Rinmat,
מטודולוגיה זו מטודולוגיה.
אם ההחלטה היא לא להשקיע מעבר לשליש לא משקיעים מעבר לשליש.
מה שאתה בא וטוען: 99% להיות צודק לשלש, 1% להפסיד 70%.
אני טוען שאלא ממש לא האחוזים.
גם באפריקה וגם ב- IDB ההסתברות להפסד כולל היתה הרבה יותר גבוה מ- 1%.
להערכתי ההסתברות היא לא בינארית של שתי אפשריות אלא סיגמא של הסתברויות של מקרים אפשריים.
היה גם מקרה אפשרי של החזר מלוא ההשקעה ב- IDB זה היה קורה בשני מקרים:
1) המוסדיים היו מחליטים שהם לוקחים 100% ממניות פתוח והולכים להנפקת זכויות ושקום החברה. בתום 5 שנים מהיום עם רוח גבית של המוסדיים שאין להם מחסור במזומן לגלגל אשראי לחברות בתחתית הפירמידה אין לי ספק שאת IDB ניתן היה למכור בחלקים בסכום העולה על חובה באם מצב החברות יציב.
המוסדיים כמי שמלווים לאחזקות, פתוח, דסק"ש, כור, סלקום, נכסים ובניין, שופרסל, ...
היו מחליטים שהאינטרס שלהם הוא החזר ההשקעה הכוללת בקבוצה ולצורך כך הם לא מאפשרים להפיל את הפירמידה נניח מ- IDB פתוח - המוסדיים שמגיעים לישיבות לא היו מאפשרים לקרנות הזרות בשום מצב להעמיד את החוב לפרעון מיידי.
2) נוחי לא היה משחק משחקי דחייה שהפילו את החברה על ראשו אלא היה מארגן כמה מאות מיליונים כהנפקת זכויות לתוך השקעות ממשקיע כלשהו לרבות משפחה נניח 600M שהיו מוכנסים לפתוח ומאפשרים לה לעמוד בהתחיבויותיה. בתמורה היה מעניק אופציות בחינם לנושי אחזקות שהיו מגלגלים לו אשראי ל- 5 שנים כשריבית האג"ח נצברת באגרות והם היו נהנים גם מהחלק המנייתי בשקום הקבוצה.
נוחי בלחץ הבנקים ניסה (לכאורה) למרוח את מחזיקי האג"ח, ניסה לא לחלק יותר מדי אחוזים לאף אחד ולכן נותר כנראה רק עם החובות למערכת הבנקאית.
פעולה אמיצה כמו חבר'ה: אני זקוק לזמן. אני אמצא משקיע, אתן לו חלק מהחברה, אתן לכם אופציות במרחק מסויים מהכסף ואחזיר את מלוא החוב בעתיד בתחילת 2013 היתה משאירה אותו בעל השליטה בפועל.
במקום זאת, היו דחיות ודחיות ודחיות, ניסיון להכניס כסף למערכת הבנקאית שיודעת ללחוץ חזק, ניסיון לא לשתף בהון את הנושים ובעיקר מה שנראה כמו ניסיונות הולכה בכחש הובילו להעדפת אלשטיין בן משה גם כשההצעה שלו היתה דומה.
הגב עם ציטוט