לפני שבועות אחדים הצית חטיף פסק זמן שלשטראוס שוב את המחאה החברתית אך לאחר ימים ספורים של סערת רוחות נעלם שוב אל מחשכי פלנוגרמות השיווק. אני מניח כי בעתיד הלא רחוק נראה שוב מוצרים שונים בתחומים נוספים שפערי המחירים בהם בין ישראל לחו"ל בלתי נסבלים בעליל כמו צעצועים או ביגוד אך נתמקד בתחום המזון.
יצרניות המזון מתמודדות בישראל בתנאי שוק אחרים מהנהוגים בחו"ל אך עדיין נהנות מרווחיות עדיפה על הרווחיות בחו"ל. מעולם לא היה זה סוד כי הרווחיות בישראל גבוהה יותר מהרווחיות בחו"ל וזאת בעיקר במוצרי הפרימיום או מוצרי המותרות. בהקשר המחיר ישנה תרומה לאו מועטה להתערבות, או שמא, חוסר התערבות הרגולטור. ולא, לא מדובר על מכסי ייבוא אלא על השלכה ישירה על המחיר לצרכן – המע"מ. במדינות רבות לא נהוגה גביית מע"מ על מוצרי מזון ובישראל פטורים רק הפירות והירקות מתשלום המע"מ, על כל יתר מוצרי המזון נגבה המע"מ. יש כמה אפשרויות לצמצום המס על מוצרי מזון ביניהם מס פרוגרסיבי המבדיל בין מוצרי בסיס למותרות אבל הצעה פשוטה יותר היא להתחיל לפני כן מפרסום המע"מ בנפרד ממחיר המוצר, וזאת כדי שאם יגיע היום בו יורד המע"מ, נדע בדיוק על מה אנו משלמים.
נחזור לחברות המזון. בחו"ל מהוות היצרניות יצרן קטן הנדרש להיאבק על דריסת רגל בכל חנות ולכן המחירים לרוב נמוכים, יצרן שלא יעמוד ברמות המחיר יוחלף במהרה ע"י יצרן אחר. בישראל המצב שונה. בישראל גובות היצרניות פרמיה על שוק קטן ותחרותי ופרמיה זו מתגלגלת בסופו של יום לצרכן. הפרמיה משולמת בעיקר בשל יחסי היצרנים-קמעונאים : אם זה על חשבון הנחות על מוצרים בפתיחת סניפים חדשים, אם על הבונוס השנתי המשולם לקמעונאי לפי היקף מכירות ואם בשל מדיניות גמישה של החזרת סחורה. לא הכול וורוד וגם הקמעונאים אינם רווים נחת כאשר רווחיות הקמעונאים אינה עולה על אחוזים בודדים.
בעניין המחיר, בשוק הבינ"ל יש להתחשב בפרמטר נוסף פרט לפרמטר התחרות והמע"מ.
חשיפה מטבעית.- בעוד מדיניות שינוי המחיר לצרכן בישראל גמישה ויכולה להתבצע לפחות פעמיים בשנה, אין כך הדבר בחו"ל. יצרן מזון מסכם עם קמעונאי בחו"ל על מחיר הנקוב במטבע המקומי ואינו יכול או רשאי לשנותו לפרק זמן ארוך. לדוגמא, חטיף שנמכר ב -1 אירו בינואר 2010 ובאותו סכום בינואר 2011. אז בשווי של – 5.42 ₪ ולאחר כשנה בכ- 4.7 ₪, ירידה של כ- 13% רק בגלל שינוי השער. נכון לאמצע מרץ אותו מוצר יימכר בכ- 5 שקלים, ירידה של כ- 8% בשנתיים.
בסיכום כל הפרמטרים, אנו מגיעים לפער שיכול לעמוד בזמנים מסוימים על מעל 25% במחיר מבלי שהיצרן משנה את מחיר המוצר במטבע מקומי.
לא נתעלם מנושא נוסף ורגיש – כשרות. לא מדובר בתשלום לרבנות אלא בימי עבודה. בחו"ל ישנם כמעט 365 ימי עבודה בשנה. בישראל עובדים המפעלים והמרכולים כ- 290 ימים בממוצע בשנה, כ- 20% פחות מחו"ל ועל כן תפוקתם נמוכה יותר ועלות הייצור ליחידת מוצר גבוהה יותר.
בסיכום כל אלו נראה כי יש כמה סיבות למחיר הגבוה יחסית בישראל – מס, יחסי יצרן-קמעונאי, כשרות ואפילו הגנה על יצרנים קטנים. כן, מדינה קטנה, אי כלכלי, אי מטבעי אך למרות הכול שיעורי הרווח הן של היצרנים והן של הקמעונאים קרובים לשיעורי הרווח הנהוגים בחו"ל.
לא אצודד כאן ביצרנים, קרוב לוודאי שגם הם יכולים להוריד את שולי הרווח מעט, אך הורדת שיעור הרווח של היצרנים הגדולים עלולה להביא להתמוטטות היצרנים הקטנים ומצב זה אינו רצוי למשק הישראלי. על כן השינוי צריך לבוא מהקצוות, למעלה או למטה. למעלה המדינה והמס ולמטה הצרכן.
המחאה החברתית נעדרה עד כה מהתערבות הרגולטור וזאת בהתאם למדיניות השוק החופשי בו המחיר נקבע במפגש עקומות הביקוש וההיצע אך בעיקר משום שהמדובר במוצרים שאינם מוצרי יסוד. וכאן מגיע צד הצרכן. האם הצרכן הפסיק לקנות מוצרי מזון יקרים? האם ירדו מכירות החטיפים וקטגוריית הפרימיום ? האם הפסקנו לקנות במקומות המאופיינים במחיר גבוה ? על פי כל סקר ועל פי דוחות החברות התשובה היא, לא !
כתב: ערן יונגר,אנליסט במגדל שוקי הון
הגב עם ציטוט
פורסם במקור על ידי ולרי.ס.
