בחודשים האחרונים החלה מגמה של הוצאת השקעות מישראל, מהרבה סיבות רציונאליות לגמרי, כגון פיזור סיכון לאור המתיחות עם איראן או רצון ליהנות מההתאוששות בארה"ב.
אבל אף אחד משום מה לא ציין שהוא מוציא את הכסף לחו"ל כי זאת האופנה עכשיו, כי הוא חלק מהעדר או ניסיון להשקיע בדיעבד (לצערנו אסטרטגיה לא אפשרית). מעניין אם
הטיעונים הרציונאליים האלה יחזיקו מים גם אם המגמה של השבוע האחרון תמשך...

"מזל זה להיות מוכן לסיכוי" – פרנק דובל (חלוץ טכנולוגיה)

העליות העודפות בישראל מיוחסות בעיקר להקלות בדרישות הלימות ההון מהבנקים (ביחס לצפוי). אומנם לאחר ההודעה של המפקח על הבנקים (ב-14 לחודש) זינקו המדדים בת"א, אך כבר אז הסברנו כי מחקרים על שינוי יחס הלימות ההון מראים שלשוק קשה לעבד את ההשפעות באופן מהיר. מה שמאפשר להמשיך לייחס את העליות העודפות בהמשך עדיין לאותה הקלה בהלימות ההון.

בארה"ב מוסברות הירידות בעיקר בנתונים חלשים מהצפוי בשוק הנדל"ן ובעלייה במחיר הנפט. מחר יפורסמו נתוני נדל"ן חדשים (מכירות בתים בתהליך), שאולי בכל זאת יאפשרו
לארצות הנכר לחזור לעליות עודפות עלינו.

בהמשך השבוע (ביום חמישי) יפורסמו נתוני הצמיחה המעודכנים לארה"ב לרבעון הרביעי. רבים חוששים שארה"ב כבר לא תחזור להיות מה שהייתה:

האם הצמיחה בארה"ב כבר לעולם לא תחזור למה שהייתה?:
table_250312.jpg
במשך יותר ממאה שנה, גם לאחר השפל הגדול, חזרה לבסוף הצמיחה בארה"ב למגמה הצמיחה ארוכת הטווח שלה. אלא שהאטה הנוכחית הפכה לסוגיה חמה מאד בעולם הכלכלה. האם הפעם זה
לא יקרה?:
מכון ברוקינגס הוציא לפני מספר ימים עבודה על הצמיחה ארוכת הטווח של ארה"ב והמחברים טוענים כי הקצב האיטי של ההתאוששות משקף הפעם
הידרדרות לטווח ארוך. הם מצאו כי מגמת הצמיחה התמתנה בין השנים 1965 ו-2005 ב-1.2 נקודות אחוז. להערכתם, הסיבה העיקרית להתמתנות קצב הצמיחה היא הירידה בקצב התרחבות
כוח העבודה. הסיבות לירידה בכוח העבודה מיוחסות לירידה בקצב ריבוי האוכלוסייה וירידה בקצב השתלבות הנשים. אם אכן כך הדבר, סביר בהתאם לידוע היום כי מדובר במגמות
פרמננטיות. אגב, הכלכלן טיילר קואן הציג בספרו "הקיפאון הגדול" תיאוריה מעניינת אחרת כי הסיבה לירידה בקצב הצמיחה היא תום עידן ההמצאות הגדולות של האנושות.

נחזור לכלכלנים של ברוקינגס, לטענתם המגמות המסבירות ימשכו ויביאו את המיתונים הבאים להיות אפילו עמוקים יותר. זה נשמע ממש לא טוב.... אבל אפילו הם לא לגמרי
משתכנעים מהטיעונים של עצמם וציינו מאוחר יותר בראיון שהם לא יכולים לשלול את האפשרות כי גורמים חדשים יחזרו להפיק את התופעות המוכרות של צמיחה מהירה. אולי אחת
מאותם גורמים חדשים יהיו התעוררותן של מדינות מתפתחות, או אולי חזרה למינוף של חברות? (הרחבה בהמשך).
לעומת הפסימיות של ברוקינגס, כלכלני בנק ההשקעות גולדמן זקס מעריכים כי העשור הנוכחי הולך דווקא להיות שיא הצמיחה הגלובאלית:
"העשור הנוכחי יהיה שיא הצמיחה העולמית"
ההערכה של גולדמן זקס כי בעשור הנוכחי (2010-2019) תרשם שיא הצמיחה העולמית נראית קצת הזויה. אירופה במיתון, ארה"ב שקועה בחובות, ממשלות נאלצות
לקצץ תקציבים והנפט יקר, איזו צמיחת שיא בשכל שלהם? אבל גולדמן טוענים חכו חכו, תראו את מדינות ה- BRICs:
table1_250312.jpg
אבל, לאחר כמעט עשור שהמשקיעים שומעים את האגדה על השפעת צמיחת מדינות ה-BRIC, וברקע צרור משברים, הם קצת ספקניים.
אולי ההסבר השני יהיה טוב יותר:
המינוף הנמוך של החברות הוא מנוע צמיחה
אולי קצב ריבוי האוכלוסייה קטן, הנשים משולבות כבר ברובן בכוח העבודה ועל סין לא כ"כ סומכים, אבל יש עוד אפשרויות למנוע צמיחה. חזרת המינוף הפיננסי של החברות לממוצע. המינוף הפיננסי של החברות בארה"ב נמצא מתחת לממוצע ומתחת לקו המגמה. יתר על כן, קיימת מגמה חיובית של התייעלות בקרב תאגידים בארה"ב.

table2_250312.jpg
כמובן, שאם נצרף לאלה את פוטנציאל ההתאוששות של שוק התעסוקה האמריקאי ואפילו באירופה, זה לא בלתי סביר לחשוב שנראה אותם משפיעים לעליית שולי הרווח של החברות.
"אני אלמד ואתכונן, אולי הסיכוי יגיע..."
– לינקולן
המשקיעים עדיין בטראומה והמניות זולות
מקובל שאחת ההשפעות של משבר היא הלם ומקובל גם שהטראומה יוצרת לרוב הזדמנויות השקעה. אך האם המשקיעים עדיין בהלם?
מדד הפחד, ה-VIX, מראה שלא ממש, הוא בשפל של חמש שנים, 14.8 נק'. מצד שני, המספרים מדברים בעד עצמם. בכל העולם יש יציאה של משקיעים מקרנות מנייתיות ומעבר לקרנות אגח"יות, הביקוש לנכסים בטוחים גבוה מאד, מה שגורם לתשואות עליהם להיות בשפל, ישנה עדיין התנפלות על הזהב וכל סקרי הצרכנים למיניהם מראים פסימיות. לעומת זאת, בצד המניות, שולי הרווח של החברות בארה"ב לא רק נמצאים עכשיו בשיא הם גם, לפי הערכות האנליסטים, עוד צפויים להמשיך ולעלות.
אל תהמרו על עליית תשואות האג"ח בארה"ב
מה דעתך לגבי האג"ח הממשלתיות בארה"ב? אא, קל: "אין בהן תשואה, אין בהן בשר, הסיכון גבוה מידי ולא מצדיק את התשואה". מעולה, קיבלת 100!
רגע, אבל זה בדיוק הדעה שהייתה המקובלת גם בתחילת 2011 אז התשואות ל-10 שנים עמדה על 3.3%... ב-4 בינואר 2011 כתבנו: "יש בשר באג"ח הממשלתי: בראיה
היסטורית, תשואות האג"ח בעולם כבר היו ברמות נמוכות יותר. להמחשה, תשואת האג"ח האמריקאי ל-10 שנים ירדה גם לרמות של 2%. רמת התשואות כיום איננה חסינה מפני המשך
ירידות ובמיוחד שהמגמה הארוכה היא כלפי מטה."
גם כיום, למרות שנראה שהתשואות נמוכות, מדשדשות תקופה ארוכה, ומראות סימני שבירה ראשונים, אי אפשר להשתמש בטיעון של "אין בשר". גם הטיעון של "אין תשואה" הוא סובייקטיבי, כי עבור רבים הסקאלה של התשואה האפשרית לא מתחילה באפס אלא במינוס ולכן הבטחה לתשואה חיובית (אומנם נומינאלית) אינה מעט כלל.
מצד שני אריקה ג'נג (סופרת אמריקאית) אמרה פעם:
"לא לסכן כלום, הוא לסכן אפילו יותר"

מחר החלטת ריבית בנק ישראל – תלוי באיזו שעה
רכתנו, מחר בהחלטת הריבית יעדיף בנק ישראל להמשיך לשבת על הגדר ולהותירה ברמתה הנוכחית של 2.50%. בנק ישראל רואה שבכל יום הנתונים כל כך שונים, כך
שאם ינסה לקבל החלטה לפי המידע הקיים העדכני ביותר, זאת ממש תהיה תלויה באיזה יום ובאיזו שעה התקיים הדיון להחלטה. ציפיות האינפלציה לשנה גבוהות מהריבית, מה שגורם
לכך שהריבית הריאלית בישראל שלילית כיום ולכן לוחצות את הריבית מעלה. כמו כן, העלאת דרישת יחס הלימות ההון של הבנקים בשיעור נמוך מהצפוי לפני שבוע וחצי שקולה למדיניות
מוניטארית מרחיבה (הורדת ריבית) ומגדילה להערכתנו את הסיכוי לאי המשך הורדת הריבית. מכאן, שהסבירות להעלאת הריבית גבוהה יותר, אך כאמור, אנו מעריכים כי בכל זאת, לאור
אי הוודאות זו עדיין תישאר ללא שינוי.