פרשנים רבים באמצעי התקשורת, באים בטרוניות ובאזהרות כלפי מדיניותו של פישר, הקונה דולרים כדי לתמוך בשער. במקומות רבים תוקפים אותו. שהוא מהמר על כספי המדינה. שאין לו סיכוי להילחם בשוק, שהוא לא יכול להלחם במגמה העולמית, ושהוא גורם להפסדים רבים.

נראה לי, שהרבה דברים נכתבים בחוסר הבנה, ואני רוצה להאיר את הדברים, כפי שאני רואה אותם:

קודם כל, הנגיד לא משפיע כלל על הדולר. הנגיד לא מעלה ולא מוריד את הדולר בסנט אחד. המקסימום שהוא עושה, זה להרים/להוריד את השקל ביחס לדולר. אין לנגיד שום השפעה על הדולר בעולם. מדינה קטנטונת של 7 מיליון אנשים, אינה משפיעה בפסיק על שער הדולר העולמי. וזו נקודה חשובה מאד שצריך להבין.

דבר נוסף שאומרים זה שהנגיד משקיע את מיטב כספי המדינה בדולרים. ובכן, גם זה לא נכון. אמנם, הנגיד אולי קונה דולרים. אבל אחרי שהדולרים נקנו, ההשקעה היא במגוון רחב מאד של מכשירים, במטבעות שונים וצורה סולידית המביאה תשואה.

אז בואו נראה בעצם מה קורה כאן. בנק ישראל, שהוא בית החרושת לשקלים, ולמעשה יש לו כמה שקלים שהוא רוצה, מייצר מספרים ומקבל במקומם נכס ממשי. יום בהיר אחד, כאשר הספקולנטים יתייאשו, ושער הדולר יהיה יותר גבוה, הנגיד יוכל לקנות את השקלים הללו בחזרה בזול, ויעשה בוחטה רצינית.

ומדוע אין הדבר שקול להדפסת שקלים הגורמת לאינפלציה? כי אין כאן הדפסה של שקלים. על כל שקל שיוצא מהבנק, יש כיסוי במטבע זר. הנגיד לא מייצר כסף חדש שלא היה קיים קודם.

מכירת השקלים וקניית הדולרים, לא עולה ריבית, כמו שנכתב במקומות מסויימים. השקלים שהנגיד מוכר אינם שקלים שהגיעו מאג"חים. אלו שקלים שנוצרו בבנק, ויעלמו בחזרה יום אחד, כאשר הנגיד יקנה אותם בחזרה. וזה יגיע.

נכון, שאם ריבית בנק ישראל הייתה גבוהה, היה פוטנציאל נזק אמיתי, שכן קוני השקלים יכולים היו להפקיד חזרה את השקלים הללו, ולקבל ריבית עבורם, שהייתה עולה בכסף אמיתי. אבל המצב אינו כזה.

פרשנים נוספים שמחפפים בפרשנותם, מעלים מין האוב את פרשת מילחמתו של המשקיע האגדי ג'ורג' סורוס בבנק המרכזי הבריטי, כדוגמא למלחמת שערים שנגמרה בהפסד של הבנק המרכזי. הם רק מחמיצים נקודה אחת חשובה. הבנק המרכזי באותה תקופה ניסה לעשות פעולה הפוכה לחלוטין. הוא ניסה להוריד את שער הליש"ט על ידי מכירה של מטבע חוץ. גורג' סורוס מכר לבנק המרכזי בשורט 10 מיליארד ליש"ט והוריד משמעותית את יתרות מטבע החוץ. ברור שבמקרה זה הבנק המרכזי נאלץ להכנע. אבל לפישר אין בעיה לספק כמה שקלים שהוא רוצה.

ובנתיים, הנגיד מציל את הכלכלה, היצוא, ופועל בחוכמה גדולה. מזל שיש לנו נגיד כזה.