אנחנו סביב הנושא הזה כל הזמן - אי אפשר לנהל מדיניות כלכלית שמתבססת על גרעון גדול וקבוע בהוצאות הממשלה - אך כל זמן שהנזילות מהגרעון לא מגיעה לשווקים ושוק האגח אינו מעניש את המדינה כי יחס חוב.תוצר בסדר- זה יכול להמשך הרבה זמן.במילים אחרות, אם כל העולם מוכן לתת לך סחורות אמיתיות תמורת החיוך שלך , ואפילו אומרים לך תודה יפה ומנשקים לך את היד, למה שתתנדב לשלם?
ארה"ב עם חוב של 100% לתל"ג לעומת יפן עם 230% - ויפן יציבה כלכלית -נכון להיום - מחר זה יכול להתהפך.
עם כל המיתון הקשה, גרעון ענקי בתקציב הממשל מ 2007 וניהול מלחמות בעירק ואפגניסטן, החוב של ארה"ב גדל מרמה של 60% לרמה של 100% - כלומר המדיניות הקיימת יכולה להמשיך להתקיים עוד עשור.....
הנקודה היא שכאשר הצמיחה מגיעה ועימה הביקושים - אז נוצרת אינפלציה - אי אפשר להתחמק מזה , זה יקרה - אם הצמיחה ברת הקיימה תשוב - מצד אחד יש ביקושים מהשוק ומהצד השני הגרעון הממשלתי יורד - יש הכנסות ממיסים, אך גם פחות הוצאות - פחות תשלומי העברה למובטלים וביטול תוכניות לתמיכה בכלכלה -התוצאה תמיד זהה - אינפלציה.
החוכמה היא לדעת כיצד לעבור ממצב של מדיניות מוניטרית ופיסקלית מרחיבה למדיניות נורמלית -בתחום הפיסקלי זה מסתדר בגלל ההכנסות והירידה בהוצאות אך בתחום המוניטורי חייבים לפעול בהדרגה - כאשר בטוחים שאין חשש לדפלציה צריך להתחיל לצמצמם את הנזילות שנדחפת לשוק (הפסקת QE) - וזה יקרה לכל המאוחר בתחילת 2014. אם הצמיחה תהיה 1.5%-2% לשנה - הריבית תישאר מאוד נמוכה עד שיעד האבטלה של 6.5% יושג, אם קצב בצמיחה יואץ (וזה מה שאני חושב שיקרה) הפד יתחיל לספוג נזילות כבר ממחצית 2014 - יתן למאזן להתחיל לקטון. וב 2015 או לקראת סוף 2014 הריבית תתחיל לעלות
הגב עם ציטוט