איזה סוג של הצדקה למחיר אתה מחפש בתוך כתבי הטענות? ההצדקה היא במקום אחר.
עורכי דין שקנו לדנקנר שנה אוויר לנשימה (בסיועו האדיב של אלשטיין) קיבלו כסף על זה ולא על שום דבר אחר, ומבחינתו הם שווים כל שקל. גם כתבי הטענות הם הרבה פעמים חלק מההצגה ו"חלון הראווה".

אם כולם היו רוצים ומוכנים לפרק את אחזקות לא הייתה בעיה. אבל מלכתחילה לצדדים יש אינטרסים שונים - מה שיוצר פער, ועכשיו השאלה איפה לאורך הפער הזה יחתם ההסכם, כשלפעמים שינוי של אחוזים בודדים שווה לך הרבה כסף - וזה מה שגוזר את "שווי" מחיר התיווך.

אפשר לדבר הרבה על השואו, הרולקסים בידיים, הקדישמנים בלובי, ועל עוד עובדות מצערות אחרות אבל זה לא רלוונטי ברגע שהאינטרסים פועלים בכיוון שמאפשר את כל זה. ברגע שהאינטרס של אוכלי הנבלות יהיה לסיים לאכול כמה שיותר מוקדם כי זה יגזור להם מחיר גבוה יותר לשעה, זה מה שהם יעשו - - - והם יעשו את זה מבלי להתפשר על איכות העבודה, כי הם פשוט לא יכולים להרשות את זה לעצמם.
כרגע, כמו שגם אתה כתבת במקום אחר, פשוט שווה להם למרוח את הזמן - כל אחד מסיבותיו - ואת זה צריך לשנות. אז שייקחו 800 שקל לשעה ושיהיה להם לבריאות, אבל בבקשה שיפרקו את הדמיה תוך חודש-חודשיים ולא שנה-שנתיים.