הלו freedom,

התסריט המוצג הוא נכון (ונראה כי מסתמך על מספרים דומים לאלו שהונחו פה), כאשר הוא מתעלם מהסיכונים. עכשיו אני אתקיל את כל הדיון בשאלה אחת - מה קורה אם בעלי האגח של סקיילקס משתלטים על סקיילקס?.
תשאל - כיצד ייתכן שזה יקרה?. כרגע זה לא יקרה, אך תדמיין את התסריט הבא: בעוד שנה וחצי מהיום, בן דוב לא הצליח למכור חלק (או כל השליטה) בפרטנר ואז מתחיל מהלך שרשרת שבו,
1. האציסון מודיעה כי אינה מוחלת על החוב (ומתכוונת לממש שיעבודים אם לא יוחזר).
2. הרשות לניירות ערך פונה אל בן דוב בבקשה לתאר את התזרים לשנתיים הקרובות.
3. בן דוב נותן תשובה (מופרכת יותר או פחות - שזה מה שהוא יכול לתת).
4. בעלי האגח הארוכות מפעילות פירעון מיידי על בסיס תשקיף בסעיף "הרעה משמעותית".
נראה far-fetched?, אולי - אך לא בלתי אפשרי. ישנם 2 כוחות מקבילים - מצד אחד: לקנות שליטה בפרטנר במחירים של היום נראה כדאי מאוד (למרות הרגולצייה). מצד שני: מדוע לא לחכות ולתת לבן-דוב להזיע ולהוריד מחירים?. להערכתי השאלה איזו גישה תגבור קשורה מאוד למצב הכלכלי בחצי השנה הקרובה (יותר תחושתי מאשר עסקי). אני מעריך שהמצב באירופה רק יחמיר וארצות הברית היא סימן השאלה הגדול (המצב שם מחורבן, אך זו שנת בחירות ולכן אובמה ישתדל להציג "מצב משתפר").

מה שמפריע לי בגישתו של צרניאק (באופן כללי) היא הגישה של "תשואה מספקת". כלומר, קראתי אותו לא פעם אומר "10% תשואה בשנה זה טוב מאוד". טוב מאוד ביחס למה? השוק הוא שוק השוואתי - אם גינדי נסחר ב-20% תשואה, אז אפריקה ב-10% תשואה זה רע מאוד!!! (מה שאני מתייחס אליו כ-"יקר ביחס לשוק").
עם זאת, צרניאק הוא גוף מוסדי (מה שאתה לא) ולכן יפזר את השקעותיו כמה שיותר - גם במחיר תשואה (ובצדק). אתה אינך כזה ובתור אדם פרטי בהחלט יכול לבחור בין גינדי לאפריקה. רוצה לאמר - ההבדל בכמויות הכסף המנוהלות צריך לגזור הבדלי גישות.
לבסוף - אין אני טוען שאגח סאני אינו מעניין בפני עצמו (ביחס סיכוי-סיכון). מה שאני כן טוען הוא שכיום אגח סאני הוא אגח לא ראוי, שכן אגחי סקיילקס נסחרים באותו מחיר (והתשואה אינה רלוונטית, תחת איום של חדלות פירעון) המשקפים סיכוי זהה וסיכון נמוך יותר. עם כל ההערכה לצרניאק, אני איני מסכים לגישה של "תשואה מספקת".

הנושא של פיזור סיכונים ותשואות הוא נושא מעניין בפני עצמו. אשתדל אחרי הפסח להציג את משנתי.


בברכה,