לפניכם סיפור מאת צ`ארלס פלאמב, על הכרת תודה ואימוץ נקודת מבט בריאה על החיים.
הרבה פעמים בחיים יש מישהו ש"מכין את הקרקע" עבורנו, דואג ומשקיע בשבילנו, כדי שיהיה לנו יותר טוב..
האם אנחנו יודעים מי זה המישהו הזה? האם אנחנו מכירים לו תודה?




מי ארז את המצנח שלך?

צ`רלס פלומב היה טייס קרבי בצי האמריקני בזמן מלחמת וייטנאם.
לאחר 75 משימות מוצלחות, מטוסו יורט והופל ע"י טיל קרקע אוויר.
פלומב הפעיל במיומנות את כיסא המפלט וצנח לתוך טריטוריה עויינת, הוא נשבה ונכלא במחנה שבויים וייטנאמי- קומוניסטי במשך שש שנים.
לאחר אותן שנים איומות הוא שרד ושוחרר, והיום הוא מרצה על הלקחים שהפיק מחוויותיו במתקן הכליאה.

יום אחד, שנים לאחר השבי, כאשר ישבו פלומב ורעייתו במסעדה, ניגש אליהם אדם משולחן אחר ואמר: "אתה פלומב, נכון? במלחמת וייטנאם הטסת מטוסי קרב מנושאת המטוסים `קיטי הוק`."
"אלוהים אדירים, איך אתה יודע?" שאל פלומב.
"אני הוא זה שקיפל וארז את המצנח שלך..." השיב לו האדם בחיוך.
נשימתו של פלומב נעתקה, מרוב פליאה והכרת תודה.
האדם לחץ את ידו ואמר: "זה כנראה הצליח!"
פלומב אישר. "ועוד איך! אילו נכשל המצנח, לא הייתי כאן היום..."

באותו לילה לא הצליח פלומב להירדם.
הוא חשב לעצמו: "כל זמן שהותי בשבי הירהרתי באדם ההוא, תהיתי איך נראה אז במדי חיל הים: כובע לבן, סינר אחורי ומכנסיים רחבות. תהיתי בכמה הזדמנויות בטח ראיתי אותו ולא אמרתי אפילו "בוקר טוב, מה שלומך"? או מילה כלשהי, שהרי אני הייתי טייס קרבי, עם מעמד וסטטוס, מלא חשיבות עצמית - והוא היה סתם מלח פשוט."
פלומב חשב על השעות הרבות שבהן ישב המלח ליד שולחן עץ ארוך, במעמקי הספינה, משלב בקפידה את שכבות הבד ומארגן את הרצועות, מחזיק בידיו את גורלם של אנשים שאינו מכיר.

היום, פלומב שואל את הקהל: "מי אורז את המצנח שלך?"
לכל אחד יש מישהו שדואג לו ומספק לו את מה שהוא צריך כדי להגיע לסוף היום בשלום.
פלומב מציין גם שהיה זקוק להרבה סוגי מצנחים כאשר מטוסו יורט: מצנח פיזי, מצנח מנטלי, מצנח רגשי ומצנח רוחני.
את כל אלה ניצל פעמים רבות עד תום לפני שהגיע כעבור שנים, לחוף מבטחים.

לפעמים, שקועים באתגרים היומיומיים שהחיים מציבים לנו, אנו מפספסים את מה שחשוב באמת.
אנו שוכחים להגיד: שלום, בבקשה, תודה.
מדלגים על הזדמנויות לברך במזל טוב אדם שקרה לו משהו נפלא, להחמיא או סתם להיטיב למישהו.
היום, השבוע, החודש, השנה - נסו לזהות את אלו שאורזים לכם מצנחים, ולהכיר להם תודה.