אי אפשר כמובן להסיק מהקביעה הזאת שמי שפותר בעיפרון איננו כזה. הרי יתכן שהוא עושה זאת מאותה הסיבה שבגללה גם אנחנו מנסים לפתור את השאלות בנוגע לעתיד גוש האירו בעיפרון – הרבה מחיקות. בסוף השבוע נפתרו עוד שתי הגדרות בתשבץ. אומנם שתיים שכבר ענינו עליהן בעבר: גרמניה מתנגדת לאירובונס' וספרד מנסה לקדם יסודות נוספים לאיחוד פיסקלי באירופה (ראו הרחבה) אבל כעת אנחנו מרגישים נוח מספיק לעבור על הפתרון הקודם גם בעט.
על פניו, שתי העמדות, הן של גרמניה והן של ספרד, דוחפות לכיוונים מנוגדים. זאת של גרמניה, לפירוק הגוש וזאת של ספרד לחיזוקו. אלא
שגם ההתנגדות הגרמנית לאירובונס' משמשת ככלי לחץ על מדינות הפריפריה לקונסולידציה פיסקלית שתאלץ אותן לוותר על חלק מריבונותן. משכך, קשה לייחס את הירידות בסוף השבוע להתפתחויות באירופה, למרות שהמשקיעים אולי רצו לראות את גרמניה מתקפלת מהר יותר (ראו הרחבה), אלא בעיקר לנתוני שוק העבודה המאכזבים מארה"ב שהצביעו כי שיעור העליה במספר המועסקים היה בחודש מאי הנמוך ביותר מזה כמעט שנה (ראו הרחבה).
ברננקי, יו"ר הפד, אומר כבר במשך תקופה כי הפד עומד מוכן ומזומן עם מזומן ועם תחמושת מוניטארית למקרה "שיהיה בכך צורך". כתוצאה מההתפתחויות האחרונות המשקיעים מאמינים כי הצורך הגיע ואם יש רצון ויש יכולת יכול גם ברננקי, בעדותו הקרובה בקונגרס (ב-7 ביוני), לתת כסף ליצור תרנגולת ולהרחבה מוניטאריות נוספת (ראו הרחבה). מה שדחף את תשואות האג"ח האמריקאיות לירידה השבועית החדה ביותר מזה 8 חודשים, לראשונה מתחת ל- 1.5%. אבל לא בטוח שברננקי לא יחכה עוד.
ניתוח טכני – האג"ח בראי 30 שנה
ניתוח טכני איננו מועדף עלינו כמעט באף צורה ואנו מעדיפים לחפש את הגורמים הכלכליים שמסבירים את התפתחות המחירים. עם זאת, פעם בכמה זמן אנו נתקלים בניתוח טכני שמגרה את המחשבה. כזה לדעתנו הפיק Tom McClellan בו הוא סרטט קווי תמיכה והתנגדות למחיר ההיסטורי של אג"ח הממשלתיות בארה"ב. אותה תעלה מאותתת שמחירי האג"ח נמצאים כיום בקצה הגבול העליון של המגמה ההיסטורית (בשלושת העשורים האחרונים).
skira_030612.jpg
אבל, אתם חושבים שלתשואות האג"ח האמריקאיות כבר אין לאן לרדת – תחשבו שוב! על אותו משקל טכני, מצורפת לפניכם טבלה של המדינות עם תשואות האג"ח הנמוכות בעולם, רק כדי לךלהראות לכם שעוד יש לאן לרדת. ממנה ניתן לראות כי תשואות השפל של האג"ח האמריקאיות ל-10 שנים (1.45%), הן אפילו לא בחמישייה הפותחת.
skira1_030612.jpg
נתון התעסוקה בארה"ב – מעוות בגלל עונתיות בנדל"ן
ביום שישי האחרון פורסם נתון המשרות החדשות בארה"ב לחודש מאי, שהצביע על יצירת 69 אלף משרות חדשות, הרבה מתחת לצפי שעמד על 150 אלף. זהו שפל של כמעט שנה, שגרם לעלייה בשיעור האבטלה בעשירית האחוז ל-8.2%. מה יש להגיד על הנתון הזה? קודם כל שעדיין מדובר על בנתון חיובי, שמאופיין בתנודתיות גבוהה, עונתיות וסבירות גבוהה לתיקון. מצד שני, היינו מעדיפים להגיד את שלושת התכונות האלה על פרסום נתון גבוה מהצפי.

נתוני המשרות אומנם מנוכי עונתיות על הנייר, אך לא יודעים להתמודד עם עיכוב בעונות. נסביר, אתם זוכרים איך בתחילת השנה הייתה הפתעה ענקית כלפי מעלה בנתון המשרות כשנוצרו פתאום 226,000 משרות בחודש ברבעון הראשון ועכשיו פתאום נפילה? הסיבה לכך כנראה חורף חם מהרגיל שדחה פיטורים גדולים עונתיים בענפים מסויימים שתלויי עונה, כגון ענף הבנייה, לחודש מאי. הסבר זה מקבל חיזוק מנתוני גיוס העובדים לענף הבניה בחודש מאי שבאופן עונתי הינו חודש חזק בתחום שהפעם נרשמה בו ירידה של 28,000 משרות.
נקודה אחרת לגבי שוק התעסוקה האמריקאי היא שמאז סיום משבר הסאב-פריים (יוני 2009) הצליח שוק התעסוקה להמריא למרות סקטור התעסוקה הציבורי ולא בזכותו (ראו גרף). הירידה בתעסוקה בסקטור הציבורי נובעת מניסיונות הממשלה הפדרלית והרשויות המקומיות לאזן את תקציבם לאור ירידה דרסטית בתקבולים ממיסים (בעיקר מיסי נדל"ן ומיסים ישירים).
המשקיעים שחששו עד כה מנחיתה קשה של סין, צריכים כעת לדאוג גם מהמראה קשה של ארה"ב וגם מנהיגה לא אחראית של אירופה על
המסלול. (תודה לדן וינטרניץ).
skira2_030612.jpg
תבחרו מסילה – הלחץ באירופה יביא לפירוק או לקונסולידציה?
בואו נשים את האפשרויות הגדולות של אירופה על השולחן:
1. המשך המצב
הנוכחי: משברי חובות בתוך גוש האירו בלי הסכמות, משיכת זמן והעדר ערבות הדדית. בתרחיש הגרוע של מסלול זה המדינות החזקות עוזבות.
2. פירוק הגוש: מדיות הפריפריה יוצאות, עוברות משברי חובות, שינויי מטבע ואסון כלכלי שעלול להצית בתרחיש הגרוע רצף התמוטטויות ובריחת כספים ממדינות אחרות בגוש מחשש שיפגעו או יעזבו גם הן.
3. קונסלידציה של הגוש: הסכמה של חלק מהמדינות לוותר על הריבונות התקציבית שלהן, מעבר של רפורמות ותוכניות צנע, קבלת סיוע תקציבי והלוואות גישור. בינתיים, עד להחלטה, אירופה נעה על מסילה מספר אחת החסרת תכלית שרק גורמת למדינות להתחפר יותר וגורמת לאי וודאות שמעכבת את הכלכלה. רוב הכלכלנים שאני עוקב אחריהם, כדוגמת קנט רוגוף מאונ' הרווארד, מאמינים שבסופו של דבר אירופה תפנה למסילה 3, כלומר לקונסלידציה פיסקלית ולא לפירוק. ההתפתחויות האחרונות מסוף השבוע באירופה מחזקות את הערכות אלה, אלא שהזמן שידרש עד לקבלת
ההחלטות משאיר אותה בינתיים, כאמור, במסילה 1. ראש ממשלת ספרד, מריאנו ראחוי, קרא ביום שבת להקמת רשות מרכזית שתפקח ותתאם מדיניות פיסקלית בגוש האירו. לטענתו מדובר יהיה במסר למשקיעים "כי המטבע האחיד הוא בלתי הפיך". ראחוי הודה כי מדינות מסויימות יצטרכו לוותר על חלק מהעצמאות הפיסקלית שלהם. גרמניה שבעבר כבר פתחה את הארנק סירבה אומנם לאירובונדס, אבל זה כדי להאיץ להערכתנו במדינות אירופה לעבור כבר ממסילה מספר 1 למסילה מספר 3. תוסיפו לזה שסקרים אחרונים לקראת הבחירות ביוון ב-17 לחודש, מראים שהיוונים רוצים להישאר בגוש, גם במחיר צנע קשה. לפעמים נראה לנו שהחלקים של הפאזל מתאימים. אבל בפאזל עם המון שמיים, שני כחולים עדיין לא
אומר שהגענו לפתרון.
ברננקי לא יעשה QE3 כל עוד לא ניכנס לשוק דובי?
בשלושת התוכניות המוניטארית הקודמות של הפד, QE1, QE2 (2010) ותוכנית טוויסט (2011), חיכה הפד ממש לסכנה רצינית לכלכלה וממש לכניסה של שוק המניות לשוק דובי (ירידות של יותר מ-20%). אלא שבזמן שבשווקים רבים בעולם הירידות כבר קרובות לשוק דובי בארה"ב מדד ה-S & P 500 ירד מאז חודש מרץ בפחות מ-10%. האם גם הפעם ימשיך הפד לחכות עד לרגע האחרון? משקיעים רבים חושבים שלא ומאמינים
שנשמע מברננקי או בעדות שלו מול הקונגרס ב-7 ליוני או בדיון המוניטארי הבא של הפד ב-20 ביוני. השוק כבר כל כך מצפה ל-QE3 שאני ממש בספק אם לאחר הודעה כזאת לא נראה הפעם מימוש במקום קנייה.
"אנשים שממלאים תשבצים יודעים שבמידה ואין יותר התקדמות כדאי להניח את הפאזל בצד ולחזור אליו מאוחר יותר" – מריליין ווס סוונט (כותבת טור בשם "שאל את מריליין" - דורגה במשך ארבע שנים בספר השיאים של גינס כאישה עם ה-IQ הגבוה בעולם – 190 נק')