2012 נפתחת עם האטה מסתמנת בפעילות הכלכלית במשק הישראלי. אם עד לפני מספר חודשים האנליסטים העריכו צמיחה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בישראל בשיעור של כ- 4.5% ויותר בשנה הקרובה, היום הם כבר הורידו את התחזיות לשיעור של פחות מ- 3%. למרות ההתמתנות הזו, צריך לקחת את הנתונים האלו בפרופורציה. כשמרבית מדינות גוש האירו צומחות בשיעורים אפסיים, צמיחה כזו היא בהחלט משביעת רצון. בנוסף, רמת החוב של ישראל ביחס לתמ"ג נמוכה בהרבה מהשיעורים שאנו רואים באירופה, ולכן גם מצבנו הפיננסי משופר בהרבה.

בארה"ב, התמונה טובה יותר בהשוואה לאירופה, אולם גם שם לא חסרות בעיות. רמת הצריכה עדיין לא מתרוממת כפי שהיינו מצפים תקופה ארוכה אחרי המשבר של 2008, האבטלה לא מתמתנת, מחירי הנדל"ן לא עולים ואולי אפילו ממשיכים במגמה שלילית, והגירעון ממשיך להתרחב. היות ומדובר בשנת בחירות, קשה להאמין שהנשיא אובמה ירוץ לבצע תוכנית קיצוצים נרחבת לצמצום הגירעון הענקי הזה. אצלנו בארץ לעומת זאת, צפויה כאמור להימשך צמיחה בשיעור של כשלושה אחוזים, רמת החוב תישאר נמוכה יחסית, ושיעור האבטלה לא צפוי לעלות בשיעור חד מדי. בנוסף, לפחות בשלב זה, שיעור התפוסה בנדל"ן המסחרי ובגזרת המשרדים בארץ ממשיכה להיות קרובה למלאה, ומחירי הדירות והשכירות לא יורדים בצורה דרמטית.

כל הדברים האלו מחזקים את המסקנה שמצבה של הכלכלה הישראלית טוב בהרבה ממרבית כלכלות העולם המפותח, ומשתקפים במדיניות הריבית של בנק ישראל ובתשואות בהן נסחרות האג"ח הממשלתיות. למרות זאת, בנק ישראל כבר חושש מהשפעה חזקה יותר של ההאטה בעולם על המתרחש בארץ. לכן, למרות שרבים הופתעו מכך, הוא החליט החודש להוריד את הריבית ברבע אחוז נוסף.

על פניו, כל הורדת ריבית מצמצמת את פער הריביות בינינו לבין העולם המערבי, ומקטינה את היתרון של האג"ח המקומיות. מצד שני, בעוד בארה"ב ובאירופה החברות באמת זקוקות לריביות כה נמוכות בשביל לחזור לצמיחה, סביר להניח כי בנק ישראל לא יוריד את הריבית במשק לרמה אפסית כמו שהייתה בישראל ב- 2008 וכמו זו שאנו רואים מעבר לים. צריך גם לזכור כי מחירי הדיור, שהיו המנוע העיקרי שדחף את האינפלציה למעלה בשנים האחרונות, עדיין לא מתמתנים בצורה משמעותית, אם בכלל, והנגיד לא ירצה להמשיך לתדלק את שוק המשכנתאות על ידי חזרה לסביבת ריבית נמוכה מידי. לכן, למרות שאנו סבורים כי יש חשיבות רבה לפיזור נכסים גלובאלי, לדעתנו האג"ח הישראליות עדיין אטרקטיביות בהשוואה לחלק נכבד מחלופות ההשקעה בחו"ל.

בניגוד לאפיק האג"ח הממשלתי, בתחום המנייתי התמונה מורכבת יותר. מצד אחד, שוק המניות הישראלי חווה ירידות מחירים דרמטיות ב- 2011, בעוד השוק האמריקני סיים את השנה באותה נקודה בה פתח אותה. זה לא מחייב שהשוק הישראלי זול יותר, אבל לדעתנו חלק מהמניות בהחלט ירדו למחירים נמוכים מדי. מצד שני, החברות הישראליות יצטרכו להתרגל להאטה בשנה הקרובה, בעוד חברות אמריקניות רבות נערכו לכך בשנים האחרונות, והרחיבו את פעילותן לחלקים נוספים על פני הגלובוס. להערכתנו לחברות הגלובאליות האלו יהיה יתרון במידה שההתאוששות הכלכלית בעולם המערבי תתעכב. לכן, אנחנו מעדיפים להמשיך להקצות חלק נכבד מההשקעות המנייתיות שלנו למניות מסוג זה.