שלשה סיפורים
את הסיפורים האלה סיפר לי רב מנתניה, בשנות התשעים של המאה הקודמת.
הסיפורים הללו שזורים בחוטים מיסטיים משותפים. כל האירועים שבסיפורים אמתיים בהחלט.
תירגם מרוסית: חיים זהבי.
סיפור ראשון
בראשית מלחמת העולם השניה, כשנתברר הגורל הטרגי של יהדות אירופה, וכשעדיין היו דרכים להצלה,
כמה מאות יהודים אמידים רכשו ספינה גדולה במטרה להעמיס עליה את משפחותיהם ולנוס לאמריקה.
אבל הם היו זקוקים לאשרות כניסה, והם פנו לשגריר ארה"ב בבריטניה.
בעצם, הדבר לא הווה עבורו שום קושי, אך הוא סירב. האנשים האמיצים האלה, הנחושים להציל את משפחותיהם,
הפליגו לאמריקה ללא האשרות.
כשהדבר נודע לשגריר ארה"ב בבריטניה, הוא מיהר להודיע לשלטונות בוושינגטון שלחופי אמריקה מתקרבת ספינה
עם מהגרים בלתי חוקיים.
היהודים הצליחו להתגבר על סכנות המלחמה ולהגיע לחופי אמריקה.
אבל לארה"ב לא נתנו להם לנחות. האנשים חסרי המזל נאלצו להפנות את הספינה ולשוב לאירופה הבוערת, שם הם
כולם נשרפו במשרפות מחנות הריכוז.
כשטרגדיה זאת נודעה, הרב של לונדון בא אל שגריר ארה"ב בבריטניה ואמר:
"כבוד השגריר, מעשיך אינם ראויים לא רק את משרתך הנעלה, אלא גם להיקרא בן אדם. מעתה, בגלל שבאשמתך
הישירה ניספו מאות אנשים חפים מכל
פשע, אתה וכל בני משפחתך לדורותיהם יהיו מקוללים!"
שמו של שגריר ארה"ב זה היה קנדי.
סיפור שני
שוב תחילת מלחמת העולם השניה. ליטה. שגריר יפן, שהיה אדם רחמן ואציל נפש, לא הסכים עם פשעי הנאציזם,
ודאג לגורל יהודי אירופה. הוא ניצל את
מעמדו והנפיק ליהודים אשרות כניסה ליפן, ומשם היהודים היגרו לאמריקה. כך הוא הציל אלפיים יהודים.
כשהדבר נודע לגרמנים, הם דרשו מיפן לסלק את השגריר הזה. היפנים, עושי דברם של הנאצים, מיהרו לבצע
את דרישת גרמניה, והשגריר נקרא לשוב ליפן. אבל, עד לעזיבתו, נותרו עוד שבועיים, שבמשך כל הימים והלילות האלה,
הוא עבד סביב השעון ואף תיגבר
את המאמץ וגייס צוותים נוספים להנפקת אשרות הכניסה ליפן עבור יהודים. כך ניצלו חייהם של עוד הרבה יהודים.
זה היה מעשה נועז ומסוכן, הראוי להערצה. לפני עזיבתו, לשגריר לשעבר, באה משלחת יהודים מבית הכנסת בוילנה, להודות לו.
"את אשר עשית למען העם היהודי, לא יישכח לעד ואנחנו נתפלל שהקדוש ברוך הוא יברך ויתגמל אותך ואת צאצאיך"
איש יקר זה שב ליפן. לפלא, הוא לא נענש יותר מפיטורים מתפקידו וביטול הפנסיה שלו.
כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, הוא הקים בית מלאכה קטן.
מוסך זה נקרא בשם- מיצובישי...
סיפור שלישי
במרכז העיר קייב מתנשאת אנדרטה לזכרו של המנהיג הלאומי של אוקראינה הכל יכול, בוגדן חמלניצקי. הוא ישוב על גב סוס יפהפה,
מניף לשמים את ידו הימנית שאוחזת בשרביט, סמל השליטה הבלתי מסוייגת ועצמאות אוקראינה.
חמלניצקי הוא גאוות האוקראינים, וכל מבקרי קייב מתפעלים מיפי האנדרטה למנהיג דגול.
אבל, לא רבים יודעים שחמלניצקי היה אנטישמי חייתי. על מצפונו לא מעט פוגרומים ביהודים, שריפת עיירות שלוות ודם יהודים תמימים.
כמה גאונים לעתיד, שיכלו לפאר את העולם, ניספו! הקלגסים שלו לא חסו על ילדים ונשים. אלה עובדות היסטוריות. הרבה צער הביא
בודגן חמלניצקי המקולל על אדמת אוקראינה.
אבל, בעיירה אחת, הפוגרום שערכו אנשי חמלניצקי, שיכורים מדם יהודי, היה אכזרי במיוחד. בוגדן וקלגסיו שדדו והרסו את כל בתי
היהודים, ואת הנערים והנערות
ריכזו בבית הכנסת ושרפו ללא רחמים.
מהעיירה נותר רק שמה, ללא יהודי חי אחד.
אבל, כעבור מאות שנים, עבור הפשעים שבוצעו בעיירה זאת, באה הנקמה!
שמה של העיירה הוא צ'רנוביל, וממש במקום שהיה בית הכנסת, עמד המתקן הגרעיני מס' 4, של תחנת הכח הנודעת בטרגדיה האיומה שפקדה אותה.
הגב עם ציטוט
