בשנים האחרונות אנו עדים לירידה דרמטית בהיקפי הנפקות החוב בבורסה בת"א וצניחה במחזורי המסחר באג"ח הקיימות. לפי הנתונים של חברות הדירוג, ב- 2012 נרשמה ירידה של כששה עשר אחוזים בהשוואה ל- 2011 בסכום גיוס החוב באמצעות אג"ח. למעשה, כ- 70% מהגיוס הכולל באג"ח בוצע במחצית הראשונה של 2012, ובמחצית השנייה של השנה חלה ירידה משמעותית בהיקף הגיוסים. בהיעדר הנפקות חוב מקומיות, האם הישועה תגיע מכיוונן של חברות זרות?

הכוונה היא בעיקר לחברות נדל"ן אמריקניות שמגיעות לאחרונה לבורסה בת"א כדי להנפיק אג"ח. אחת הראשונות להנפיק אג"ח בארץ, הייתה חברת הנדל"ן דה לסר, שהנפיקה חוב כבר לפני חמש שנים וחזרה להנפיק שוב לאחרונה. החברה פועלת בתחום הנדל"ן המניב בארה"ב ומתעסקת בעיקר בתחום המשרדים, המסחר ומוסדות ציבור.

חברה נוספת שהנפיקה חוב לאחרונה, היא ענקית הדיור זראסאי. החברה מחזיקה בתיק נכסים בשווי של כ- 800 מיליון דולר, הכולל למעלה מ–8,000 דירות בכ- 160 בנייני מגורים בניו-יורק. לחברה הכנסות שנתיות צפויות של כ- 61 מיליוני דולרים ב- 2012, והיא מציגה גידול שנתי ממוצע של כ- 3% בהכנסות מאז 2009. זראסאי מתבססת על מודל עסקי ייחודי - השכרת מרבית הדירות שבבעלותה לדיירים הזכאים לשכירות המפוקחת על ידי המדינה, משהו שנקרא שכירות "מיוצבת", הגרסה האמריקאית ל"דיור בר־השגה".

על פניו, נראה שמדובר בחברות איכותיות שהעלייה הזמנית שלהן לארץ כדי להנפיק כאן אג"ח היא חיובית ויכולה לעורר את שוק החוב הקונצרני המקומי. עם זאת, לכל בר דעת מובן כי צריכות להית סיבות טובות מאוד עבור המנפיקות האלו כדי שהן תבחרנה להגיע דווקא לכאן.

אחת הסיבות המרכזיות לבחירה של החברות האלו להגיע לישראל נעוצה באנונימיות שלהן עבור המשקיע הישראלי. גם חברות הדירוג תורמות את חלקן לחגיגה, ונותנות דירוגי אשראי גבוהים יחסית לחברות האלו. המשקיעים הישראלים, שבדרך כלל מתבססים על סולם הדירוג המקומי, ששקול לדירוגים נמוכים יותר בחו"ל, מאפשרים לאותן חברות לגייס חוב בהיקף גדול ובתנאים נוחים הרבה יותר בהשוואה למה שהיו מצליחות לגייס בארה"ב.

גם החברות האמריקניות עצמן לא מתביישות להודות שגיוס חוב לנדל"ן מניב בארה"ב יקר יותר בהשוואה לריבית שדורשים המשקיעים בארץ. בנוסף, הדירוג הגבוה יחסית שמקבלות החברות מסוכנויות הדירוג המקומיות, משחרר אותן מלהעמיד בטוחות או שעבודים לטובת האשראי. לעיתים, החברות אף אינן כפופות לדיני חדלות הפירעון המקומיים, כמו זראסאי למשל שרשומה כחברה באיי הבתולה.

נקודה נוספת שחייבים לקחת בחשבון, היא שלעיתים החברות אף ממשיכות לחלק דיבידנדים במקביל לגיוס החוב. יותר מזה, חלקן משתמשות בכסף שהן מגייסות כהון עצמי ברכישת נכסים ולקיחת הלוואות נוספות בארה"ב. כל הגורמים האלו מרמזים כי התשואות לפדיון בהן נסחרות האג"ח האלו היום - כארבעה עד חמישה אחוזים, אינן מפצות על הסיכון הגלום בהן וצריך לשקול היטב את היתרונות מול החסרונות לפני שמשקיעים בהן.