זה פשוט מדהים כמה הדברים פשוטים ששומרים על עקרונות טריוויאליים.
מו"מ מנהלים מעמדה של כוח.
כתבתי רק לפני מספר ימים
כשהגיע איום ממשי , מיידי וודאי על דנקנר, פתאום נמצאה הדרך לתת הצעה משמעותית יותר טובה מההצעה הקודמת -תאר לך שדנקנר ביום ראשון שם הצעה הרבה יותר טובה על השולחן - הרי הנציגות יוצאת אידיוטית שהסכימה למתווה אחר - הדרך היחידה להוציא את המקסימום מבעל שליטה זה לנקוט בצעדים אופרטיביים שמסכנים את הונו האישי וחרותו - כל זמן שמדברים והוא נוסע ברכב של החברה, יש לו מזכירה ומשרד - לא מופעל עליו לחץ מספק. לחץ משיגים רק באמצעות בית משפט.
פתאום אפשר להכניס כסף מהשותפים האחרים [ כי כולם רוצים פטור מתביעות],
פתאום אפשר להציע גם 10% מפיתוח ,
פתאום אפשר להעביר כסף לחשבון נאמנות [פה אני מגזים - זה עוד לא קרה - אבל כנראה הפעם יקרה] ,
פתאום מתחייבים להזרים גם כסף לפיתוח בצורה כזו או אחרת.
צריך לברך את נושי פיתוח על שפנו לבית משפט והתחילו לגלגל את הכדור - זה היה תפקידם של נושי אחזקות והנציגות כשלה - הםבאמת יצאו אידיוטים כי לא הצליחו להוציא מדנקנר את המקסימום, למרות ברברת של חודשים ומליונים בשכר ליועצים שונים .
ומדוע לא הצליחו - כי לא פנו לבית המשפט ובכך וויתרו על מנוף הלחץ הכי גדול שלהם .
מדוע לא פנו? - כי יש להם אינטרס אישי בלמשוך את התהליך עד אין קץ.
אני מקווה שלפחות כולם למדו משהו באיך לנהל מו"מ עם חברה שלא משלמת את חובותיה.
הגב עם ציטוט