לאור הארביטראז' הרגולטורי של שווקי חו"ל על השוק הישראלי לא ירחק היום שבו חברה ישראלית תונפק בחו"ל לגופים ישראליים שיסחרו בה בחו"ל.

בניגוד להרבה מוצרים בשוק הריאלי, שבהם יש למסחר בשוק המקומי יתרונות מובהקים על שווקי חו"ל כמו קלות השינוע, הקירור והחימום או נושאים כמו ביטוח, מכס ותשלומי משנה, למסחר בשוק ההון אין את המגבלות האלה. קנייה או מכירה של ה'סחורה' מתורגמת לשורה בחשבון בלחיצת כפתור קלה.זו הסיבה (הטכנית) שכל כך קל להעביר הן את הפעילות של השוק הראשוני (שוק ההנפקות) ובעיקר את זו של השוק המשני (המסחר בבורסה) משוק ההון המקומי לשווקים הגדולים ברחבי העולם. האינסנטיב לעשות זאת, נעוץ בפערי הרגולציה שנפתחו בין השוק הישראלי לשווקים בחו"ל בשנים האחרונות. הרגולטור בישראל, מתוך איזשהו חוסר רצון לקבל החלטות ברורות לגביי מה מותר ומה אסור השית על הפעילים בשוק, מן רגולציית ברירת מחדל שהיא הרבה מעבר לרגולציה ההכרחית והמקובלת בשווקי העולם. זאת, לצד האכיפה המנהלית שפוגעת אישית במי שתעה בסבך הרגולציה וטעה ביישומה.
מי שפועל היום בשוק המקומי צריך למלא טפסים ולתת הסברים (כולל חשיפה בתקשורת) על כל אג"ח שהוא מחזיק והגיע להסדר (גם אם מדובר באחזקה שולית), הוא מחויב בעבודות אנליזה בכול תקופה ותקופה לכל נייר שהוא מחזיק ולגופים שקשורים פוטנציאלית גם במעגל הרביעי והחמישי אסור לעשות עסקאות תואמות. כמו כן, הם מחויבים לעמידה באחוז מסוים מהמחזור הדליל ובכלל חשופים לטקס השפלה על כול טעות או הפסד בנייר כזה או אחר אפילו אם כלל התיק השיג רווחים נאים. אגב השתת רגולציית יתר זו פוגעת לא פעם בעמיתים עצמם ע"י מחירים פחות אטרקטיביים לסחורה אותם הם קונים או מוכרים.
באווירה כזו, גילו הגופים הגדולים שהרבה יותר קל לסחור בקניון הניירות העולמי הנזיל, שמתאפיין ברגולציה חדה ומכוונת ללא הטרדות פוטנציאליות מצד הרשויות ובלי להלך אימים על הפעילים. עבורם, לסחור ב'חנות המכולת' המקומית זה קשה הן מבחינה כלכלית גרידא ובעיקר בשל הסיכון לעבור בטעות על אחד מחוקי הרגולציה ההולכת ומתהדקת ומשתנה חדשות לבקרים .
גופים מקומיים המסיטים כ- 60% מאחזקותיהם לחו"ל גם מבצעים כ- 90% מפעילות המסחר שלהם שם, הם משנים סקטורים, מגדילים ומקטינים אחזקות בנכסי סיכון וכול זאת בשווקים נזילים וללא בקשות סרק של רשות כזו או אחרת.לאור הארביטראז' הרגולטורי של שווקי חו"ל על השוק הישראלי לא ירחק היום (ולמעשה התחיל כבר אתמול) שבו חברה ישראלית תונפק בחו"ל לגופים ישראליים שיסחרו בה בחו"ל. חברות ישראליות שיונפקו בחו"ל יסחרו על ידי גופים גדולים ישראליים בחו"ל וירשמו בישראל כמניות דואליות למסחר על ידי קומץ ספקולנטים ושחקני ארביטראז'.היות שאנו חיים וסוחרים בעולם גלובלי לא יכול להיות ארביטראז' רגולטורי כזה בארץ.
אי אפשר שבארץ יהיה עודף רגולציה משמעותי על פני שאר העולם כי יש תחרות קשה עם הבורסות האחרות והפעילים בשוק גילו שכרגע יותר קל לסחור בחו"ל הן למנפיק והן לסוחרים הגדולים. כתוצאה מכך, תמשיך הבורסה הישראלית לסבול מביצועי חסר וממסחר דליל עד לנקודה שבה היא תהייה מספיק אטרקטיבית כדי שכסף מקומי וזר יחזור לכאן, למרות הכול ולמרות הקשיים המתוארים.
אגב, גם על הברוקרים מושתתת רגולציה רבה שבחלקה הנה הגיונית אך בחלקה מיובאת מחו"ל (שם נוצרה עקב תקלות פרטיות במערכות מורכבות בחו"ל) במתכונת לא מתאימה ומקשה אף היא על המסחר בשוק המקומי אך זה כבר דיון לבמה אחרת.

נקודת האור.

בנק ישראל הציע למנות רגולטור על שיראה את התמונה הכוללת, יתייעץ עם הגופים הגדולים ויקבע תקנות לטווח ארוך שיצמצמו את תופעות הלוואי הללו למינימום.
אני מצפה מהרגולטורים לגלות יותר יצירתיות ולמצוא פתרונות שיעצרו את האחוז הבודד של עבריינים בשוק בלי לגרום ל99% הנותרים למעידה פוטנציאלית בשל ריבוי התקנות המעקרות את חופש המסחר.
הרשות לניירות ערך גם היא החליטה להקים ועדה שמורכבת הן מאנשי רגולציה והן מאנשי מסחר וניהול כסף מוסדי ועל כך אני מברך, שהריי ההכרה בבעיה היא צעד גדול וחשוב לפתרון וייעול המערכת. מעבר לזה, חשוב לזכור שלעיתים רבות החוקים הרגולטוריים שקל להעביר באים במקום החוקים החשובים שקשה להעביר אבל על כך אולי בפעם אחרת.