החיים הם גלגל - טוב מושך טוב
על אף החיוך שעל פניו, הזקנה דאגה. אף אחד לאעצר בשעה האחרונה
האם הוא יפגע בה? הוא לא נראה בטוח כל-כך, הואנראה עני ורעב.
הוא יכול לראות שהיא חוששת מפניו.
הוא ידע איך היא מרגישה,זה היה רעד שרק אימהיכולה להביא לה.
"אני פה לעזור לך גבירתי" הוא אמר,
"למה שלא תחכי באוטו? חם שם ונעים, אגב, אניברייאן אנדרסון".
פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, אבל עבור אישה מבוגרת, זה היה מספיק קשה.
ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק,
הוא נשרט בברכיים מספר פעמים, אך בכל זאת המשיך,
לאחר זמן קצר הוא החליף את הגלגל, אבל הואהתלכלך, וידיו כאבו.
תוך כדי הברגת הברגים בחזרה,
היא פתחה את החלון והחלה לשוחח איתו,
היא אמרה לו שהיא מסיינט לואיס, והיא רק עברהבאזור.
היא לא הפסיקה להודות לו על שנחלץ לעזרתה.
ברייאן רק חייך וסגר את תא המטען שלה.
האישה שאלה כמה היא חייבת לו.
כל סכום שהיה אומר לה, היה מקובל בעיניה,
שכן היא כבר דמיינה את כל הדברים הנוראיים שהיועלולים לקרות לה,
ברייאן לא חשב אפילו פעם אחת על קבלת תשלום, זולא הייתה עבודה בשבילו.
הוא עצר לסייע לאדם במצוקה, ואלוהים יודע שישהרבה אנשים בעבר שנתנו לו יד,
וסייעו לו, כשהיה זקוק לכך.
כך הוא חי כל חייו, ואף פעם לא עלה בדעתו לנהוגאחרת.
הוא אמר לה שאם היא באמת רוצה לגמול לו בחזרה,
אז שבפעם הבאה שהיא תראה אדם הזקוק לעזרה שהיאתסייע לו,
ותתן לו את העזרה לה הוא זקוק. "ותחשביעלי" הוא הוסיף.
הוא חיכה עד שהיא התניעה ונסעה.
זה היה יום קר ומדכא, אבל הייתה לו הרגשה טובהכשהתקדם לעבר הבית שלו,
כמה קילומטרים בהמשך הכביש האישה ראתה בית קפהקטן
והיא נכנסה לאכול משהו ולהתחמם מעט,
לפני שתעבור את כברת הדרך האחרונה בדרך לביתשלה..
המסעדה הייתה אפלולית ומלוכלכת,
בחוץ היו שתי משאבות דלק ישנות, כל הנוף היהמוזר עבורה ולא מוכר.
המלצרית פנתה אליה, והביאה לה מגבת נקייה לייבשאת השיער הרטוב שלה.
היה לה חיוך מתוק, כזה- שאפילו עמידה על הרגלייםבמשך כל היום,
לא היה יכול למחוק. האישה הבחינה בכך שהמלצרית
הייתה כמעט בחודש השמיני להריונה,
אבל היא לא נתנה לכאביה ולמתחיה לשנות את יחסה.
האישה הזקנה חשבה לעצמה איך אדם שיש לו כל-כךמעט,
יכול להיות כזה "נותן" לאדם זר. ואזהיא נזכרה בברייאן.
כשסיימה את ארוחתה, היא שילמה עם שטר של 100 דולר.
המלצרית מיהרה להביא לה את העודף המגיע לה,
אך האישה הזקנה נעלמה מעבר לדלת, וכשהמלצריתשבה,
היא כבר לא נראתה, המלצרית התפלאה לאן יכלההאישה ללכת,
ואז היא הבחינה שדבר מה שהיה רשום על המפית.
דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה את דברי האישה:
"אינך חייבת לי דבר, גם אני עמדתי במצבךמישהו פעם סייע לי,
באותו אופן בו אני מסייעת לך,
אם את באמת רוצה לגמול לי בחזרה,
כל מה שעליך לעשות הוא לא לתת לשרשרת האהבה הזאתלהינתק על ידך..."
מתחת למפית היו מונחים ארבעה שטרות נוספים של 100$...
היו שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, ואנשים לשרת,
אבל המלצרית הצליחה לעבור עוד יום.
כשהיא שבה הביתה מהעבודה, ושכבה לישון אותולילה,
היא חשבה על הכסף, ועל מה שהאישה הזקנה רשמה.
איך היא יכלה לדעת כמה היא ובעלה זקוקים כל-כךלזה?
עם התאריך המשוער ללידה בחודש הקרוב, זה היהיכול להיות קשה ביותר.
היא ידעה כמה בעלה דואג,
וכשהוא ישן לידה היא נישקה אותו ברכות ולחשהבקול שקט,
אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון..."
ישנה אמירה ישנה "גלגל חוזר בעולם".
היום, אני שולחת לכם את הסיפור הזה, ואני מבקשתשתעבירו אותו הלאה..
תנו לאור הזה להאיר.
אל תמחקו את הקטע הזה.
העבירו אותו הלאה לחבר.
חברים טובים הם כמו מלאכים...
לא תמיד רואים אותם, אבל תמיד יודעים שהם שם .
הגב עם ציטוט