הנה מה שהולך להתגלות לכם במהלך ה-5 שנים הקרובות: הצמיחה האיטית תמשך, שיעורי הריבית בעולם ובישראל
יישארו נמוכים, פרט אולי למאמץ קצר להעלות אותם בשנת 2015 לאור ירידת שיעור האבטלה בארה"ב באותו זמן ל-
%6.5. אותן העלאות קצרות יגררו תגובה שלילית ביותר של השוק ושל הכלכלה, ושנה לפני הבחירות בארה"ב (ב-2016)
הלחץ הפוליטי על הפד יהיה כבד וזה ייסוג מהתוכנית ולבסוף יחזיר את הריבית לערכים אפסיים עד לאמצע 2017.
הפחתת הריבית בארה"ב תגרור היחלשות הדולר, מה שיאלץ גם את בנק ישראל לקחת צעד אחורה ולהוריד באותה
שנה את הריבית לערכים שקרובים ל-%1, גם אם במחיר של אינפלציה מעט גבוהה ממרכז היעד (כלומר גבוהה מ-%2).
סביבת הריבית הנמוכה יותר תמשיך לתמוך הן באג"ח הממשלתיות הארוכות ולמרות הדשדוש בצמיחה ייהנו מכך גם
המניות:
רשע וטוב לו – איך כלכלה חלשה תמשיך לתמוך בשוקי המניות
לכאורה מצב מבלבל, צמיחה איטית יותר תפגע ברווחיות החברות, מצד שני סביבת ריבית נמוכה יותר גוזרת שווי
נוכחי גבוה יותר (הופכת את המניות לאלטרנטיבה טובה יותר). מי מבין שני הכוחות הנגדיים הללו, של רווחיות נמוכה
מצד אחד וסביבת ריבית נמוכה יותר מצד שני, ישפיעו יותר על שוק המניות בשנים הקרובות? אם אנחנו צריכים להמר
היינו הולכים על ההשפעה של הריבית ולהלן ההסבר:
השפעת רווחי החברות- לטווחים הקצרים ציפיות השוק לגבי העלייה ברווחי החברות מוגבלים ולטווחים הארוכים
השמרנות גבוהה ביותר. מכאן שהפתעה לרעה מבחינת הרווחים לא תהיה כנראה משמעותית. כמו כן, החברות עשויות
להמשיך למצוא דרכים לשפר את רווחיותן גם ללא צמיחה, דוגמאות ממשיכות להתרחש גם יכום עם פרסומם של
דוחו"ת החברות הטובים יחסית ל-רבעון רביעי של 2012.
מצד שני ישנה כאמור השפעת הריבית – כבר כעת ישנו פער משמעותי בין התשואות הגבוהות הגלומות בשוק המניות
(דרך מכפיל הרווח – ראו גרף) לבין תשואות האג"ח הממשלתיות. כלומר, שוק המניות עדיין לא מתמחר להערכתנו
מלוא סביבת הריבית הנמוכה ובמיוחד שהוא צופה שזאת תחזור לעלות מוקדם משמעותית מהערכתנו.
בשורה התחתונה, השוק מאד שמרן בנוגע לציפיות לרווחים ומאד מגזים לגבי האפשרות שכבר ב-2014 יחזרו שיעורי
הריבית לעלות בישראל וב-2015 בארה"ב.
אם יש לכם משאית לכו ותעמיסו עליה מניות ואג"ח ארוכות, אם אין לכם אז עזבו
cfb-1.jpg
כלכלת העולם בקיפאון – מלחמה על חתיכות העוגה האחרונות
יפן מתכוונת להעלות את יעד האינפלציה שלה, כנראה מזמן היא לא הסתכלה על הנתונים הדמוגרפים שלה, סין
מתכוונת להשיק תכניות הרחבה, היא כנראה לא הסתכלה על הבועות המקומיות שלה, אירופה מתכוונת להשיק
חבילות חילוץ, כנראה לא ראתה את היכולת התחרותית שלה (שלא קיימת), ארה"ב ממשיכה עם QE, לא שמה לב
למאזן הפד שעוד שניה מתפוצץ, וכולן מנסות להחליש את המטבעות שלהן. הן פשוט מתכחשות לעובדה שהעולם
נמצא בעיצומו של מחזור התקררות, שכולל בין השאר התקררות מחירים, התקררות ריביות והתקררות צמיחה.
הניסיונות ההדדיים להחליש את המטבעות המקומיים הם רק אשליה שבמקרה הטוב תוביל למעט אינפלציה קצרה.
אך כשהכלים המוניטריים אוזלים, זאת תחזור להתקרר. ממשלות המערב הגיעו לקצה גבול החובות ומכאן יתחילו
קיצוצים והעלאות מיסים, שיקטינו משמעותית את ההכנסה הפנויה של משקי הבית. העולם ככל הנראה יוותר
מדשדש למשך 5 שנים לפחות.
בישראל, הממשלה החדשה יכולה אולי לחשוב שהיא כן תוכל לשנות את הגורל הזה, אך לטובתה ולטובתנו מוטב אם
תכיר בו ותתמקד בקיצוצים אגרסיבית כבר כעת כדי למנוע מהנטל ליפול בהמשך, ביתר שאת, על משקי הבית ועל
החברות. כך היא תאפשר להן להתחרות על חתיכות העוגה האחרונות שיוותרו בעולם. יתכן שהעלאות מחירים
יזומותוחד פעמיות של הממשלה יגרמו לאשליה שהאינפלציה מתחממת, אך זאת תהיה מלאכותית לגמרי ואין לגזור
ממנה מדיניות מוניטארית מצמצמת.
"מבחינתי אני לא יודע כלום בוודאות, אך המראה של הכוכבים גורם לי לחלום" - וינסנט ואן גוך
תמיכה להערכות אלה בטווח הקצר מתקבלת אתמול מקרן המטבע שצופה שאירופה תישאר במיתון גם ב-2013, זו
השנה השנייה ברציפות (צמיחה שלילית של %0.2) והפחתת התחזיות ל-2014. כמו כן, אלה יעכבו באותן שנים לפחות
גם את הצמיחה העולמית כולה (צמיחה של %3.5 לעומת הערכות קודמות לצמיחה של %3.6 ב-2013).
דחיית תקרת החוב היא מלכודת – על חובות משלמים!
בית הנבחרים בארה"ב, אומנם אישר אתמול השעיה זמנית של תקרת החוב האמריקאית בשלושה חודשים, עד ל-19
במאי. אך בטח שאלתם את עצמכם למה בעצם לדחות? הרי זה לא שלא היה ידוע שתקרת החוב מתקרבת, זה לא
שלא יכלו להתכונן אליה מראש, זה לא שכעת נגמר הזמן שכן היה מספיק כסף לפחות עוד חודש... ההסבר כנראה
הוא שמישהו חושב שעוד שלושה חודשים יהיו לו תנאים טובים יותר למשא ומתן. מי זה? הרפובליקנים!
הרפובליקנים יודעים שבקרוב הדמוקרטים יצטרכו להתחיל להסביר מאיפה הם הולכים לקצץ והם הולכים לספוג
אש, בנוסף קיצוצים אוטומטים של 100 מיליארד דולר בתקציב הביטחון צפויים להיכנס לפעולה בחודש מרץ וכן
התקציבים הפדראליים למדינות יגמר גם כן באותו חודש. הם לא רוצים לשחרר את הדמוקרטים כבר עכשיו בזול,
הם רוצים להגיע למועד שיהיה להם את הכוח המקסימלי. כלומר, האישור הזמני על תקרת החוב הוא אפילו לא
ניצחון בקרב של הדמוקרטים, אלא רק הארכתו ע"י הרפובליקנים שמתכוונים להוביל אותם הישר למלכודת.
איזה חלק מתשואת המניות קשורה לחברה ואיזה לשוק
כשאתם באים להתנפל על מניות תתלבטו וודאי באילו מהן לבחור, אך אולי זאת התלבטות מיותרת. ג'וזף ל.שפר,
מנכ"ל חברת ההשקעות סטנפורד, טוען שהשוק עצמו מסביר כחצי מהתשואה של המניה הבודדת, 3/8 מסביר
הסקטור בו היא נמצאת ורק 1/8 החברה עצמה (משינויים ספציפיים כגון שיפורים, ניהול, מוצרים או כל דבר אחר).
במילים אחרות הוא אומר, בשוק המניות "גאות מרימה את כל הסירות".
cfb-2.jpg
מה עם הראלי של המשבר השני הכי רע בהיסטוריה
להלן ארבעת השווקים הדובים הרעים בהיסטוריה של ארה"ב, מאז שיא השוק בשנת 1929:
1. המפולת של 1929, שבסופה הובילה לשפל הגדול.
2. אמברגו הנפט של 1973, אשר בעקבותיו נכנס העולם להתקף סטגפלציה (מיתון עם אינפלציה)
3. בועת ההי-טק של 2000
4. משבר המשכנתאות והפיננסים של 2007, שבעקבותיו נכנס העולם לדפלציה?
ולהלן איך השתקפו אותם משברים ריאלית בשוק המניות (כולל תשואת דיבידנדים):
cfb-3.jpg
מהתרשים ניתן לראות איך הראלי הנוכחי ביחס לשלושה האחרים, עדיין קצר מבחינת זמן, אך לא רחוק מהם
מבחינת עוצמת העליות. האם זה אומר משהו על העתיד? לא.
איך ניאנדרטליים היו משקיעים במניות
כל סוחר או משקיע שאל את עצמו לפחות פעם אחת את השאלה באיזו צורה היו ניאנדרטליים משקיעים בשוקי
המניות אילו היו שורדים עד ימנו. שכן אותה סיבה שמקשה עלינו בהשקעות היא אחת הסיבות להיכחדותם שלהם.
אנחנו, ההומו-ספיאנס, נוטים לפעול בעדר, גם בהשקעות, והם לעומתנו לא הצליחו לתקשר ולנהוג כעדר. אז כנראה
שהניאנדרטליים היו יכולים להיות מנהלי השקעות מעולים, ואם הייתה להם קרן השקעות וודאי רבים היו משקיעים
אצלם. זהו, שמנו את הנושא מאחורינו...
בבחירות בישראל יש רק מנצחת אחת
ככל הנראה הממשלה הבאה בישראל היא ממשלה עם אג'נדה כלכלית ליברלית יחסית, כזאת הטוענת כי על גודל
הממשלה להיות מוגבל ומעודד תחרותיות, והשוק ששוועה להקלות רגולטוריות, הפחתות מיסים וחופש כלכלי, מגיב
בעליות. אך המצב עדיין לא יציב. המצע הכלכלי של המפלגות הנבחרות ולמעשה של כל אלה שהתמודדו איננו בנוי
כמשנה סדורה. כלומר, לא ברור מתוך מצען כיצד יצביעו באלפי הנושאים שיעלו על השולחן במהלך הכהונה. בשיטה
הקיימת כל מפלגה מייצגת סקטור והחזק יותר סוחט יותר מהאחר. אבל מה יקרה אם בעוד מספר שנים תתעוררו
לגלות שאתם לא הרוב?
המנצחת הגדולה בבחירות היא אחת - השיטה הקלוקלת של ריבוי מפלגות סקטוריאליות. ישראל היא מדינה
הטרוגנית ודווקא כזאת צריכה מיעוט מפלגות. מספיק לשוק יש אי וודאות ביטחונית הוא לא צריך על הראש גם אי
וודאות פוליטית.
"אם יש לך בחירה בין ודאות ותקווה, בחר כל פעם בוודאות" - לורנס סטרן (סופר בריטי בן המאה ה-1.
הגב עם ציטוט