שאלת תם – כוונתי TBY היא מדוע החברה בוחרת לקנות אג"ח ב-200 מיליון ₪ (כדי לשחרר מניות משעבוד) על פני קנייה ישירה של מניות בשוק. חשבון פשוט מראה כי במקרה זה ההוצאה תסתכם בכ-75 מ' ₪ בלבד עפ"י שער 25. מה מסתתר שם ?
עכשיו הבנתי.

דבר בהסכם לא מונע מסקיילקס לרכוש מניות בשוק ולמכור אותם לסבן - גם סבן יכול לקנות בשוק מניות. הבעיה לדעתי טמונה בתזרים מזומנים - אם סקיילקס תרכוש מניות בשוק - מאיזה כסף תחזיר החוב? מדוע להמתין בכלל לפרעון האגח אם ניתן לרכוש אותו יותר בזול לפני כן (למרות שהרבה "בשר" כבר לא נותר )

לגבי חלוקת הדוידנד - עכשיו הבנתי מה אתה לא מבין - הדוידנד הוא בגין השנה בה תושלם העיסקה. מדובר על דוידנד בגין 2013 ולא על 2012 .

וכמו כן נכתב בדוח סקיילקס " במועד ההשלמה הנדחה , תמכור ותעביר החברה עד 2.9 מליון מניות (כולן או חלקן .....)" וכמו כן " במועד השלמה נדחה (אחד או יותר) תעביר החברה חלק יחסי מהמניות, כנגד ובאופן יחסי לסכום נתח הדוידנד שהועבר לחברה" - אין דוידנד, אין מכירה, אין צורך לשחרר מניות.

לגבי תספורות -

אתחיל בתיקון הטעות בדוגמא שלך:
לשיטתכם, עוצרים הכל ומקפיאים מצב (נתעלם משאר הנכסים שקיימים בכל מצב) – לפני הקניות החוזרות לנושים ישארו 271/2600=10.5 אג'. אחרי הקניות החוזרות יתרות המזומנים יצטמצמו ל-120 מיליון, נניח (ואהיה נדיב) שהחברה "תקנה" חוב בסך 500 מ' ₪ -
לנושים ישארו 120/2100=5.7 אג'. כמה פשוט.
מה פתאום להתעלם משאר הנכסים? הרי זה העיקר. זה נכון שמיתרת המזומנים נשאר לבעלי האגח פחות. אבל את בעלי האגח בפרוק לא מעניין רק המזומן , מעניין שווי הנכסים בפרוק!
כלומר - הכלל הוא אם החברה קונה אגח במחיר מתחת לערך הפרוק של האגח, אזי מי שלא מכר את האגח יקבל יותר בפרוק - זה טוב לבעלי האגח.
להבדיל, אם החברה קונה מעל ערך הפרוק - לנותרים ישארו פחות נכסים וזה רע.

הבעיה באלביט שהיא כרגע לא מבצעת רכישה עצמית אלא קונה עם מימון ומעבירה את האגח לצד שלישי - האגח לא נמחקות אלא פשוט מועברות למישהו אחר - זה רע ביותר לבעלי האגח. נוסיף חטא על פשע, גם כאשר האגח יועבר לאלביט ב 2014 , התשלום על האגח+הריבית על המימון עולים על ערך הפירוק של החברה, אם יהיה פרוק.

כל מה שנדרש זה להפעיל את הכלל לעיל כדי להבין אם הרכישה זה טוב או רע לבעלי האגח - ראה קרדן , ארזים, פלאזה וכו'

יש נושא נוסף שמתעלמים ממנו לחלוטין ששופטים רכישות עצמיות של אגח - הרי מה קורה - מצב החברה מתדרדר ויש יותר מוכרים מקונים והמחיר יורד , לעיתים קרובות הנזילות פשוט נעלמת - אם אתה רוצה לצאת מהפוזיציה אתה פשוט לא יכול או שאתה משלם פרמיה ענקית בפער המחיר בין קונים למוכרים.
שהחברה מתחילה לרכוש את האגח שלה - הנזילות עולה משמעותית ואותם מוכרים "תקועים" יכולים למכור את האגח לחברה ולצאת עם פחות נזק מאשר אם לא היתה רכישה עצמית. כפי שראינו באלביט הדמיה - ברגע שהחברה הודיעה על רכישה עצמית, מחירי האגח עלו באופן חד עד שנצאו שיווי משקל חדש בין קונים ומוכרים. אני מנחש שאלביט תפסיק לרכוש - מחיר האגחים ירדו משמעותית - אותו דבר , אך בעוצמה פחותה , התרחש ברכש של קרדן NV - האגח טיפס ובסוף הרכישות ירד.

מעבר לכל אלו יש את החברות המבצעות שימוש מושכל ביתרות המזומנים כל מנת להשיא ערך גם לבעלי המניות שלהם - קרדן NV, פלאזה , במידה מסויימת נאנט - הם עושים חשבון שבכל מקרה את החוב יש להחזיר, יש להם ביטחון ביכולת ליצר תזרים ע"י מכירת נכסים (נאנט מכרה קצת רוביג, קרדן תמכור GTC אם ידרש) אז עדיף לקנות החוב היום בהנחה מאשר שהמזומן (או הנכס) ישבו בקופה עוד שנתיים ויעשו משמעותית פחות תשואה מאשר מחיקת החוב ברווח וצימצום תשלומי הריבית השוטפים.

החוכמה לדעת להבחין בין חברות שרוכשות חוב כי כלו כל הקיצין וזה נסיון נואש למשוך זמן ע"י קיזוז הפסדים תיפעוליים ע"י רווח הון תוך הרעת מצבם של מחזיקי האגח , לבין חברות שרכש האגח משרת את בעלי האגח הנותרים.

זיסר לדוגמא ישעבד כל רכוש נותר על מנת לקנות אגח בצפיה לנס - ושהנכסים יגמרו (וזה כבר קרה) הוא משעבד את החוב + מזומן כדי לקנות עוד חוב ובסוף יוותרו בעלי אגח עם ניירות שאין מולם דבר.