לפי האירועים של השבוע האחרון, יתכן וכדאי לשקול את מינויו של סטנלי פישר לשר הביטחון בנוסף לכהונתו כנגיד הבנק המרכזי. בשתי הצהרות שפורסמו על ידי שר הביטחון והנגיד, ניתן אולי ללמוד על מה שמצפה לנו מבחינת המאבק העתידי על מבנה התקציב והאופן שהממשלה עומדת להתמודד עם האתגרים הכלכליים החדשים שניצבים בפניה. שר הביטחון מצהיר כבר כמה חודשים שהוא בעד המאבק החברתי ולדעתו אף יש להקצות משאבים לטובת תיקון האי שוויון במשק. אלא שבנוסף הוא אינו מבין למה המשרד עליו הוא מופקד צריך לתרום את חלקו למאמץ הכלכלי. השר הנכבד חושב שעל המדינה להמשיך ולהקצות תקציבים נוספים למערכת הביטחון לנוכח האתגרים הביטחוניים. רק שלא יהיה שלום. מבחינתו, לא יקרה כלום אם בשנה הבאה יוגדל קצת הגירעון ונתיר מעט את הרסן מעל המשמעת התקציבית. רק אל תגעו לי במשלחת הביטחונית בארה"ב.

לעומתו כינס הנגיד מסיבת עיתונאים שבה הציג את תפיסתו לגבי המהלכים שיש לנקוט בשנה הקרובה על מנת להתמודד באופן הטוב ביותר עם הסביבה הכלכלית המאוד לא פשוטה.

וכך בין השאר אומר הנגיד (ציטוט):

• לשמור על מסגרת התקציב (לא להגדיל הוצאות, לא להגדיל שיעורי מס)

• אם יהיה קושי במימון הגירעון, יש צורך לקצץ בהוצאות הממשלתיות ולהעלות שיעורי מס

• לא להיכנע לפופוליזם

זה ההבדל בין אחד שרואה את המציאות נכוחה לבין אחד שלא רואה כלום. זה לא שמדינת ישראל לא תצליח להתמודד עם העלאת יעד הגירעון באחוז כזה או אחר. אבל עצם שבירת המסגרת שעל שמירתה עמלים כבר שמונה שנים, תהיה בבחינת נורת אזהרה למשקיעים המקומיים ובעיקר הזרים, חברות הדירוג וארגון ה OECD. אבל את שר הביטחון זה לא מטריד. לכו תסבירו לו שהסיבה המרכזית לכך שהתשואות על אגרות החוב הישראליות יורדות בעוד אגרות חוב של מעצמות אירופאיות בעלות דירוג של AAA סובלות מעליית תשואות קשורה באמון הרב שחש השוק למדיניות הכלכלית של הממשלה. ואם זה לא ברור, אז נבהיר שזה המהלך הכי חברתי שיש, מאחר והחיסכון העצום בעלויות המימון של החוב מאפשר הקצאת משאבים למטרות ראויות במקום לתשלומי ריבית.



נכון לעכשיו, הקונצנזוס מניח שהריבית תמשיך לרדת לאור ההאטה הכלכלית. אלא שבמידה והממשלה תסיר את הרסן במדיניותה הפיסקלית, לא נתפלא באם הנגיד יעצור את העלאות ריבית כתגובת נגד.

העלאת נושא הגירעון לראש סדר היום הכלכלי מגיע בעקבות השינוי בתחזיות הצמיחה של המשק לאור המתרחש בעולם וההשפעה של זה על המשק שלנו. הסתבכות המצב באירופה מעורר חשש מפני התפשטות המשבר גם לחלקים הבריאים בעולם, ביניהם המשק הישראלי. בנק ישראל הוריד את תחזית הצמיחה של המשק לשנת 2012 ל 3.2%. על כך נאמר : הלוואי. זאת מאחר וצמיחה בשיעור כזה יכולה להיות מושגת אך ורק במידה והאירופאים מצליחים להשתלט סוף סוף על המשבר ולייצב מחדש את כלכלותיהם. קשה לראות סיטואציה שבה המשבר הולך ומעמיק והמשק הישראלי ממשיך להפגין שיעורי צמיחה גבוהים כל כך בהשוואה לעמיתנו בעולם המערבי. בהנחה שהדברים אכן מתייצבים באירופה, גם אם זה תוך כדי צמיחה אפסית, הרי שהמשק הישראלי יכול לעמוד בתחזית הזו בסבירות גבוהה מאוד.

אין ספק שהקשיים אותה חובה היבשת האירופאית משפיעים על המשק הישראלי. אירופה עדיין מהווה יעד יצוא משמעותי ביותר, וירידה בפעילות הכלכלית שמה, תורגש גם אצלנו. אלא ששני גורמים עשויים למתן את ההשפעה של המשבר באירופה. הראשון הוא הצריכה הפרטית. למרות שהיצוא הינו בעל חשיבות גדולה למשק הישראלי, הצריכה הפרטית היא עדיין הגורם המשמעותי ביותר. לא רק זאת, אלא שכפי שניתן לראות בגרף למטה, השינוי בצריכה הפרטית מתורגם במידה ניכרת לשינוי בצמיחת המשק.
[attachment=0:28hek34z]1122201152936PM@22_11_11.jpg[/attachment:28hek34z]
השאלה היחידה שנותר לשאול היא האם הצריכה הפרטית תצליח לאזן את הירידה ביצוא. התשובה מעורבת. מצד אחד, הצרכן הישראלי אינו ממונף כמו עמיתיו בארה"ב, ערך נכסי הנדל"ן שלו/ה עדיין עולה עשרות מונים על ההתחייבויות בגינם ולכן הגורם שישפיע על החלטות הצריכה שלו אינו באם הוא יכול להרשות לעצמו לצרוך כי אם תחושת הביטחון הכללית. זו כמובן תושפע בעיקר מהתחזית לגבי הביטחון התעסוקתי והחרפת המשבר באירופה. במידה ואירופה תתייצב, ומגמת השיפור בנתונים החיוביים בארה"ב תימשך, סביר להניח שתחזית הצמיחה של הבנק המרכזי תתממש. במידה ולא, אנו עלולים להיקלע למצב דומה לזה ששרר בסוף 2008, עת המשבר הקשה בארה"ב גרם לצרכן הישראלי לדחות את רוב החלטות הרכישה, מה שגרם לקיפאון בפעילות הכלכלית, עם כל ההשלכות שיש לכך על שוק התעסוקה.

ההערכות שנשמעות אודות מיתון שהולך ומתקרב נראות לפי שעה מרחיקות לכת. צריכים לקרות מספר דברים די קיצוניים כדי שהמשק יגלוש למיתון.כפי שזה נראה כעת, האיום הגדול ביותר נמצא במערב, אירופה. אה כן, ויש עוד איום על המשק. הוא נמצא בכמה ממשרדי הממשלה.

אנו עדיין סבורים שאין מקום להארכת המח"מ בתיק הממשלתי, מאחר ולדעתנו הטווחים הארוכים בשני האפיקים (הצמוד והשקלי) עדיין אינם מפצים על הגדלת הסיכון. במקביל, אנו עדיין אדישים לבחירה בין האפיק השקלי לבין הצמוד למרות שהציפיות האינפלציוניות ירדו מעט גם בשבוע שעבר. זאת, בשל הערכתנו כי אין לצפות לשינוי משמעותי בהערכות האינפלציה בזמן הקרוב.

מה נשאר ? כרגיל, קונצרני. כתבנו על כך רבות בעת האחרונה ולכן לא נרחיב שוב. השוק הקונצרני על שלל סוגיו נסחר ברמות אטרקטיביות מאוד של יחסי סיכון – סיכוי. בהנחת אינפלציה של כשני אחוזים, רכישה של תל בונד 20 תעניק למשקיע תשואה נומינלית של כ 5.5% ברמת סיכון נמוכה. ברורה לנו הסיבה שבשלה פרמיות הסיכון בעולם עלו. אלא שאלו מספקות לנו כאמור הזדמנות כניסה אטרקטיבית למדי. לאור זאת הקמנו לאחרונה קרן נאמנות חדשה : 'אפסילון (00*) מדורג –AA ומעלה 0-3 שנים', אשר תנסה לנצל הזדמנויות השקעה אלו, תוך שמירה על אג"חים בדירוגים גבוהים (AA- ומעלה) ומח"מ קצר.

שאלה לסיום :

• בשבוע שעבר פורסם כי בנק ישראל עומד לגוון את תיק ההשקעות שלו על ידי רכישה של מניות בחו"ל. השאלה שנשאלת היא, האם עכשיו כשהבנק המרכזי הפך למנהל השקעות, יחולו גם עליו תקנות האכיפה המנהלית ?



נכתב ע"י עידן אזולאי, מנכ"ל אפסילון ניהול קרנות נאמנות (1991) בע"מ.