לאחר הסערה שגרמו דברי ברננקי לפני שבועיים, הגיעה גם ההתפכחות. בעוד שבארה"ב נמשכה המגמה של עליית תשואות, הרי שבשווקים רבים אחרים (בהם ישראל), המגמה השתנתה. המשקיעים החלו לפעול בכל שוק בהתאם לנתוני אותו משק ספציפי, וכך בפעם הראשונה מזה זמן רב ניתן היה לחזות בתהליך של היבדלות בין השווקים השונים בעולם, הן האגחיים והן המנייתיים. כך למשל, בעוד שרוב מדדי המניות באסיה רשמו תשואות שליליות מתחילת השנה, מדדי אירופה עלו קלות ואילו אלו בארה"ב נושקים לרמות שיא של כל הזמנים. אותם דברים אמורים לגבי שווקי האג"ח הממשלתיים. נאום ברננקי אמנם הגביר מאוד את התנודתיות בשווקים אלו, אולם מבט מעמיק יותר מגלה שבחלק מהשווקים התשואות רשמו שינויים קלים, וחלקם אפילו נרשמו ירידת תשואות.אם תרצו, אלו החדשות הטובות. השונות בין השווקים מאפשרת למשקיעים לחזור ולהיות בררנים ולהפעיל סלקטיביות. לאחר זמן כה רב שבו כל השווקים בעולם נעו במתאם גבוה אחד מהשני, יתכן וחזרנו לתקופות "נורמליות" בהן שווקים נבחנו על פי הפרמטרים הספציפיים שלהם ולא על פי מגמה עולמית גורפת. מאחר והחשש מפני קריסת מערכות כללית שפקד את השווקים בשנים האחרונות התפוגג, שבו המשקיעים לתמחר את הסיכון הספציפי של כל משק כפי שזה בא לידי ביטוי בעקומי התשואות השונים.השוק הישראלי מהווה המחשה ראויה לכך. בשבועות האחרונים, תנודות של חצי אחוז עד אחוז שלם היו מחזה שכיח בשוק האג"ח הממשלתי בישראל. אלא שכפי שניתן לראות בגרף שצרפנו, בחינה לאחור מגלה שבחודשיים שבהן עלו התשואות על אגרות החוב הארוכות בארה"ב בכאחוז שלם, התשואה על מקבילותיהן הישראליות נותרה יציבה, תוך שהתשואות הקצרות אף יורדות. התופעה הזו קורית מסיבה פשוטה למדי : הסיבות שהובילו לעליית התשואות בארה"ב ממש אינן תקפות למשק הישראלי. לצערנו. בעוד שהמשק האמריקאי מציג נתונים שמראים על התאוששות נאה, חברו הישראלי מציג תמונה הפוכה לגמרי. ציינו לא פעם בעבר את החשיבות שאנו מייחסים למדדי ה"מצב הרוח", אמון הצרכנים וכו'. אלו מהווים בדרך כלל אינדיקטורים אמינים למגמות הכלכליות העתידיות. מדד האמון הצרכני של הלשכה שפורסם השבוע מהווה המחשה לתחושותיו של הצרכן הישראלי. הצניחה ברמת הביטחון הכלכלי בישראל הורעה מאז פורסמו הצעותיו של משרד האוצר לטיפול בגרעון שכללו פגיעה קשה בכיסו של הצרכן הישראלי. באופן לא מפתיע, המגמה הזו נמשכה גם בחודש יוני, תוך התעצמות המגמה השלילית.
אין טעם לחזור על ההשלכות הכלכליות העתידיות של הנתונים האלו, אולם אם נחזור לנקודה אותה הצגנו בתחילת הסקירה, הרי שנתונים אלו מסבירים מדוע המגמה בשוק האג"ח הישראלי שונה מזו של האמריקאי.לצד מדד האמון הצרכני, פורסם גם סקר הערכות העסקים. הנתונים ליוני הראו אמנם על שיפור מסויים ביחס לנתונים של חודש מאי, אלא שנתוני הציפיות מצביעים על אותה מגמה עגומה שניבטת מנתוני אמון הצרכנים. כמעט כל נתוני הציפיות לשלושת החודשים הבאים של המגזר העסקי ובכל הענפים מראים על הרעה ביחס לנתוני החודש שעבר.
איזה שילוב לא מבטיח. גם הצרכנים וגם היצרנים פסימיים. על כל אלו יש להוסיף את הקשיים בהם נתקל האוצר בבואו להציג את תקציב 2013 לאור ההתנגדויות שבהן נתקל בועדת הכספים, והרי לכם מתכון להאטה כלכלית. עליית ריבית ? עליית תשואות ? על מה ולמה ? על זה שהישראלי הממוצע קופץ את ידו ומקטין את ההוצאה הפרטית ? או על כך שהיצרן הישראלי רואה המשך מגמה של קיטון מספר ההזמנות למוצריו בארץ ובחו"ל ?היינו שמחים לתלות תקווה בכך שהיצוא יתמוך בצמיחה, אלא שהפחתת תחזיות הצמיחה הגלובליות של קרן המטבע העולמית השבוע אינה מספקת תימוכין לכך. הקרן הביעה את חששה מהאטה בשווקים המתעוררים לצד הספק שהיא מטילה ביכולתה של אירופה לצאת מהמשבר בו היא שרויה. הקרן אמנם הפחיתה את תחזית הצמיחה לארה"ב לשנתיים הקרובות. אולם היא צופה שהמשק האמריקאי יצמח ב 2.7% בשנה הבאה לעומת 1.7% בשנה הנוכחית.
רגע, רגע. מה כתוב למעלה? צמיחה של 2.7% בארה"ב בשנה הבאה? כן. ממש ככה. מה תחזית הצמיחה של בנק ישראל ל 2014? 2.5% ללא הגז. זאת אומרת שבפעם הראשונה מזה שנים רבות (שמונה ליתר דיוק), הצמיחה בארה"ב עולה על זו של ישראל.מה כל זה אומר? ראשית, הפתעה. הריבית בישראל לא תעלה בעתיד הנראה לעין. ואם הריבית לא תעלה בשל קצב הצמיחה היורד, אזי גם אין צידוק לעקום תלול.מסקנה: מח"מ של תיק ממשלתי שקלי צריך לעמוד על רמה שבין כארבע לחמש שנים. המח"מ של החלק הממשלתי הצמוד נותר כחמש שנים. בהמשך לכך, המרווחים של האפיק הקונצרני נמוכים בפרספקטיבה היסטורית, אולם לאור הנ"ל אנו מעריכים שימשיכו לנוע בטווח מחירים צר.מסקנה נוספת : מניות שמרבית פעילותן במשק המקומי יתקשו להציג צמיחה. לעומתן, חברותיהן האמריקאיות ימשיכו ליהנות ממגמות המקרו החיוביות. לפיכך, אנו מותירים את הפילוח בתיק המנייתי ביחס של 1/3 - 2/3 לטובת השוק בארה"ב.נכתב ע"י עידן אזולאי