קודם כל נעדכן שבשל דחיית העלאת מחירי החשמל והעלייה במחירי הנפט, תחזית מדד
פברואר עודכנה מטה ל-0.0% בעוד תחזית מדד מרץ הועלתה ל-0.3%. בעקבות כך תחזית
האינפלציה שלנו ל-12 חודשים הקרובים עודכנה ל-2.3%.
ציינו כבר בשבוע שעבר את
הסיבות העיקריות שגורמות לנו להעריך כי העלייה במחיר הנפט היא זמנית בלבד. לטובת
אלו שהיו עסוקים בדברים חשובים יותר נחזור על השורה התחתונה: עליות מחירים שמקורן
בזעזוע בהיצע נוטות להיות קצרות טווח בהתאם לזמניות של המחסור בהיצע. קל וחומר כאשר
עוד לפני שההיצע הנפט האירני קטן, היה מספיק זמן למדינות אירופה להתכונן ולדאוג
לאלטרנטיבות כמו ייבוא מוגבר מסעודיה. כמובן שישנם גורמים נוספים התומכים בעליית
מחירי הנפט (בעיקר האופטימיות בשווקים וחולשתו של הדולר) אבל רמת המחירים הנוכחית
נראית לנו גבוהה מדי ביחס למצב. מנגד, המשך התדרדרות המשבר עם אירן עלול כמובן
להביא לעליות נוספות במחירים.
את השפעתה של עליית מחירי הנפט על הציפיות
האינפלציוניות ניתן לראות בכל הטווחים של האפיק הממשלתי. ציפיות האינפלציה לטווח של
שנה שעמדו רק לפני חודש על 1.8% עומדות נכון לבוקר זה על 2.7%. גם בטווחים הארוכים
יותר עלו הציפיות האינפלציוניות כך שלמעשה עומדות אלו ברמה של 2.7% בכל הטווחים.
האם עלייה זו בציפיות מייצרת הזדמנות באפיק השיקלי? עדיין לא. בטווחים
הבינוניים-ארוכים העלייה בציפיות היא למעשה חזרה לממוצע ותיקון לרמת ציפיות נמוכה
מדי. בטווח הקצר הציפיות בשווקים אמנם גבוהות מתחזית האינפלציה שלנו אולם לא מדובר
עדיין בפער גדול מספיק על מנת להצדיק מעבר לפוזיציה עם הטייה לאפיק השקלי. במידה
והציפיות ימשיכו לעלות כדאיות ההשקעה באפיק השקלי תלך ותגדל.
לגבי החלטת הריבית,
אנו (כמו כל שאר החזאים בשוק) מעריכים כי בנק ישראל יעצור את תוואי הפחתות הריבית
בחודש הקרוב ויותירה ברמה של 2.5%. הסיבות העיקריות להותרת הריבית על כנה הן העלייה
בציפיות האינפלציוניות והשיפור שנרשם בשווקים בתקופה האחרונה. עם זאת נראה שבבנק
ישראל עדיין חוששים מהתפתחויות שליליות אפשריות במשבר באירופה ומההשפעה של כניסת
מדינות אירופה למיתון על המשק הישראלי. לכן אנו ממשיכים לצפות להמשך הפחתות הריבית
במהלך השנה הקרובה (לרמה של 2%-2.25%). מעבר להחלטה עצמה יצטרך הבנק להתייחס לעלייה
האחרונה בציפיות בהודעה שתתלווה להחלטה. כדאי לזכור שברמת הציפיות הנוכחים הריבית
הריאלית במשק חזרה להיות שלילית ונמוכה מדי ביחס למצבו של המשק או למצבו הצפוי על
פי התחזיות הנוכחיות של בנק ישראל.

יוון בסה"כ קנתה קצת זמן (עם דגש על ה"קצת")
הסדר החובות
היווני שהתקבל בתרועות חצוצרה (יותר בתקשורת ופחות בשווקים) בשבוע שעבר קורם עור
וגידים. מספר נקודות חשובות להרגעת החצוצרות:
• במקרה האופטימאלי, ז"א אם כל
פרטי התוכנית ייושמו ב-100% הצלחה, יחס החוב/תוצר של יוון יגיע בשנת 2020 לרמה של
120.5%. מה אז? ברור שיחס זה עדיין גבוה מדי ויוון לא תוכל לחזור בה מתוכניות הצנע
החריפות גם בעוד 10 שנים. האם הציבור היווני יהיה מוכן להתיישר לפי הדרישות של
הגרמנים לתקופה כל כך ארוכה?
• מה גם שהסיכוי שהכל יעבוד כשורה נראה לנו נמוך
מאוד, בטח בסביבה פוליטית לא יציבה כמו זו שביוון.
• האירופאים הבינו סוף סוף
שהבטחות של ממשלת יוון לא שוות הרבה (ואנחנו חשבנו שהעובדה שהממשלה עיוותה את נתוני
החשבונאות הלאומית כדי להצטרף לגוש האירו היה רמז מספיק עבה) ולכן תשלומי הסיוע
יותנו בעמידה ביעדים הפיסקאליים. במילים אחרות, רבעון מהיום כשהיוונים יגלו שהם לא
ממש עומדים ביעדים כל הסאגה לגבי התשלום הבא והחשש מפשיטת רגל יוונית יחזרו להעסיק
את השווקים.


אורי גרינפלד, מנהל מחלקת מאקרו – פסגות בית השקעות