הי,
זהו דיון פילוסופי משהו. לדעתי, הוא נותן פרספקטיבה רחבה יותר על שוק ההון אך איני יודע אם יעניין רבים מכם. מעבר לכך, אני מתעתד להציג משנה שכנראה במקרה הטוב שנוייה במחלוקת ובמקרה הרע נמצאת קרוב לעמדת יחיד. כיוון שכך, אשתדל להציגה בצורה מתודולוגית.
אני יודע שהנושא מעורר רגשות עזים ולכן אבקש בתגובותיכם (אם תמצאו לנכון להגיב), אנא שימרו על קו לוגי ללא אמרות פופוליסטיות ללא ביסוס (אמרות פופוליסטיות עם ביסוס יתקבלו בברכה).
נורמות שילטוניות:
אתחיל את הדיון בנורמות שילטוניות אשר בכל מדינה צריכות להיות הסמן הימני מבחינת הנורמה.
מדינתנו מתיימרת להיות מדינת חוק שוויונית ומוסרית. כיוון שהחוק נקבע ע"י המדינה (למעשה הפוליטיקאים), יש בידה להכשיר חוקתית כמעט כל שרץ שעולה בעיני רוחה ולכן ברצוני לבחון בראש ובראשונה את מוסריות התנהלותה של המדינה.
עקב שיטת הבחירות במדינתנו, יש לקבוצות מיעוט כח לא מידתי לחלקן היחסי באוכלוסייה ולכן קבוצות אלו יכולות להגיע להישגים בולטים לטובת ציבור בוחריהם. שתי קבוצות שנמצאות תחת ביקורת בלתי פוסקת הן החרדים ומתיישבי השטחים שמעבר לגבול 67. אכן, שתי קבוצות לחץ אלקטורליות אלו משיגות לציבור בוחריהן הישגים בלתי מבוטלים. אני רואה את חלקכם מנענעים בראשם ולכן ארצה להדגיש כבר עכשיו - איני חושב שיש משהו לא מוסרי במעשיהן של קבוצות אלו - זו השיטה הקיימת במדינה ולטעמי אין (ולא ניתן) לבוא בטענות אל קבוצות אלקטורליות הפועלות במסגרת החוק במטרה לשפר את מצבם של ציבור בוחריהם.
אז על מה אני כן מדבר? - על מספר נושאים:
רגולצייה לא מוסרית:
עקב ה"מחאה החברתית" (שדעתי על חלקים ממנה מאוד שלילית - אך זה אינו הנושא) החלה פעילות אנטי-עסקית ענפה במדינתנו. אין זאת שהפעולות שנעשות אינן הגיוניות/צודקות, אלא שהן נעשות במקרה הטוב שלא בצורה הדרגתית ובמקרה הרע בצורה ברוטלית וביד רמה כנגד כל עיקרון מוסרי שהוא. במה דברים עסקינן? הנה מספר דוגמאות ...
גילויי הגז: באו מספר מטורפים שהחליטו לחפש גז/נפט בארצנו (וכן - אני זוכר איך הסתכלתי לפני 20 שנה על כל אלו שהשקיעו כסף/זמן בנושא). המדינה צחקה לה מעט, הגדירה את התנאים לקבלת זיכיון לחיפושים ומה יקרה אם אכן יתגלו תגליות אלו. ה"מטורפים" השקיעו הון עתק, במשך עשרות שנים, על קידוחים יבשים ולא התיאשו. רצה הגורל ובזכות חלקם נפלו לאחרונה תגליות משמעותיות. מה עשתה המדינה?
בלא לחשוב פעמיים הלכה ושינתה את כל תנאי הזיכיון של ה"מטורפים" הנ"ל. אם היתה עושה זאת לגבי פרוספקטים עתידיים בלבד, לא היה בכך כל פסול (הורדת סיכון ולכן העלאת תשואה) אך ההחלה הרטרואקטיבית על תגליות עבר ותגליות בהתהוות הן פסולות מוסרית. כמובן למדינה אין בעייה להכשיר את השרץ (תחת תואנות כאלו ואחרות) - אך בכל צבע שנצבע אותו, השרץ נשאר שרץ.
שוק הסלולר: במשך עשרות שנים שדדו אותנו חברות הסלולר - מדוע? כי הן יכלו. האם יש בכך התנהלות עסקית לא מוסרית? - בוודאות כן שהרי הן פועלות בתוך שוק רגולטורי שמאפשר להן את זאת. אז מה אם כן הבעייה?
המדינה יצרה ואישרה בשתיקה סטטוס-קוו עסקי. היה פה מקום להתערבות שלטונית רגולטורית. עם זאת, התערבות כזו חייבת היתה להיות הדרגתית - אין זה מוסרי למוטט תחום עסקי שלם (לו הרגולטור נתן הסכמה שבשתיקה) בתקופה כה קצרה. זעזוע כזה גורם לפגיעה לא מידתית באנשי עסקים ועובדים שנסמכו על הסטטוס-קוו הקיים. הפעולה היתה מחויבת המציאות אך דרך ביצועה היה לא מוסרי (ולא הגיוני).
שוק הביטוח: יום אחד בבוקר, קם הרגולטור ומחליט כי לא ניתן לשווק יותר ביטוח מנהלים. סיבותיו הגיוניות ונכונות, אך הדרישה לביצוע השינוי מהיום למחר (ולהכיר בה חשבונאית עוד השנה) אינה הגיונית. החלטה שכזו פוגעת בצורה לא מידתית בחברות הפעילות בשוק וכל זאת ע"פ גחמה של רגולטור ולכן אינה מוסרית.
החזר הלוואות בעייתי:
המדינה עד היום החזירה את כל חובותיה כריבון (נו, איך לא, אם היא יכולה לחוקק חוק כגון "מלווה הגליל" לצורך גיוס "מרצון"), אך ישנם תחומים אפורים יותר - כמו חובות של חברות בשליטת המדינה. מתברר שגם בנושא זה, המדינה אינה נקייה. לאחרונה התבשרנו כי אגרסקו (שהיתה חברה בשליטת המדינה) שמטה את חובותיה ונכנסה לפירוק, כאשר בעל השליטה (המדינה) לא תרם ולא כלום לנושים. אכן, מבחינת החוק אין בכך פסול, אך מכיוון שהמדינה היא הסמן הימני לאמות מידה מוסריות, יש באי החזרת חובות של חברה בשליטתה נורמה מוסרית בעיתית. אשאל זאת כך - האם באמת החוב של חברת החשמל הוא "חוב בטוח" (לדעתי - אחרי הדוגמא הזו, התשובה היא בהחלט לא).
העדפת/הפליית אזרחים:
בניגוד להעברת חוקים לטובת קבוצות לחץ, ישנה אפלייה מובנית בתוך המדינה בין אזרחים שונים. המדינה מפלה לטובה את האזרחים ע"פ בסיס שיוך תעסוקתי. יש ויאמרו שיש הגיון באפלייה הנובעת מקבוצות לחץ (לדוגמא, עובדי חברת החשמל מקבלים חשמל חינם על חשבון כולנו), אך אני איני מסכים כיוון שכוחם לא נובע מחוק אלא מכח על הציבור עקב שליטה על משאבים חיוניים.
אך אפלייה אחת זועקת לשמיים ושמה את המדינה במקום מגוחך. העצמאים, העצמאים הם אזרחים סוג ב מבחינת המדינה, כיוון שאין הם מאוגדים תחת קבוצת לחץ (והם אינם יכולים לסגור את ה"שאלטר" - הרי הם צריכים לעבוד למחייתם). הם משלמים מיסים, משלמים ביטוח לאומי, עושים מילואים וכל דבר אחר אשר נדרש מהם. מנגד, הם אינם זכאים אפילו לחלקי התמורה לה זכאים השכירים (תנאי קרן השתלמות, ימי מחלה, דמי אבטלה, שימור לקוחות ביציאה לצבא, ...). עד כדי כך המצב מגוחך, שבמסגרת אחת הביקורות שעברתי במס הכנסה, אמר לי אישית פקיד של מס הכנסה ש"כולם יודעים שאתם [העצמאים] מרמים ולכן אתם מקבלים פחות בשביל לאזן את המצב". היש דבר מגוחך מזה?, פקיד רשמי של המדינה אומר לי שהמדינה מרמה אותי ביודעין כי היא יודעת שאני מרמה אותה (אחר כך מתפלאים על תרבות הכסף השחור במדינה שמרמה את אזרחיה). אולי אין זה הקו הרשמי של המדינה (שהרי אז לא היתה לה לגיטימצייה למלחמה בהון השחור), אך אפילו הפקידים שמייצגים אותה יודעים את האמת המרה.
העדפת/הפליית גופים עסקיים:
לא אדוש בכל קשת הקשרים של הון-שלטון הקיים במדינה. אלא אתייחס ישירות ללב התעשייה העוסקת בכספים - תעשיית הגמל. ניהול כספי הגמל בישראל שונה מכמעט כל מדינה ממדינות העולם. בישראל מתקיימים שני חוקים ותקנה אחת אשר הם קריטיים בנושא הגמל:
1. כל אזרח חייב להפקיד לגמל אחוז מסויים מהכנסתו (עבר חוק גם לגבי עצמאים - שלעת עתה מתעלמים ממנו ובצדק).
2. ישנם מספר מצומצם של גופים הרשאים לנהל את הגמל (ולאדם עצמו - אין את הזכות לבחור את עצמו או את איש אמונו).
3. גופי הגמל רשאים להשקיע אחוז גבוה מאוד מכספם רק באגרות חוב המדורגות מעל דירוג מסויים, כאשר הדירוג מבוצע ע"י קבוצות עסקיות.
- למה ומדוע אין אדם יכול לנהל את חיסכון הגמל שלו בעצמו? (ואל תאמרו לי IRA - גם שם משלמים דמי ניהול בשביל הזכות לנהל לעצמך את הכספים - נו באמת ...)
- למה ומדוע זכו גופים אלו בזכויות הנידונות?
- מדוע, תחת חוקים אלו, לא נקבעה תקרת דמי ניהול נורמלית? (ואני לא מתכוון התקרה החדשה שנקבעה - אני מתכוון, נורמלית - 0.2%).
- למה ומדוע ניתן כל כך הרבה כח בידי גוף עסקי-פוליטי כקבוצות הדירוג?
יש עוד הרבה תהיות לגבי השיטה. זוהי שיטה בוטה להעברת כספי סך האזרחים לידיהם של מספר מצומצם של אזרחים וקבוצות עסקיות. זוהי התנהלות מושחתת, אך גרוע מכך - מטופשת, שהרי כבר הוכח ש"מנהלי ההשקעות" לא משיגים תשואה טובה ממדדי הייחוס לאורך זמן (וביחד עם דמי הניהול, תמיד גרועה יותר), בכך למעשה מקטינים את התמורה לציבור (באופן משמעותי) וכתוצאה מכך מעמיסים את אותו ציבור על כתפי המדינה בבוא יומם לפרישה. לו הררי מליארדי השקלים של הניהול היו נשארים בידי הציבור, היה בכך כדי להקל על המדינה והמיסוי בבוא היום.
סיכום נורמות שלטוניות: הנורמות השלטוניות המוצגות ע"י המדינה (שאמורות להוות את הדוגמא אליה האזרח צריך לשאוף) הן לדעתי מתחת לכל ביקורת. מאחורי הפעולות אין מחשבה ואין תכנון ואף גרוע מכך יש שחיתות מוסרית וטיפשות. המדינה נוקטת איפה ואיפה בוטה ביחס לאזרחיה ולעסקים הפעילים בה, מעשירה בכל טוב את הקרובים לצלחת (בנק ישראל, מוסדיים, ... ) וקבוצות לחץ (לא שחסר כאלו) ופוגעת בקבוצות החלשות (המורים, העובדים הסוציאליים, העצמאיים ועוד רבים) שאינם סמוכים על שולחנה.
המדינה כמדינה יכולה חוקתית להכשיר כל שרץ, אך השרצים הם כה רבים עד שחוסר מוסריות המדינה זועק לשמיים.
חברות בע"מ, בעלי שליטה וחובות:
לאחרונה אנו ערים לדיון נוקב באשר לאחריות בעלי השליטה לחוב של חברות בשליטתם.
ראשית אבהיר, מבנה של חברה בע"מ הוא קריטי לעולם העיסקי - אין מבנה זה בא לסייע "להתחמק" מחובות אלא יוצר חומת אש חיונית בין כל מיזם שהוא (קטן או גדול) לבין הנכסים האישיים של היוזם. למעשה, משמש המבנה הנ"ל לכל אדם ואדם בציבור שמעוניין לנסות יוזמה עיסקית - לשים גבול להפסדיו. מניסיון אישי, אין דבר חשוב מכך, עבור העוסק הקטן, כאשר הוא נכנס לעיסקאות גדולות מול גופים דורסניים. כן, מבנה של חברות בע"מ נועד במקורו להגן על ה"חלשים" שרוצים לנסות יוזמות עיסקיות.
אמשיך ואומר, לא ניתן להקים חברה ללא השקעה ראשונית. בניגוד לדיעה הרווחת, כל בעל שליטה שם הון בחברה (את ההון אותו הוא מוכן לסכן) והוא זה שמפסיד ראשון את הערך, כאשר העסקים מתדרדרים. יש שיאמרו בציניות, כי את ההשקעה הוא מושך כשכר/דיבידנד אך כמו בכל דבר, לכל מטבע יש שני צדדים. שימו לב כי רוב הטענות לבעלי השליטה מגיעות בדיעבד (מקרה חריג הוא למשל עסקת מעריב/גנדן תיירות שהביקורת היתה בזמן אמת והיה ברור שנוחי גונב מהציבור בלי בושה). כיוון שרוב הטענות הן בדיעבד, ניתן להניח כי רוב בעלי השליטה פועלים כחוק ובצורה עסקית הוגנת. מאוד קל לבוא ולהאשים בעלי שליטה בדיעבד על החלטות עסקיות שנעשו בזמן אמת (שכוללות גם חלוקת דיבידנד) ולייחס אותן ל"שחיתות". כל זמן שאנשי העסקים פועלים לפי חוק, אין לאף אדם זכות לבוא אליהם בטענות. ניתן לטעון כנגד החוקים (הממשלה) וכנגד המלווים (המוסדיים) על התנהלותם, אך העובדה שבעל השליטה השתמש בחוקים וגבר על המוסדיים במשא ומתן עסקי אינו הופך אותו לאשם אלא הופך את המוסדיים לרשלנים (ואת הציבור לקורבנות).
לצורך הדגשת דברי, שימו לב למשל שבניגוד למשתמע מהפירסום בעיתונות אילן בן דוב הכניס הון של כ-800M שקל במזומן לעיסקת פרטנר. כן, אילן בן דוב הפסיד מהעיסקה הון עצמי לא מבוטל ...
מבחינת החוק, כל זמן שבעל השליטה התנהל בצורה חוקית, אין הוא אישית חייב דבר לחברה שבשליטתו ולנושיה.
לאחר שדנתי באספקט החוקי של חברה בע"מ - מה לגבי הצד המוסרי? האם בעל שליטה צריך לתמוך בחברה בע"מ בשליטתו שכשלה מבחינה עסקית?
על כך יכולות להיות תשובות רבות ובמקרים רבים התשובה נמצאת בתחום האפור. דוגמא אחת מני רבות: יונח לדוגמא כי חברה מגייסת כסף ובעל שליטה משתמש בשמו הטוב במטרה לקדם את הגיוס. האם התערבות בעל השליטה בגיוס יוצרת לו חובה מוסרית?
מוסר הוא קונספט מסובך שאינו קיים בחלל ריק ונובע בין היתר מנורמות קיימות. לדוגמא, גניבה ככלל תיתפס בציבור הישראלי כנורמה פסולה, אך העלמת מס (שהיא גניבה לכל דבר ע"פ החוק) תיתפס כמעשה "סטנדרטי" סביר. הסיבה לכך היא שנורמות המוסר השילטוניות הן כה מאוסות שפעולה כנגד החוק במטרה "לאזן" את המצב הקלוקל מתקבלות בהבנה ע"י הציבור הרחב.
עם זאת, הדבר נכון גם בהקשר רחב יותר!!!
נורמות שילטוניות כל כך לא מוסריות יוצרות דוגמא בלתי הולמת לעולם העסקי - בצורה ישירה (נפגעתי מהנורמות ולכן אפעל לפי אותן נורמות) או עקיפה (אם למדינה מותר, על בסיס קל וחומר שגם לי).
בנושא זה, ניתן לשאול שאלות קשות גם במקרים פרטניים שעוררו סערה בקרב הציבור:
1. האם יצחק תשובה צריך להרגיש מחוייב מוסרית לציבור במקרה דלק נדלן, כאשר הציבור (הממשלה) חזרה בה מהסכמות עסקיות מולו (נושא הגז).
2. האם אילן בן דוב/נוחי דנקנר צריך להרגיש מחוייב מוסרית לציבור במקרה סקיילקס/IDB, כאשר הציבור (הממשלה) השמידה ערך רב שהיה לעסקיו (בבת אחת וללא מידתיות והדרגתיות).
לי אין תשובות על כך. אני מניח כי על כל אחד ואחד לפעול לפי צו מצפונו, אך האמת יותר מורכבת מאשר מוצג בתקשורת (וע"י יחידים - גם כאן באתר). אל תלכו שולל אחרי אנשים שטוענים לבלעדיות על האמת והצדק - מושגים אלו מורכבים מאוד ורק שרלטנים ייקחו לידם את הזכות לקבוע מי הוא מה ...
סיכום חברות בע"מ, בעלי שליטה וחובות: המבנה של חברה בע"מ הוא מבנה חיוני ונכון לעולם העסקי. כאשר חברה כושלת, בעל השליטה הוא הראשון להפסיד, אך מעבר להפסד זה אין הוא מחוייב חוקית, לכל דבר נוסף. ישנו כמובן האספקט המוסרי של תמיכת בעל שליטה בחברה כושלת ובחובותיה, אך במדינה עם נורמות שלטוניות כל כך מזעזעות (שבחלק מן המקרים אף פגעו ישירות בבעל שליטה זה) כל נושא המוסר שנוי מאוד במחלוקת ואינו ברור כלל.
המוסדיים:
אם חשקה נפשכם להאשים מישהו במצבכם ואין ביכולתכם להתלונן על הממשלה (שהרי אתם בחרתם בה) שהרי היא הגוף אליו צריכה להיות מופנה בראש ובראשונה האצבע המאשימה, המועמד שהוא Next best thing לנושא הוא המוסדיים. המוסדיים קיבלו בצורה לא כשרה לחלוטין את המונופול לניהול כספי הציבור. אם היתה קבוצ ציבור "מורם מעם" זה נוהג בזכות זו שניתנה לו בכבוד היה נסלח לו - שהרי "מעז יצא מתוק".
אך לא כך הוא, קבוצת ציבור זו מנקרת את עיני כלל הציבור (הלקוחות השבויים שלו) במשכורות דמיוניות, ניהול כספים כושל, העדפת מקורבים עסקיים ועוד, כל זאת במימונו האדיב של כלל הציבור. קבוצת ציבור זו הם חבורה של מקושרים להון ולשלטון (וזאת כל אשר אפשר לאמר לזכותם) שלא ידעו להעריך את המזל הרב שנפל בחלקם ולנסות לפחות להתנהל בצורה הוגנת אל מול לקוחותיהם ולקחת אחריות על מעשיהם ושגיאותיהם ...
אך גם אל קבוצת טפילים זו קשה לבוא בטענות, הרי את נורמות המוסר שלה היא ינקה מהממסד - הכיצד ייתכן כי לראש ממשלה בישראל מותר למעול ולגנוב מהציבור ולו, למנהל קופת הגמל, אסור הדבר?
סיכום המוסדיים: המוסדיים הינם תוצר כושל של שחיתות שלטונית ובתור שכאלה ממשיכים את הנורמה המוסרית השלטונית. כיוון שהם מנהלים את כספינו (כלקוחות שבויים) קל לנו לראות את השתן פוגע בנו. אך, האם באמת אתם חושבים שהמיסים שאתם משלמים הולכים למטרות טובות יותר? אולי כן ואולי לא, אך מה שבטוח הוא - הנורמות הנהוגות לשימוש בכספינו, שנלקח מאיתנו בכח אכיפת חוק (בשני המקרים) מעורר תרעומת.
סיכום מאמר:
רבים באים בטענות לבעלי שליטה על אי עמידתם מאחורי חובות החברות שבשליטתם ומאשימים אותם בדיעבד בפלילים ובחוסר יושר, למרות שבזמן האירועים הנידונים לא היה פוצה פה ומצפצף. ברור שלמעט במקרה של פלילים, לא ניתן לבוא בכל טענה חוקית לבעל שליטה וכל אשר יעשה לטובת ציבור הנושים הוא עושה מטוב ליבו או מאינטרס שאינו כלכלי ישיר. למעשה, אם יש איזו שהיא טענה לגבי הלוואה לחברה כזו או אחרת, היא חייבת להיות מופנית למוסדיים (ובמובן העקיף לממשלה) שאיפשרו את המצב הזה ולא פעלו בצורה נאותה והגנו על הציבור (השבוי).
בהתייחסנו למוסריות מעשיהם של בעלי השליטה, יש חובה לקחת את העניין בפרספקטיבה יותר כללית. האם בסביבה בה הנורמות השלטוניות העסקיות כל כך מושחתות ולא ראויות (ולעיתים הנפגעים הישירים של נורמות אלו הם בעלי השליטה), ראוי לצפות לנורמות מוסריות גבוהות יותר מבעלי השליטה?
בברכה,
הגב עם ציטוט