הנושא של כיצד מגייסים מזומנים לאלביט מייד לאחר ההסדר צף ועולה באופן חד:

לטענת המחזיקים, השוק לא יתמחר בעתיד את החברה לפי ההון העצמי, כפי שכיום הוא מתמחר את שווי חברת הבת פלאזה ב-25% מההון העצמי, כ-300 מיליון שקל.
המחזיקים מהציבור והמוסדיים שלא היו מעורבים במתווה מסבירים כי "בניגוד לקרן יורק ול-DK שלהן אין בעיה להזרים כסף בעתיד לחברה בשביל לבסס את שליטתם, לנושים המוסדיים ולנושים מהציבור יהיה קשה בעתיד להזרים עוד כסף לחברה שעדיין תזדקק למזומנים בשביל להשביח את הפרויקטים".
לדברי המחזיקים החוששים, "אם לא נדרוש כי הדילול העתידי לא יעשה לפי מחיר נמוך, נעזור לג'רמי בלנק להשתלט על החברה בנזיד עדשים. את בלנק לא מעניינים מחזיקי איגרות החוב לכן אנו חייבים לחייב את החברה להתחייב למנגנון דילול לפי שווי שוק גבוה שלא נפסיד את ההון".
מקורבים לחברה אמנם לא שללו על הסף את הטענה כי החברה תבצע גיוס עתידי, אך הסבירו כי אם יתבצע גיוס קרוב לוודאי שהוא יתבצע בחברות הפרויקטים. אך המחזיקים מהציבור ונציגי המוסדיים מסבירים כי גם מקרה זה אינו טוב להם שכן "אם יורק יזרימו כסף לחברות הנכסים הדבר יאפשר להם להשתלט בנזיד עדשים על אותם פרויקטים, בתמורה לכך שאלביט תוותר על עוד מניות בחברת הנכס, דבר ששוב ידלל את מחזיקי איגרות החוב באופן דרסטי".


צריך להבין את התהליך -

יהיה הסדר על בסיס "שווי" שמנותק מהמציאות - יסבירו שזה רק עכשיו עיוות שוק שהמחירים כל כך נמוכים (גם בפלאזה) ואל דאגה, אחרי ההסדר החברה תהיה שווה הון...

יומיים אחרי ההסדר , יתכנס הדריקטוריון החדש ויגלה שאין בחברה מספיק מזומנים להפעלת החברה וגם לפיתוח הנכסים וגם אין יכולת לשעבד את הנכסים (אם זיסר היה יכול, היה כבר מזמן משעבד....) אז מה עושים? - צריך לגייס כסף.

שבוע אחרי ההסדר , המניות שחולקו למחזיקי האגח מצאו שיווי משקל חדש לאחר שירדו באופן חד -החברה שווה 600-800 מש"ח ועכשיו מכריזים על הנפקת זכויות עפ"י שווי נוכחי - ושוב מחזיקי האגח שקיבלו מניות מוצאים עצמם מדוללים. הבעיה היא שבגלל שווי השוק הנמוך , אי אפשר לגייס את הסכומים שבאמת צריך לפיתוח . מי משקיע בהנפקת הזכויות? - הקרנות שלמעשה משתלטות באופן מלא על אלביט. [איך דפקנו אותם , אומר ג'רמי לזיסר, הם אפילו הסכימו לוותר על 300 מש"ח כחוב תמורת קצת מניות... ]

חודש אחרי ההסדר, הדרקטוריון מתכנס ומגיע למסקנה שאין הרבה מה לעשות - חייבים למכור את המלונות - אלו הנכסים היחידים שאפשר למכור המחיר סביר

חצי שנה אחרי ההסדר , הדריקטוריון מתכנס שוב ומגיע למסקנה ששגם לאחר מכירת המלונות , פשוט אין לחברה היכולת הפיננסית לפתח הפרויקטים בהודו ואין ברירה , חייבים למצוא משקיע.

שנה אחרי ההסדר הדריקטוריון מתכנס שוב - במחירים שהחברה מחפשת , אין משקיע. אין ברירה, מתפשרים.... מוחקים 200 מליון דולר מהשווי בהודו [פלאזה מוחקת 100 מליון על הודו ועוד 100 מליון על רומניה ] - מליארד וחצי ש"ח מ"ההון העצמי" התאדו ועדיין אין שותף בהודו....

שנה וחצי אחרי ההסדר - פלאזה במצוקת מזומנים, עדיין אין שותף בהודו.....