ברלוסקוני מאד נעלב ממה שאומרים עליו | עולמית יומית 8.11.11. כלל פיננסים.
לאחר יום תנודתי, על רקע חוסר יציבות הממשלה באיטליה ושמועות על התפטרותו של ברלוסקוני לקראת ההצבעה היום על התקציב (ראו הרחבה), מטפסות הבוקר בורסות אירופה ות"א ותשואת אגרות החוב הממשלתיות בעולם במגמה מעורבת.
התשואה הגבוה הנדרשת מאיטליה אומנם יורד מעט, אך היא עדיין סביב רמות השיא שלה: ל-10 שנים ב-6.63% (ראו הרחבה). בולטים בעליה בשווקים הם מחירי הסחורות ובראשם הנפט, שטיפס מרמה של 75.7$ בתחילת אוקטובר לרמה של 96.2$ היום. מדד הפחד, ה-VIX, נפל מתחת ל-30 נק', לרמות שנחשבות רמות פחד, אך בקנה המידה של החודשים האחרונים זה נראה כמו אופטימיות (ראו גרף).
[attachment=2:xo3qyya4]cfb1.jpg[/attachment:xo3qyya4]
"גם אם אתם דוביים ומאמינים שהפד, הבנק המרכזי של אירופה והבנק המרכזי של סין לא יכולים להציל את העולם, הם עדיין יכולים לקרוע לכם את הפרצוף עם טריליון או שניים של הקלה כמותית". (ראו הרחבה לגבי מדיניות הפד).
למה בעלי האג"ח של יוון בעצם התחננו לוותר מרצון על 50% מהחוב?
אחת הבעיות הסבוכות שעמדו בפני תוכנית החילוץ היוונית הייתה סוגיית מכשירי ה-CDS. ה-CDS הם מעין תעודות ביטוח על אגרות החוב למקרה של חדלות פירעון ולכן היו צריכות להיות מופעלות כאשר יוון לא תחזיר במסגרת התוכנית 50% מערך האג"ח. בצעד מפתיע נמצא פתרון שבו בעלי החוב הסכימו לוותר מרצון על 50% מהחוב ולכן ה-CDS-ים לא מופעלים. אבל השאלה היא למה שיוותרו מרצון ומי אלה האנשים שאמרו שהם מוותרים? ההסבר נמצא – בנקים! כנופיית 12 הבנקים הגדולים החברים במועדון הנחשק של TBTF (Too big to fail"), כמו גולדמן סאקס, מורגן סטנלי, קרדיט סוויס, דויטשה בנק, בנק אוף אמריקה, JP מורגן וסיטיגרופ ויתרו מרצון על 50% מהחוב, הם אפילו התחננו לוותר מרצון, כשמסתבר שהם אלה שהנפיקו את רוב הביטוחים על האג"ח היווניות, מתוך סכום של 500 מיליארד דולר.
אגב, מה שגדול מכדי ליפול עשוי להיות גם גדול בכדי לחלץ?
הדרישה מהבנקים לגיוס הון בעצם מסכנת את גוש האירו
כחלק מתוכנית החילוץ נדרשו בנקים לגייס הון נוסף כדי להבטיח את עמידתם לזעזועים. אלא שהבנקים גילו שיהיה להם קשה מאד לגייס הון נוסף כל עוד הם מחזיקים כמויות גדולות של אג"ח ממשלתיות אירופאיות, גם אם הם חיוביים לגביהן. בנקים שמחזיקים אג"ח אירופאיות נתפסים כמצורעים ע"י המשקיעים. וכך יצא שבניסיון לתמוך בגוש האירו גרמו לכך שבנקים נאלצים להיפתר מכמויות גדולות של אג"ח וגורמים לתשואות עליהן לטפס ולסכן את הגוש. על זה נאמר שהדרך לגיהינום סלולה כוונות טובות.
ברלוסקוני מאד נעלב ממה שאומרים עליו
ראש ממשלת איטליה, ברלוסקוני, מאד נעלב מזה שאומרים שהוא לא ראש ממשלה טוב, שהוא נהנתן, קריקטורה, לא פוליטיקלי קורקט, רודף שמלות, מנותק מהעם ועוד... עזוב, סתם קנאים. ברלוסקוני הוא כמו חתול עם יותר מ-50 נשמות, הוא שרד עד כה יותר מ-50 הצבעות אי אמון למיניהן ורבים חושבים שהיום עשויה להיות ההצבעה האחרונה שלו, זאת שתשבור את האגוז הקשה (על התקציב). תשואות האג"ח של איטליה אומנם נרגעות הבוקר לפני ההצבעה, אבל הן קרובות (6.63%) לרמה שנתפסת כנקודת ה"אל חזור"- 7% (הרחבנו בסקירה מיוחדת אתמול). לא ברור איך השוק יגיב לכל אחת מהתוצאות, אבל אולי ירידת האי וודאות לבדה תתמוך בו. אנחנו לא חושבים שברלוסקוני עשה משהו רע, אבל צריך בהנהגה מישהו שזוכה לתמיכת העם כדי שיוכל להעביר צעדים כואבים. ברלוסקוני לא נראה האיש המתאים. לא שביוון המצב יותר טוב:
יוון- אולי תהיה ממשלת אחדות, אבל לא עם העם- "הציבור קרוב לנקודת שבירה"
העולם מחכה לראות כיצד יוון תתארגן על עצמה מבחינה פוליטית ותתכנס לממשלת אחדות יציבה. אלא שהעם היווני מתחיל ממש למאוס בפוליטיקאים שלו והממשלה החדה לא בטוח שתהיה כ"כ יציבה. אחרי כל הכאוס הפוליטי, המניפולציות החשבונאיות, משחקי הפוזה והכוח ותוכניות הצנע הכואבות, העם היווני מתקרב לנקודת שבירה. סקרים חדשים מראים שהתמיכה הציבורית במערכת הפוליטית במדינה קרסה, סוקר יווני המסביר את ממצאיו של סקר בנושא ואמר: "כולם זועמים על הפוליטיקאים והכעס עשוי להגיע לממדים אלימים".
האם סין, יפן וארה"ב רוצות בעצם שאירופה תקרוס?
לפעמים נראה מעט תמוה שמדינות העולם לא נחלצות לעזרתה של אירופה, הרי גם הן יפגעו מתרחיש בו אירופה קורסת. למרות פנייתה של איטליה לסין לעזרה באמצע ספטמבר, דחה בכיר בממשל הסיני את האפשרות להשקעה באגרות החוב האיטלקיות. באותה תקופה דחתה גם רוסיה פניה של יוון לרכוש מאגרות החוב שלה. ההתחמקויות המשיכו באוקטובר שלאחר שנפוצו שמועות שרוסיה שוקלת לרכוש אגרות חוב של ספרד, אלו לא התממשו. בשבוע שעבר התקיימה פסגת ה-G20 שגם בה סרבו מדינות העולם להעצים את כוחה של קרן המטבע הבינלאומית לטובת "חומת האש" להגנת אירופה. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אף ציינה במסיבת עיתונאים ש"אין כמעט מדינות שאמרו שהן מוכנות ללכת יחד עם EFSF". היום דווח אומנם שיפן רכשה אתמול (שני) אג"ח של קרן החילוץ האירופאית (EFSF), אך מדובר בסכום סמלי של-300 מיליון אירו שלדבריה מיועד לצורך "הבעת תמיכה באזור". האם מעצמות העלבאמת רוצות לעזור לאירופה?
מדיניות שנקראת "ריאליזם מדיני" או "ריאל-פוליטיק" מסבירה את היחסים שבין מדינות מאז שחר ימי ההיסטוריה. תחת גישה עימותית ("סכום אפס") ליחסים בין המדינות. משמעות המדיניות היא שמדינות פועלות במטרה להחליש מדינות אחרות, מנסות לכפות את רצונן ומשדלות להפיק את מירב התועלת מרגעי משבר וחולשה של מדינות אחרות. כלומר, מבחינה כלכלית אומנם נראה שטובת העולם כולו היא פתרון המשבר באירופה, אך השיקולים הלאומיים הצרים של המעצמותפועלים למדיניות אגואיסטית של היד של מי על העליונה. במיוחד אפשר לשים לב לזה בעליית המעצמות ממזרח ואפילו בשכונה שלנו עם טורקיה.
בשורה התחתונה, ללא אסטרטגיה חלופית של מי מהמעצמות, נראה כיום שאין לאירופה על מי לסמוך אלא על עצמה...
מדיניות מוניטארית - צריך קצת חדשות רעות כדי להזיז פה דברים
המדיניות המוניטארית של הבנק המרכזי בארה"ב נגזרת משני פרמטריים עיקריים, אבטלה ואינפלציה. כך שכאשר האבטלה נמצאת מעבר לתחום היעד שלה או שהאינפלציה נמוכה מהיעד שלה נדרש הבנק המרכזי לפעול במדיניות של הרחבה כמותית (הורדת ריבית) ולהיפך. מודל טיילור לקביעת ריבית משקלל בין שני הפרמטריים ע"י מקדמים שונים ועפ"י התחזיות הקיימות לכל אחד מהם צריכה הריבית היום לעמוד על מינוס 0.6%, (היום על 0.25%). הגרף המצורף מתאר את ההפרש בין כל אחד מהפרמטרים הללו לבין היעד שלו בחמישים השנה האחרונות. שקלול פשוט מראה את הלחץ שקיים כיום לתוכנית הרחבה כמותית שלישית.
[attachment=1:xo3qyya4]cfb2.jpg[/attachment:xo3qyya4]
ההרחבה הכמותית QE2 הייתה אולי טובה לארה"ב אבל לא בהכרח לישראל
הציבור האמריקאי משתוקק להכרזה על גירוי מוניטארי רביעי, לאחר ששלושת הקודמים דחפו את השוק האמריקאי לעליות מתמשכות (הרחבנו בעבר). מאז החל הבנק המרכזי בארה"ב (הפד) בתוכנית ההרחבה הכמותית השנייה בנובמבר 2010 ועד סיומה ביוני 2011 זינק שוק המניות האמריקאי בכמעט 12% (S&P500), אלא שבאותה תקופה בדיוק שוק המניות הישראלי ממש לאחגג והשיל כמעט 5% מערכו. האם אנחנו לא צריכים לחגוג? הסבר אחר לתגובה השונה עשוי להיות תלוי בהשפעות שונות שהתקיימו בשני השווקים בתקופה שלפני ההכרזה ובמהלכה. בכל מקרה, לא לקפוץ בנג'י בלי לבדוק קודם את החבל (ראו גרף).
[attachment=0:xo3qyya4]fb3.jpg[/attachment:xo3qyya4]
נתון האשראי הצרכני בארה"ב מאותת גם הוא על עתיד חיובי
לאחר שנתון ההוצאות של משקי הבית בארה"ב עלה בחודש אוקטובר ב-0.6% וסעיף הצריכה בתוצר הראה עליה של 2.4% ברבעון השלישי, מתפרסם אתמול נתון האשראי הצרכני בארה"ב שעקף את התחזיות בספטמבר ומטפס ב-7.4 מיליארד דולר, מה שמראה כי הצרכן האמריקאי לא כ"כ חושש מהעתיד, כמו שהוא דואג לציין בכל סקר אפשרי. חלק גדול מנטילת האשראי יועדה לרכישת רכבים חדשים. הערכות הן שקצב הצמיחה בארה"ב יאט מקצב של 2.5% ברבעון השלישי ל-2.00% ברבעון הרביעי והראשון של 2012 ולאחר מכן יתחיל לטפס בקצב מתון (כלומר, לא צופים מיתון). לגבי קצב הצמיחה הצפוי באירופה אתם לא רוצים לדעת (על גבול האפס).
הגב עם ציטוט