליח כך שיספיק לי לשארית חיי".
וכך ממשיך דרור את מכתבו:
וכן, אני חוסך כמה שאני יכול. אני חוסך 5,000 שקל בחודש, טוענים שהישראלי לא חוסך. הנה, אני כן - והרבה. כבר הגעתי לסכום של 600,000 שקל ועדיין זה לא מאפשר לי לקנות שום דירה במרכז, אז אני גר בשכירות. בחרתי דירת חדר של 35 מטר מרובע שקרובה לי לעבודה מרחק נסיעה באופניים (כדי לחסוך כמה שיותר). לצערי, גדולים ממני בכלכלה כבר הוכיחו שעל כל שקל שאני חוסך, הדירה אותה אני רוצה לקנות מתרחקת ממני בכשני שקלים. הם הוכיחו - ואני חי את זה יום יום.
משכנתא על 50% מערך הדירה לא באה בחשבון. אני מעדיף להיות מפוטר בגיל 42 עם כמה מאות אלפי שקלים בבנק המאפשרים לי לחיות 7-10 שנים, מאשר מפוטר עם משכנתא שתחייב אותי להתאבד מיידית.
אל תטעו! אני לא סגפן ויכול לחסוך אפילו יותר, אבל רוצה גם ליהנות קצת בחיים. אז אני נוסע לחו"ל פעם בשנה, יש לי את האייפון הכי חדש ועוד כמה פינוקים קטנים שמסתכמים ב"הוצאת מותרות" של כ-1,500 שקל בחודש בממוצע. הקרבה של אלה לא תקרב אותי לדירה באופן משמעותי ורק יגרמו לי לתחושת סיזיפיות קשה יותר. במקומות אחרים, אנשים שמחזיקים בתואר ראשון ועובדים בכבוד במקצוע לא נחשבים כפזרנים או בלתי אחראים או בזבזנים אם הם נוסעים לחו"ל פעם בשנה. הם יכולים להרשות לעצמם גם יותר בלי שיסתכלו עליהם בעין צרה "בואנ'ה, אתה חי טוב אתה...", כן בא לי לחיות טוב רק שאני לא ממש מצליח.
בואו נדמיין תרחיש דמיוני והזוי, שבו אני עובד עד גיל הפרישה, המדינה אונסת אותי לחסוך דרך גופים שסכנת קריסה מרחפת מעליהם לאור כל הנתונים שכוללים עלית תוחלת החיים, גדילה מזערית של הקרן בשש השנים האחרונות ועוד שלל סיבות שמצביעות על שכשאני אגיע לגיל 67 גיל הפרישה יהיה 75 (לפחות); ושגם בגיל 75 אני אראה סכום מזערי, שלא תואם את מה שהשקעתי כל החיים.
היתי שמח לנהל לבד את תיק הפנסיה שלי לבד, אבל אסור לי. אני משלם עשרות אלפי שקלים בשנה לגופי פנסיה מנופחים וראוותניים, שלעולם לא אראה מהם ברגעהאמת את מה שהשקעתי. חבל, לבד הייתי חוסך כסף שהיה משאיר אותי בחיים כמה שנים נוספות ברגעי האמת.
אני יכול לנסות ולבנות על ירושה, נכון להיום כ 1.3 מליון שקל שמאריכים את חיי ב-13 עד 17 שנים, ואם מביאים בחשבון תסריט סופר אופטימי שבו אני עובד עד גיל פרישה אני מסודר עד גיל 100.
גיל 100 הוא הגיל בו סבי מת. אני מאחל לאבי בריאות ארוכה לא פחות, הבעיה שלאבי אין פנסיה מנופחת ויש תרחיש הגיוני בו אולי הוריי יצטרכו לקחת משכנתא הפוכה על ביתם, דבר שיאפשר להם לחיות בכבוד, אך ישאיר הרבה מבני דורי ללא כל ירושה. אם אתם חושבים שזה נשמע נורא שילד מדבר ככה, רבים חושבים את זה וחוששים מזה, אני לא מתבייש לכתוב את זה, בטענות נא לבוא למדינה.
יש ברשותי דרכון אירופאי, חשבתי להגר מפה, אני לא מפחד מכל הטוקבקיסטים, הסברתי ופירטתי פה בדיוק את הבעיה בה אני נמצא וזה עוד לפני שדיברתי על משפחה או ילדים שכלכלית אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי, כן, משפחה וילידים זה משהו שצריך להרשות לעצמך כלכלית בכלל ופה בארץ בפרט, אני לא מאלה שאומרים "יהיה בסדר", פשוט נהיה פה בלתי אפשרי, בלתי אפשרי (כן עשיתי 4 שנים בצבא למי שתהה, לא חושב שזה אומר שאני חייב להישאר פה בגלל זה)
אני מסתכל על חברים עם משפחות שמשגשגות יפה מאוד ממשכורת של היי-טק בגרמניה, אנגליה, ארה"ב, משפחות, לא בודדים, ואני פה נלחם בחישובים שלי כיחיד. זה הימור מבחינתי להגר מפה, במעבר אחסל את חסכונותיי תוך שלוש שנים במקום יותר מ-6 שנים להם הכסף מספיק לי בישראל (חישוב ללא עבודה), אבל מנגד אם אצליח לשרוד את המעבר ואמצא עבודה התואמת את כישוריי יכול להיות שזה מה שיציל אותי מתרחיש הבלהות אותו פירטתי כאן ויספק לי שנים של ביטחון קדימה ואמונה שיש מישהו, במקום אחר, שחושב שלאוכלוסייה שלו מגיע קצת יותר מלשרוד.
נשבר לי מהרגשת "הלשרוד" פה! לשרוד בעבודה, לשרוד על הכביש, לשרוד אפילו ברחוב, לשרוד את מחירי המזון המשתוללים, לשרוד בעלי בית שלא בטוח שמחר ימשיכו להשכיר לי את הדירה ואם כן אז בטח במחיר גבוה יותר.. יש עוד כל כך הרבה דוגמאות, למעשה אין כאן משהו שאינו נחשב הישרדות. באיזה תחום בדיוק מדינת ישראל מבטיחה שקט, רגיעה וביטחון? אנחנו שורדים, בקושי, ממש בקושי. זה לא מגיע לנו.
מקור הכתבה - גלובס
קשה לקבוע אם המכתב הזה ציני או רציני.
הבן אדם חי כמו מלך, ומתלונן על כך שאולי בעתיד הוא יקלע למשבר(כאילו זה לא סיכון שמרחף מעל 95% מהאנשים).
צר לי שככה אני מגיב על כאבו של אדם, אבל זה פשוט מגוחך....
לא קראתי אף אחת מהכתבות, כי למעןהאמת הן פחות מעניינות אותי.
העניין הוא עקרוני - המחייה בארץ יקרה, אין מה לעשות.
ההתנהלות הכלכלית כאן מאוד לא נכונה לטעמי.
בשנים עברו דיברו על "הברחת מוחות", אנשי מדע וטכנולוגיה שלא הצליחו לקבל תמיכה מספקת מהממשלה עזבו לחו"ל.
עכשיו אנחנו בגל עזיבה אבל בגלל בעיות יותר בסיסיות.
וזה לא חשובבאמת לאן עוזבים - בתאילנד אפשר להיות מלך ב1500 ש"ח בחודש. באירופה תצטרכו קצת יותר...
יוקר המחייה בישראל הוא גבוה, ואני בהחלט מקווה שאיכשהו יצליחו להוריד אותו.
ובכל זאת להתלונן ולהתבכיין כל היום עד כמה שקשה לחיות כאן לא יוביל לפתרון הבעיה....
עם היד על הלב , בסופו של דבר זה עניין של החלטה לגבי שינוי סדרי עדיפויות בחיים, וויתורים על דברים מסוימים לטובת אחרים בדרך אל היעד.
להלן ציטוט של מישהו שגר בדרום שמשקף גם את דעתי בעניין:
"עברתי לדרום נוסע ברכבת לתל אביב , מצאתי דירה במחיר סביר , חינוך טוב והחיים נראים לפתע מבטיחים וטובים החיים בתל אביב ובמרכז יקרים להחריד , תפסיקו להתבכיין ועיברו לפריפריה לא יושבים כל יום וכל היום בבתי קפה , הצגה או סרט פעם בחודש , אוכלים בבבית ולא במסעדות , ומצליחים לחסןך וחיים טוב"
ולסיום רק אוסיף שמי שבוחר שלא לוותר על הפינוקים זו זכותו המלאה, ואז אם הוא מוצא את מקומו בחו"ל שיהיה לו או להם לבריאות.
נערך לאחרונה על ידי eyal-k, 08.10.2014 בשעה 22:01
שלום לכולם ! קראתי את כל התגובות של כל החברים כולם ביטאו את אשר על ליבם כולם . מתוך אהבת הארץ מצד אחד ומתוך רצון לחיות בה טוב יותר.
אבל אף אחד לא דיבר עלהאמת הכואבת שמנצלים את אהבתינו לארץ בכך שאיפה שאפשר הם לוקחים. לא כחל וסרק עד כדי היוצרות שתי מעמדות עשירון עליון" ועשירון תחתון". העליון נהנה מעבדותו של התחתון מה הפרסומת הכי נפוצה כיום בכל מדיה אפשרית? נכון בוא קח הלוואה אני לא מאשים את הטיקונים ולא את הממשלה אלא את הבוחר את "העשירון הטחון" זה שאוהב את ארצו ושלא נדבר על זה שבגלל שהוא כל כך אוהב את ארצו הוא בוחר במר "ביטחון' ראינו אותו בעזה ולא רק שראינו .עכשיו גם נשלם על מה שראינו
אבל ט.ל.ח אנחנו נמשיך לעשות את אותם טעויות אנחנו בוחרים ואיך אנחנו רוצים לחיות. אז או שמשנים פזה וקובעים לנבחרים מה אנחנו רוצים. או שנשלם ונשתוק.
אתן לכם רמז היום כדי להיות ראש ממשלה הוא צריך להיות מתאים לטיקונים .
אבל מי שמתאים לנו שיהיה ראש ממשלה כפי שאנחנו רוצים לחיות צריך מנהיג.
נערך לאחרונה על ידי מנחם, 10.10.2014 בשעה 02:43
תגובת מארגן מחאת ברלין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4579465,00.html
הרשאות
הגב עם ציטוט