הזהר ממשאיות אשפה
עד כמה אתה מאפשר לשטויות של אחרים להשפיע עליך ולשנות אתמצב רוחך?
האם אתה נותן לנהג גרוע, למלצר גס-רוח, לבוס בוטה או סתם לחבר לעבודה חסר רגישות,להרוס לך את היום? אלא אם כן אתה רובוט, אני משער שדברים כאלה מקפיצים לך אתהפיוזים.
יחד עם זאת, מסימניו של אדם מצליח זה עד כמה מהר הוא יכול לחזור ולהתמקד במה שבאמתחשוב. לפני 16 שנה, למדתי את השיעור במושב האחורי של מונית בניו-יורק. הנה מהשקרה.
נכנסתי למונית בניו-יורק ובקשתי להגיע לתחנת הגרנד סנטרל. נסענו בנתיב הימני כאשרמכונית שחורה יצאה בפתאומיות מחניה, ממש לפנינו. נהג המונית שלי נאלץ להטיח אתרגלו בכוח על דוושת הבלם, המונית החליקה אך למזלנו החטיאה את אחורי הרכב שיצאמהחניה רק בסנטימטרים בודדים. נהג המכונית השחורה, זה שכמעט גרם לתאונה, נענעבראשו בתנועה חדה והחל לצעוק ולקלל אותנו.
נהג המונית שלי, לעומתו, חייך ונופף אליו בידו. אני מתכוון שהוא באמת היה ידידותי.לא התאפקתי ואמרתי לו: "הנהג הזה כמעט הרס את רכבך ואולי היה שולח את שנינולבית החולים! למה הגבת בכזו ידידות? "
ונהג המונית סיפר לי את מה שאני מכנה היום
"החוק של משאיות האשפה"
מרבית האנשים הם כמו משאיות אשפה. הם הולכים לכל מקום מלֵאֵי אשפה, מְלֵאֵיתסכולים, מלֵאֵי כעס ושבעי אכזבות. וכשאשפתם נערמת, הם זקוקים לאיזה שהוא מקום כדילרוקן אותה. אם קורה שהם מרוקנים את האשפה עליך, ואתה הוא הכתובת, אל תיקח את זהברמה האישית. פשוט חייך, נופף בידך, אחל להם כל-טוב והמשך הלאה. כך תהיה מאושריותר מאשר אם תריב איתם. זה "החוק של משאיות האשפה".
התחלתי לחשוב, באיזו תכיפות אני נותן למשאיות אשפה לדרוס אותי ולהשליך את האשפהעלי? גם חשבתי באיזו תכיפות אני לוקח את האשפה שלהם ומפזר אותה הלאה לאנשים אחרים- בעבודה, בבית, ברחוב? ובאותו היום אמרתי לעצמי, "אני לא אעשה זאתיותר".
אני רואה משאיות אשפה כל יום ובכל מקום. אני רואה את המטען שהן נושאות ואני רואהאותן כשהן מגיעות לרוקן את מטענן. וכמו נהג המונית שלי דאז, אני לא הופך את זהלמשהו אישי. אני פשוט מחייך, מנופף בידי, מאחל להם "שיהיו בריאים"וממשיך הלאה.
מנהיגים טובים יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לישיבה או לפגישה הבאה שלהם. הוריםטובים יודעים שהם צריכים לקבל את פני ילדיהם החוזרים הביתה מבית הספר בחיבוקונשיקה. מורים והורים יודעים שהם צריכים להיות נוכחים במלואם ובמיטבם עבור האנשיםהחשובים להם. השורה התחתונה היא שאנשים מצליחים אינם נותנים למשאיות אשפה להשתלטעל היום שלהם.
ומה יקרה לך כאשר יותר ויותר משאיות אשפה רק יעברו לידך ולא יעברו עליך?
זה נשמע קצת קשה לביצוע, כי תמיד קופץ לנו המשפט "מה אני פרייר? אני לא אשארחייב". אבל עובדה היא, שפעמים רבות התנהגותם של אחרים משנה את מצב רוחנוומשפיעה על המשך היום. ה'אשפה', במקרים רבים, היא באמת של אחרים ולמה מוכרחיםלהיגרר לשם? חומר למחשבה....
אני הפנמתי. מה איתך ?
הגב עם ציטוט
