מעבר לתחושת הסיפוק של משקיעי אגח הזבל שקנו אגח אחזקות / פיתוח בזול ועתה קוצרים רווחים, יש להביט על ההסדר המתגבש בראיה יותר כללית , תוך השלכתו ליתר השוק.
כל מי שעוקב לאורך זמן אחרי ההסדר הרצוי / מצוי באחזקות, לא יכול שלא להבחין כי ההצעות לרכישת השליטה בפיתוח מתחלקות לשתיים -
האחת של דנקנר - באחת מהאלטרנטיבות- שמעריכה שפיתוח לא זקוקה להזרמות ורוב הכסף המושקע הולך לנושי אחזקות
כל היתר - שמזרימים הרבה לפיתוח ומשאירים יחסית מעט מזומן לנושים
הערכתי לפני מספר חודשים שפיתוח, אם תרשם למסחר , תסחר לפי שוי מליארד ש"ח. בעקבות העליות בשוק השווי הסחיר של פיתוח גדול עוד יותר.
לפיכך כנושה של אחזקות הייתי מעדיף ללכת בדרך בה נשארות לי מניות של פיתוח בפיתוח חזקה ויציבה כך שתוכל לחזור לשלם דוידנדים תוך שנה שנתיים מאשר לקבע ההפסד היום.
כפי שנראה כרגע, הנושים ילכו הפוך - יקחו המזומן
בתהליך "המכרז" , כפי שנערך, הנושים של אחזקות מפסידים לדעתי הרבה כסף.
זה נעשה בלחץ זמן ולא באופן מקצועי והניב מעט הצעות , האמיתיות הן רק של גופים שקרובים היו ממילא לעיסקה
בשביל מה כל "המכרז"? הרי אפשר היה לחלק מניות פיתוח לנושי אחזקות ואז לבצע הנפקה של 10%-15% מהמניות בשיטת "מכרז" ללא חיתום שכל אחד מציע באיזה מחיר הוא רוכש ומחלקים מניות מההצעה הגבוהה לנמוכה לפי השווי בו הביקוש וההיצע נפגשים - ואז פיתוח היתה מתחילה להיסחר.
במקום זה יצרו תחרות מצומצמת בין דנקנר ושות' ואלשטיין ושות' שאומנם נתנה ריצפת שווי , אך אין להתבלבל- זו ריצפה. כל תהליך אחר, פתוח לקהל הרחב היה נותן תמורה גדולה יותר.