עשרה חודשים בשנה אנחנו מתלוננים על החום ועדיין מספיקות כמה קרני שמש כדי ליצור את אפקט ה"חייבים לצאת החוצה ולעמוד בפקקים/בתור למגלשה בפארק/בתור לנקודת התצפית על שני צבים בנחל אלכסנדר" אצל כל עם ישראל. באותו אופן, למרות שגם ב-2010 וגם ב-2011 התחילה השנה עם נתונים טובים בדיוק כמו אלו שמתפרסמים לאחרונה, עדיין מספיקים כמה נתונים טובים כדי לשכנע את עדר המשקיעים שזה הזמן להגביר את התיאבון לסיכון. זה לא שאנו חושבים אחרת, אגב. גם להערכתנו נכון כיום להגדיל את החשיפה לנכסי סיכון אך הערכה זו אינה מתבססת על נתוני המאקרו בארה"ב אלא בעיקר על הירידה המשמעותית בסיכון למשבר אשראי במערכת הפיננסית באירופה בעקבות מחויבות ה-ECB לבנקים.

האמון באירופה חוזר
מזה זמן מה אנו טוענים שהבעיה הדחופה יותר באירופה היא בעיית האמון ולא בעיית החובות. ללא אמון במערכת, התשואות על האג"ח של איטליה וספרד יוותרו גבוהות ובכך לא יאפשרו למדינות אלו ליישם את הקיצוצים הנדרשים בגירעונות כדי לפתור את בעיית החובות. לשמחתנו, מהתנהלות מקבלי ההחלטות באירופה בחודשיים האחרונים נראה כי גם הם מבינים את החשיבות שבהחזרת אמון המשקיעים להמשך הטיפול במשבר. בהתאם לכך נראה כי:
• ה-ECB עושה כל שביכולתו כדי לדאוג ליציבותם של הבנקים באירופה. ההלוואות שהעניק לבנקים לפני כחודש וחצי בהחלט תרמו לחזרתו של האמון במערכת והשפעתן על השווקים אף חזקה יותר משהערכנו, בעיקר בכל הנוגע לתשואות האג"ח של איטליה וספרד שירדו לרמות של 5.66% ו-4.93%, בהתאמה, מבלי התערבות ישירה של ה-ECB בשווקים. את השפעתן של הלוואות ה-ECB על תשואות האג"ח של איטליה וספרד ניתן להסביר באופן הבא: ספרד ואיטליה עושות מה שצריך כדי לטפל בבעיית החובות ולכן התשואות הגבוהות נבעו בעיקר מהחשש בשווקים מקריסה של המערכת הפיננסית ומהגידול בשנאת הסיכון. ה-ECB הוריד את ההסתברות לקריסה כזו => חל קיטון בשנאת הסיכון => התשואות יורדות.
• גרמניה וצרפת הסכימו להגמיש את עמדותיהן על מנת לקדם את הפעלתה של קרן הסיוע הקבועה (ה-ESM) כבר השנה.
• מנהיגי אירופה מבינים את כוחה של השתיקה ולא ממהרים לצאת בהצהרות כפי שנהגו לעשות רק לפני כמה חודשים. הבנה זו קריטית כיוון שההצהרות גררו אחריהן בד"כ אכזבות.
• בשורה התחתונה: חזרתו של האמון בשווקים חשובה כיוון שהיא מאפשרת למדינות לטפל בבעיותיהן. עם זאת, לאור הסביבה הפוליטית באירופה ורגישותם של השווקים, אי אפשר שלא להעריך כי אמון זה נשען על משענת קנה רצוץ וכי המשך הטיפול בבעיות באירופה ילווה גם בעוד הרבה תנודתיות בשווקים.
עוד באירופה, הסדר החוב היווני ממשיך להתקדם ונראה כי גם בסוגיה זו ה-ECB מוכן להתערב ולעזור. על פי דיווחים בעיתונות האירופית, ה-ECB שוקל שתי אופציות שיאפשרו לו למחוק חלק מהחוב היווני שהוא מחזיק מבלי לרשום הפסדים ובכך לשמור לעצמו אופציה להמשיך עם הרכישות גם בעתיד. האפשרות הראשונה היא למכור את האג"ח היווני שמחזיק הבנק לקרן ה-EFSF במחיר הקנייה ושהקרן תשתתף בהסדר. השנייה היא שהבנק יעביר את האג"ח למאזנים של הבנקים האזוריים בגוש והם ירשמו את ההפסדים. המטרה שבצעדים אלו היא לעזור בהסדר החוב אם ע"י מחיקה של היקף חוב גדול יותר (ה-ECB מחזיק כיום כשליש מהחוב היווני) ואם ע"י הקטנת התספורת שיאלצו הבנקים המסחריים לרשום.

נתוני שוק העבודה
דו"ח המשרות לחודש ינואר היה טוב בכל קנה מידה. הדו"ח היה עד כדי כך טוב שגם כשבילינו את סוף השבוע היפה ביותר מאז ומעולם בחיפוש אחר הנקודות השליליות שבו, קשה היה לנו למצוא כאלו. אפילו לתירוץ הקלוש של מזג אוויר נוח יחסית לינואר הייתה השפעה זניחה בלבד. האם הנתונים החיוביים מלמדים על שינוי מובהק בקצב ההתאוששות? לא בטוח בכלל. תוספת משרות כמו זו שבינואר ראינו גם במרץ-אפריל 2010 וגם בתחילת 2011 ואח"כ נרשמה האטה. עם המיתון באירופה, המשבר שעדיין לא נפתר וחוסר היכולת של הממשל האמריקאי להוציא לפועל תוכנית הרחבה חדשה, כנראה נמשיך לראות צמיחה איטית גם ב-2012.
מה שכן, הנתונים הטובים משוק העבודה בחודשיים האחרונים מורידים את ההסתברות שהפד יוציא לפועל QE3 במחצית הראשונה של השנה. בהתאם לכך נרשמה ביום שישי עלייה של 12 נ"ב באג"ח ל-10 שנים (לרמה של 1.92%) וירידה של 1.75% במחיר הזהב.
הנתונים בנקודות:
• בינואר נוספו למשק האמריקאי 243 אלף משרות לעומת צפי לתוספת של 140 אלף משרות בלבד.
• עדכון הנתונים של דצמבר כלפי מעלה נראה לא משמעותי (תוספת של 3000 משרות) אך יש לשים לב שבשל תיקון עונתיות, סקטור המשלוחים שרשם עלייה חזקה בדצמבר עודכן בחדות כלפי מטה (כמעט 50 אלף משרות) כך שבכל זאת נרשם עדכון משמעותי בשאר הסקטורים.
• תוספת משרות נרשמה כמעט בכל הסקטורים. בסקטורי הבנייה והתעשייה שהיוו משקולת על המשק מסתמנת בחודשיים האחרונים שינוי מגמה כאשר נוספו בהם 52 ו-82 אלף משרות בהתאמה.
• שיעור האבטלה ירד מרמה של 8.5% ל-8.3%.
• שיעור ההשתתפות בכוח העבודה "ירד" מ-64% ל-63.7%. המרכאות נובעות מכך מעדכון נתוני האוכלוסייה שכוללים מעתה גם את סקר האוכלוסין של 2010. במילים אחרות, לא ניתן להשוות בין שיעור ההשתתפות בדצמבר ובינואר כיוון שהם לקוחים ממדגמים שונים. עם זאת אין להתעלם מכך ששיעור ההשתתפות נמצא בשפל מאז מאי 1983. משמעות הדבר היא שבמידה ואכן המשק האמריקאי יחזור לצמוח בקצבים מספיק מהירים, שיעור ההשתתפות יעלה ויקשה על הירידה בשיעור האבטלה. זו לא תופעה שלילית שכן תוספת משרות היא חיובית כך או כך אבל ייקח עוד זמן רב עד שנראה את שיעור האבטלה בארה"ב מגיע לטריטוריות "נורמליות" של 5%-6%.

אורי גרינפלד, מנהל מחלקת מחקר- פסגות בית השקעות