פורסם במקור על ידי
דמי כיס
דוד,
יש עניין הנקרא מידתיות.
בשירותים, יש עילה להפרדה, שכן יש מצב שאיברים צנועים, שאסורים בחשיפה על פי חוק, יהיו חשופים לעיני כל.
להבדיל, יש הצדקה להפרדה בבית כנסת, שכן זהו מקום פולחן.
זאת כל עוד שהרשות נתונה לקהילות שאינן מצדדות בהפרדה זו, לקיים מקומות פולחן משל עצמן ועל פי מינהגיהן.
אין כל הצדקה להפרדה ברשות הרבים.
רשות הרבים כמדומני צריכה להתחשב בכל הציבורים.
אם אסתובב עם שלט של חזיר מצורף לתמונת מוחמד בציבור, יאסרו אותי.
מדוע יש חוק שאסור להסתובב במקומות ציבוריים בערום?
אגב: המושג איברים צנועים הופך להיות יותר ויותר מטושטש.
מבחינתי בית שחי זה איבר לא צנוע, גם רגלים מעל הברך,
מדוע שלא תכבד את השקפתי, ותאמר לי שאני חשוך.
האם לא נותרה מידה מינימלית של פתיחות מחשבתית בעולם החילוני.
עד כדי כך חשוכים הם שאי אפשר להבין שיש עוד דעות בשונה מדעתם?
פנטיות של מחשבה צרה ולא מכבדת זו אינה ראויה לציבור דמוקרטי המבקש לכבד את כל תושביו.
האם להתחבק ולהתנשק ברחוב זה צנוע? האם זה אינו חושף מעשים בלתי צנועים?
המרחב הציבורי ראוי שישרת את כולם בשווה, ויתחשב עד כמה שאפשר בכולם, גם במיעוטים.
ועוד...
אפשרי שאפשר להשיג את כל היתרונות באופן אחר.
שמכבד את כל הצדדים.
אבל הכפייה החילונית ראויה שתיפסק.
לא התבקשה הפרדה באוטובוסים ברוטשילד, אלא בבני ברק.
שים לב אנחנו בחנוכה, המלחמה בין הגופניות והחיצוניות יוונית, לפנמיות ולאמונה היהודית.
אבל לכך נגיע בהמשך הדיון, אם יימשך בפלטפורמה זו.
היות שנצטרך אולי לדון כיצד קובעים מהו דבר נכון בחיים.
תודה על השתתפותך.
