הדוגמא האחרונה היא פרשת חפציבה -
המפרק תובע את הבנקים על התנהלות שערוריתית וכן בעלי תפקידים שונים בחברות של מרדכי יונה שסייעו לשדוד את הקופה של חפציבה חופים.
אז מה המשמעות של הדברים? ביהמ"ש לא יכול להקל ראש בתופעות שקיימות במשק הישראלי: תופעות של ריקון כספים מחברה, העדפות נושים זמן קצר לפני קריסה, בריחה מאחריות של בעלי תפקידים ודירקטורים.

חברת חפציבה הותירה המוני לקוחות ללא דירה, ללא כסף ובאי וודאות, אנשים לוו עוד מעבר למה שהובטח להם על מנת לקבל את דירתם. נגרם נזק לבעלי המניות מקרב הצבור ומקרב מחזיקי האג"ח - ביהמ"ש לטעמי, לא יכול לתת לדברים הללו להתרחש שוב ושוב ושוב. על הדירקטוריון יש אחריות, זו לא רק הזכות לקבל הרבה מאוד כסף בשביל כמות נמוכה של שעות - זו אחריות על כל מה שהלך שם - אני מצפה מביהמ"ש לסייע לנושים ולרוקן את בטוחי הדירקטורים של החברה. לגבי הבנקים, גם הם, אם הם פעלו בצורה מחפירה יש למצות איתם את הדין. מאחר ועסקינן בדיני ממונות ולא בדיני נפשות - במידה וההוכחה לא חזקה מספיק על בית המשפט לטעמי לחייבם באחריות לעניין באחוז מסויים. כנ"ל לגבי בטוחי הדירקטורים של בעלי תפקידים שלכאורה פעלו לריקון הקופה.



בטאו השקעות בנק לאומי הסתבך אף הוא עם המפרק שגילה כי
השיעבודים של הבנק לא תקינים
וכי היתה
קנוניה בין בן-דב לבנק למכור רכוש לא משועבד ובתמורה לצמצם את החוב לבנק כך שמחזיקי האדח שאינם מובטחים נשארו עם כמעט כלום
.

כאן לטעמי המקרה מובהק לחלוטין, חברת טאו ביצעה עסקאות בעלי עניין, מימשה את תיק הנכסים שלה בשיא המשבר ופרעה את חובותיה מרמה של מיליארדים לבנק לאומי לרמה של מאות מיליונים (הפחתה של 70-80% בחוב !), הערבות של אילן בן דב הלכה וקטנה עם השנים - לטעמי, אי אפשר להבין את זה אחרת מיד לוחצת יד בין בן דב לבנק לאומי לרעת הנושים האחרים ובעלי מניות המיעוט.

האחריות על הדירקטוריון לטעמי חייבה לעצור את המפולת, ללכת להסדר חובות בשיא המשבר ולא למכור רכוש - בשעת משבר עולמי - cash is king, והמימושים נעשו במחירים שלא יפרעו את מלוא החוב לאג"ח. לדעתי, על ביהמ"ש להשית אחריות כספית על בנק לאומי ובן דב, בטוחי הדירקטורים בטאו ובטוחי בעלי תפקידים ביחד ולחוד כך שלפחות חלק גדול מהחוב לנושים ישולם מכספי לאומי, חברות הבטוח שבטחו את הדירקטורים ובעלי תפקידים וכספים פרטיים של בן דב.

לפחות במקרים של חפציבה וטאו - המציאות מחייבת את ביהמ"ש לטפל בגדולי הפרא שצמחו בשוק ההון המקומי.

בן דוד של נוחי דנקנר שהיה יו"ר בנק הפועלים מסובך בחקירה פלילית

תהיה חקירה של בנק ישראל בנוגע לאשראי שניתן לפרמידה של דנקנר .

הבעיה בכל הדברים הללו שמסופו של דבר מדובר במנהלים שכירים ודריקטוריון שתמיד יכולים לטעון שקיבלו החלטה תקינה ונכונה לשעת
ומה בדיוק הם יגידו? שהעדפנו לשמור על הכסא של הדירקטור ולא לעצור מוקדם את הפירוק מרצון? האם יש הסבר הגיוני לעסקאות מעריב? האם יש הסבר הגיוני להליכה מאוחרת להסדר? בדיוק בשביל זה קיים הדירקטוריון על מנת להפעיל את חובת הזהירות הכללית, לא להעדיף נושים ולא להעדיף את טובת בעל השליטה. משזה לא נעשה - יש להם בטוח ועל חברת הבטוח לשלם על המחדל (לכאורה) .

ונטל ההוכחה מעל לכל ספק סביר הוא נטל קשה וברוב המקרים בלתי אפשרי - ואז יש תחושה שמישהו רימה אך לא נתפס - אך זו בדיוק דמוקרטיה. בסין מעמידים את החשוד מול כיתת יורים בלי הרבה עניינים ובבריה"מ שלחו לגולג בלי משפט

אני חושב שלכולנו עדיף דמוקרטיה עם "ברדק" מדיקטטורה עם "סדר"


עניין אחר,
http://www.themarker.com/news/1.2019496

פישר מוריד ריבית במשק ומכריז על רכישות של $ בהיקף של מיליארדים.

לדעתי, הפעולה באה לאור מה שצפוי לנו עם הקיצוצים בתקציב - המשק העולמי במיתון - הביקושים חלשים, הממשלה מקצצת ולכן גם הבקושים מצד המדינה יהיו חלשים יותר. הצבור יכנס לכוננות בונקר - יקנה פחות ויצרוך פחות.

משזה מה שלדעתי צפוי, הנגיד החליט להגן על המשק המקומי מיסוף של השקל - על כן הוריד ריבית שלא במועדה והכרזה על קניית מט"ח. מט"ח זול משמעותו יבוא זול על חשבון יצור מקומי ופגיעה במשק המקומי.

אני מצפה מבנק ישראל לא לבצע רכישות של מט"ח ביומיום אלא להגיע למסחר בימי שישי ובחג (למה לא מחר) לקנות מעט יחסית וכשהמסחר דליל לייצר אימפקט גדול. להכות את כותבי פוזיציות ה- call על ה-$ שגם מזרימים לכאן מט"ח בכמויות ומקבעים את הפוזיציה שלהם.

הצעד הזה לטעמי בא בגין הפנמה כי צפויים לנו ימים לא קלים ב- 2014 עקב מדיניות הצנע, המשך המיתון העולמי, וכניסה "לבונקר" של לא מעט עובדים בישראל שלא יודעים מה יוליד יום.

לגבי דיור, פישר בעת הנוכחית העדיף את התעסוקה על פני הנדלן שלדעתי יטופל באמצעים מנהליים שיקטינו את זמינות האשראי הזול ע"י הלקוחות שלא באמת מסוגלים לקחת משכנתאות ענק - בנק ישראל בצעדים שנעשו ולטעמי יעשו בהמשך יגן עליהם מעצמם (שלא נגיע למצב של ספרד בעוד 3-4 שנים).