בפתח דבריי בשבוע שעבר, הסברתי כי על אף שבוע חיובי, הרי ששום דבר מהותי לא השתנה. גם השבוע ניתן לקבוע נחרצות כי לא התרחש דבר מהותי במיוחד, והמדד שומר על קרבה לאיזור 850 הנקודות מכל משמר. כבעבר, אציין שוב כי כל עוד המדד שומר על תחומי 875-828 אין עניין אמיתי בניתוח, והצפי הוא שעד שאחת הרמות הללו לא תיפרץ (לדעתי הנמוכה) הדשדוש ישאר בקירבנו. מבין כל הפרמטרים המעניינים שבדשדוש, גם אם זהו דשדוש עצבני בטווח של 5%, מעניין לנתח את הפוזיציות הפתוחות של שחקני המעוף. אלו מלמדות על כתיבת אוכפים מושלמת (יחס שווה של מכירות CALL ו PUT) על הסטרייק תוך שחיקה מתמדת והגדלת הרווחים. השחקנים לא התרגשו כשהמדד הגיע לפני למעלה משבוע ל 875 כמו גם נותרו אדישים עת המדד ירד לאיזור ה 830 נקודות. הבטחון הזה שואב כוחו ככל הנראה במחזורי המסחר המגוחכים שאנו עדים להם בעת האחרונה. אמנם מחזורים נמוכים יש בהם בעייתיות רבה עבור הכותבים שמתקשים להתכסות, אך מרגע שסיימו את מלאכת הכתיבה והוצאת האסטרטגיה לאויר העולם כל שנותר הוא לווסת עדינות את המדד. בתחילת החודש המחזורים עוד היו סבירים, ולכן להוציא מצב בו המדד פורץ חדות לאחד הכיוונים, השחקנים נמצאים בשליטה מלאה. כתוצאה מכך, אנו עדים לתופעה יוצאת דופן: סטיית התקן ממשיכה לרדת בצורה תלולה. סטיית תקן זו עומדת בניגוד גמור לעצבנות במדד שמידי יום עולה/יורד חדות. אם התרגלנו לסטיית תקן שמעל 30 הרי שכעת סטיית התקן יציבה סביב רמות ה 24, והדבר מלמד יותר מכל על השקט של כותבי האופציות והבטחון ברווח העתידי. אם מדובר היה בישראל בלבד, ניחא, אך כשמדד ה VIX בארה"ב מתמתן בזמן אירופה מסיימת 4 שבעוות של ירידות תלולות כמו גם ניו-יורק, הרי שהדבר מלמד כי רבים מהמשקיעים מקבלים את הירידות הללו "בהבנה" וכתיקון טכני ותו לא. כותבי האופציות משוכנעים ביכולתם או ביכולת המדד לשמר על מגמת הדשדוש - ירידות מתונות הנוכחית, וכל עוד מדד ה VIX נשמר מתחת לרף 30 הנקודות נדמה כי הנחתם נכונה. מנגד, הולכים ומצטברים הסימנים השליליים (כפי שאציינם בהמשך) המלמדים כי המשק יתאושש לאט משמעותית מהצפוי ובהתאם אמון הצרכנים הולך וקטן. היכן נמצאת הבעיה מבחינת שחקני המעוף? בדיוק כפי שציינתי בשבוע שעבר – כל עוד המדד שומר על הגבול התחתון הכל בהחלט תחת שליטה ולא מובחנת פאניקה. עם ההגעה לשם השחקנים יכנסו לפעולה אך במידה והדבר לא יעלה לאל ידם, יתכן בהחלט שנבחין בסקוויז- כלומר סגירת הפוזיציות, ומשיכת ידיים מהשוק שתוביל בהכרח לירידות חריפות יותר מהצפוי. על אף שמדובר על 3 אחוז בלבד של ירידות- משהו שבזמננו יכול להתרחש אף ביום נתון, נדמה כי הם עודם בטוחים בעצמם. חובה לעקוב מידי יום ולהבחין האם האוכף הדרמטי שנכתב על מדד 850 נשבר או ניסדק (הקטנת צד אחד) ובהתאם לפעול. שימו לב שהאוכף לא חייב להישבר אלא שינוי ביחס של 1:1 יעיד על שינוי בתחזיותיהם.
הדולר מצידו, כפי שהוסבר בשבוע שעבר חזר להתאושש, התאוששות אופטית בלבד. ההתאוששות אינה נובעת מחוזק המטבע אלא דווקא מרצון המשקיעים בחוף מבטחים. אין בכך שינוי מגמה, והאפשרות היחידה פיה דולר ימשיך להתחזק היא במידה ותמשכנה ירידות (רצוי חדות) אחרת סף ה 3.9 יפרץ שוב והפעם ביתר קלות.
בהמשך ניתוח הדולר, התבשרנו כי פישר מגיע לסף ה 50 מיליארד דולר ולבטח יחצה אותו השבוע. יותר ויותר קולות נשמעים שהמהלך איבד שליטה ויתרות המט"ח של ישראל מתבססות על צורך רגעי ולא על טווח ארוך. יתכן שהמהלך עצמו יצליח (כבר צלח בתחילת דרכו) אך מה יעשה עם המטבע במידה ואכן יעומעם זוהרו של הדולר ?! יש כאן אבסורד מעין כמוהו, שבעוד אנו שומעים על עוד ועוד מדינות המקטינות את רזרבת המטח הדולרית שלהם (סין, הודו, רוסיה,...) ומבקשות לגוונו בשל מידת אמונה פוחתת במטבע, בנק ישראל ממשיך ללא לאות לרכוש מטבע זה, ומטבע זה בלבד. הקולות בשוק ההון הם שפישר פשוט לא מוצא את הסולם לרדת מהעץ. אם למישהו יש ספק די שאחזירו למסיבת העיתונאים הראשונה בה הודיע פישר על תחילת המהלך, תוך כדי שהוא מציין כי היעד הינו 43-44 מליארד דולר לכל היותר.
בעבר הערכתי כי פישר יאלץ בקרוב להפסיק ואני משוכנע שפישר מחכה לסביבה הנכונה (מלחמה?) בכדי לעשות כן. לטווח הבינוני – ארוך זהו נזק בקנה מידה אדיר למדינה. די ברור שהבריחה לדולר היא רק ברגעי משבר ועם ההתאוששות כולם יחפשו מטבע אחר או אפקי השקעה מניבים יותר. אז יצטרך פישר להסביר אין גרם בעקבות ירידה של 5% בלבד בדולר לאובדן כ 3 מיליארד דולר לערך.
עוד תנועת כספים שמעניין לנתח היא הגדלת החזקת הזרים והגדלת החזקת הציבור בחלק המנייתי.
הזרים שמהווים אינדיקטור מקצועי יותר, הזרימו לשוק ההון סך של 400 מליון דולר נטו. הדבר התרחש לאחר מימוש באפריל ובמאי ואילו הגדלה בינואר ובפברואר. בניגוד לזמנים עברו בהם היתה מגמתיות מסוימת במהלכים מהם ניתן היה לגזור מסקנות, הרי שהפעם קשה ללמוד מצעד כזה ובפרט בהיקפים זניחים משהו של השקעותיהם. כן חשוב לעקוב ולראות כי כרגיל השקעותיהם היו בענפי הכימיה והפרמצבטיקה אך חשוב להבחין כי חביבת הזרים – כיל, דווקא לא נרכשה בסיכום נטו ולכך אף אתיחס בהמשך.
הציבור כזרים, יישר קו והדבר בא לידי ביטוי בחשיפת הציבור למניות שזינקה במאי לשיא של 8 חודשים. כמובן שכבעבר, זינוק בשוק המניות (עליה בתאוות הסיכון) מוצאת את ביטויה בכסף שיוצא מאפיקים סולידים ואף העם שוק האגח נחתך ואיבד כחצי מיליארד ש"ח בחודש אפריל בלבד. הציבור למעשה נדחק בעל כורחו לאפיק המנייתי, ובהיעדר אלטרנטיבות השקעה וסביבת ריבית 0, הכסף מופנה לשוק המניות.
מבין המניות שציינתי שבוע שעבר כמניה מעניינת העוברת תמורות, נדמה כי חובה לאחר הפרסומים האחרונים לנתח את כיל בשנית ולהחריף את המלצת המכירה מהשבועיים האחרונים.
ברגע שנשבר הקו האחיד בין יצרניות הדשנים היה ברור שהמניות יחתכו משמעותית, שכן השוק נפתח לתחרות. עם זאת, חוזה האשלג אותו חתמה סילבנט הרוסית בהודו במחיר של 460 דולר לטון הוא בבחינת רעידת אדמה אמיתית. רק לשם השוואה בבוקר יום החתימה עם החברה ההודית, חתמה פוטאש על שני חוזים בקוריאה הדורמית ובטייוואן במחיר 700 דולר לטון. היה ברור לאור המיתון, כי מחיר זה תלוש ממציאות אך גם הספקנים ביותר העריכו כי החזית תישמר ולכל היותר מחיר טון ירד בכ 100 דולר. והנה, הגיעה חברה יחסית קטנה מרוסיה (השניה ברוסיה אך לא בעשירייה הראשונה בעולם), שמבינה שמרגע שנפרץ הסכר חוקי המשחק השתנו. סליבנט והחליטה לתמחר עצמה את טון האשלג כמחיר רצפה תחרותי ביותר, מתוך הכנה למו"מ מול הענק הסיני. החברה גרמה לכך, שלשאר יצרניות האשלג הגדולות (דוגמת פוטאש,כיל, K+S ) פשוט לא תיוותר ברירה והן יאלצו להשוות עצמן אליה מבחינת רמת המחיר. ברור מאליו שכעת איש לא ישלם לכיל 700 דולר לטון אשלג, ובהתאם הפגיעה העצומה בחברה.
נוסיף על כך את תחזית הביקוש של ענקית האשלג האירופית K+S שחתכה לפני כשבועיים את תחזית מכירות האשלג העולמית לשנת 2009 גם לשנת 2010 (מתחזית קודמת למכירה של 50 מיליון טון ב-2009, כעת צופה החברה כי המכירות בעולם יסתכמו ב-40 מיליון טון בלבד). והרי המתכון לצניחה אמיתית.
פניה של כיל הם דרומה בצורה מובהקת וגם אם נעריך כי החוזים הבאים יחתמו בסביבות 550 דולר לטון, הרי שמחיר המשקף נאמנה את שווי החברה יהיה סביב 33 שקל, שלהערכתי פאניקת המכירות יכולה בקלות להביא את כיל אף להחליף קידומת.
באירופה אין מנוס מלהתמקד בשיעור האבטלה בגוש האירו שעלה ל- 9.5% בחודש מאי, לאחר 9.2% בחודש אפריל. לא מן הנמנע שאירופה תשיג במירוץ העגום הזה אף את ארה"ב, ודי כי נזכור שבחלק ממדינות היבשת האבטלה כבר נושקת ל 12%. סקטור השירותים בגוש האירו המשיך להציג בחודש יוני ערכים נמוכים מ- 50, וערכים אלה יותר מהכל מלמדים על המשך מגמת ההתכווצות. אירופה לא מגלה סימני האטה ובהחלט אנו צפויים לראות צעדים מוניטאריים נוספים (אך לא הורדת ריבית) מצד קובעי המדיניות ביבשת.
למשבר האבטלה, כבארה"ב, מצטרף כמובן משבר בשוק הדיור עם צניחה דרמטית במהלך הרבעון הראשון: בבריטניה, צנחו מחירי הדירות ב-12.7%, בצרפת ובספרד - ב-6.5%.
בכל היבשת , ירדו ברבעון הראשון מחירי הדירות ב-3.5% בממוצע במדינות האיחוד. לשם ההשוואה, מחירי הדירות באירופה בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2009 צנחו מהר יותר מברבעון האחרון של 2008, כשפרץ המשבר הכלכלי העולמי, ודי שנזכיר כי במרבית המדינות צנחו המחירים עוד טרם הרבעון הראשון של 2009 בשיעורים של עד 30%. (חיתוך בחלק מהמקומות של 50% במחיר הדירות מפרוץ המשבר !). הדבר כמובן משליך על כל חברת נדל"ן הפעילה באירופה, ובפרט חברות שרכשו קרקעות ולא נכסים מניבים. בעוד השניים עוד מספקים טפטוף מזומנים גם אם איטי, הרי שהראשונים הם נזק טהור שלא ניתן להיפטר ממנו, שכן אין קונים.
על רקע כל אלה והמצב הבעייתי המצטייר בארה"ב, קשה להבין את העלאת התחזית של קרן המטבע ל-2010 ל-2.5% - גבוה משמעותית מהתחזית האחרונה שפורסמה באפריל לשיעור צמיחה של 1.9%. עם זאת, היא העלתה את שיעור ההתכווצות לשנה הנוכחית ל-1.4% ממינוס 1.3%.
בעצם אומרת הקרן שהשנה נקבל את כל הרע והצמיחה תחל עם בוא עלינו השנה החדשה. נדמה שיש כאן יותר משאלת לב מאשר ניתוח כלכלי אמיתי, משום שהתחזיות הרצופות סותרות האחת את רעותה. כך או כך יש הסכמה, כי התאוששות עת תגיע תהיה איטית משסברו בתחילה ותגלוש עמוק לתוך 2010 ולבטח לא תיראה במחוזותינו עוד השנה.
בגזרת הנפט הגיע המימוש אליו כיוונתי מזה כחודש. במהלך שלושת השבועות האחרונים ראינו ירידות בסיכום השבועי אך לא כאלה שמעבר לתיקון טכני. בעבר הסברתי כאן כי לא יתכן ניתוק בין התאוששות הכלכלה הריאלית ולבין מחירו של הנפט, וכעת נדמה כי המשקיעים הבינו שאכן מצב זה לא יכול להתקיים בכפיפה אחת, ובהתאם הקטינו את ההחזקות בזהב השחור. הביטוי הטוב ביותר לכלכה הריאלית והשפעתה על מחיר הנפט מגיע מדו"ח המלאים שהצביע על עליה חדה יחסית של 1.9 מיליון חביות במלאי הבנזין, לעומת צפי לעליה מתונה יותר של כ-600 אלף חביות בשבוע האחרון המדווח. ירידה של 10% אינה דבר של מה בכך, ובהיעדר סיבות (להוציא תיקון טכני לירידה החדה) לשינוי המצב אני סבור שהנפט לא צפוי לרשום התאוששות אמיתית. במידה ותיפרץ רמת 60 הדולר ותתבסס הרי שיעד הנפט הבא הוא 55 דולר. שוב, יתכן בהחלט כי נצפה בתיקון טכני אך בטווח הקצר הנפט עוד רחוק ממקומו הטבעי. בטווח הארוך בהחלט אין סיבה שלא להמשיך לרכוש נפט, והזהב השחור יחזור להערכתי לכל היותר תוך שנתיים אל מעבר ל 100 דולר.
בארה"ב היו השבוע עסוקים בשלושה עניינים מרכזיים: החלפת ברננקי - כן או לא, עונת הדוחות שהחלה, והצורך בתכנית שניה.
להחלפת ברננקי לא אתיחס בשלב זה משום שעד למועד ההכרזה עוד זמן רב. אסכם ואומר, כי מוטב יהיה לאובמה לא להחליפו שכן הדבר יערער במידת מה עת השווקים שסה"כ מחבבים בהחלט את הוגה רעיון ביטול האלטרנטיבות בדמוי ריבית 0. ברננקי כמובן אינו אשם במשבר (ניתן בהחלט ליחס זאת במידה רבה לקודמו) אך לפעמים עדיף לדבוק בדרך בכדי לשדר אמון מאשר לסטות ממנה ולפנות אל עבר הלא מוכר. אני משער שעוד נעסוק בכך בסקירות הבאות.
עונת הדוחות שהחלה היא המשמעותית ביותר לדעתי שהיתה בשנה החולפת. יש בה בכדי לחתוך אחת ולתמיד את השאלה האם אכן אנו בתהליך התאוששות או רגיעה לקראת המשך גל הירידות בשוק ההון ובכלכלה הריאלית. זה שהדוחות יהיו חלשים ביותר – זה צפוי ובכך אין חדש. צפי האנליסטים הוא לירידה של 35% ברווחיות החברות במדד ה S & P אך המטרה היא לראות תחילת העלאת תחזית, ואם לא אז לכל הפחות גידול בהכנסות ביחס לרבעון המקביל אשתקד. אני מציין גידול בהכנסות ולא ברווחיות משום שרבים פיטרו עובדים בצורה גרנדיוזית ויש במהלך זה די בכדי להגדיל את שורת הרווחיות. צעדי התיעלות נוספים כגון מיזוגים ואיחוד מחלקות, אף הם היו נפוצים למדי, ולכן כל שמעניין כעת הוא לראות ששורת ההכנסות השתפרה.
בהקשר זה , כבכל המשבר, את הטון יתנו הבנקים ובפרט העצמאיים דוגמת ג'י פי מורגן ולא סיטי או בנק אוף אמריקה שכבר הלכה למעשה שייכים לממשל. הבנקים הם אלה שאמורים לרשום את ההתאוששות הגדולה ביותר שכן הם היו הראשונים לשקוע ועפ"י קונצנזוס הערכות, הראשונים לצאת מהמשבר, מה שגורר ציפיות בהחלט גבוהות. כמובן שהמטרה היא גם לראות שיפור שלא בדמות משחקים חשבונאיים או שיערוכים כאלה ואחרים שהממשל ברוחב ליבו העניק להם את האפשרות לעשות כן.
הנושא השני שמעסיק בימם אלה את וולסטריט הוא כמובן תכנית החילוץ השניה הנחוצה כאויר לנשימה. בסקירה לפני שלושה שבועות, הערכתי כי לא יהיה מנוס מתכנית שכזו וכי כעת הממשל ילחץ לאור נתוני האבטלה העגומים שאינם מציגים שיפור ושוק הדיוק שממאן למצוא תחתית. באותה נשימה ציינתי כי אובמה יעשה ככל לאל ידו להימנע מתכנית זו שכן היא תעמידו בפני הקונגרס ותאלצו להודות שהתכנית שהוביל עוד בטרם הפיכתו הרשמית לנשיא לא הניבה את הפירות המיוחלים, ואף בזבזה כספים רבים ממשלם המיסים. במקרה הטוב אובמה יאלץ להודות בכשלון ממשלו ובאי קריאת המפה נכון, צעד לא פשוט לנשיא שבמידה רבה הסתחרר מעט מהפופולאריות טרם בחירתו. במקרה הרע הוא יאלץ לעשות זאת ולא יקבל את הכספים מהקונגרס. בהתאם לזה , נשמעים הקולות משני הצדדים. מצד אחד זרם הקולות שכתבתי בעבר שהולך ומתגבר בדבר הצורך בתכנית נוספת הפך לפרץ של ממש: אנליסטים, ראשי המשק, וורן באפט, מנהלי השקעות, נגידים בעבר ושרי אוצר בעבר ובעצם כולם - עומדים על הצורך בתכנית נוספת תחת הכותרת "התכנית הראשונה לא עושה את העבודה". כל אלה הם ביטוי בלבד לציבור מאוכזב שמכרו לו אשליות בדבר האפשרות להוספת 3 מליון משרות בפרק זמן קצר (בסקרה מינואר ציינתי כי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה, ואין לי ספק שהצעד שאובמה מוביל אינו פרקטי). ומנגד, עומד אובמה בחזית וטוען כי לא תהא תכנית חילוץ נוספת. נימוקו הוא שלא המתינו מספיק זמן בכדי לראות את תוצאות התכנית הקודמת. האם הוא צודק? בהחלט. האם הוא אשם? בהחלט! אובמה עצמו בדרכו הדמגוגית היה זה שעמד על הבמה וטען במעמד חתימת תוכנית החילוץ בחודש פברואר, כי חבילת התמריצים תסייע לשמור את שיעור האבטלה מתחת ל-8%. יתכן כי נסחף, יתכן כי ניסה לסחוף ואולי אף האמין בכך, אך כעת הוא פשוט לא יכול להודות כי התכנית כשלה. מנסיון העבר, לרוב, הנשיאים האמריקנים שומעים את רחשי לב האזרחים ולכן זהו רק עניין של זמן עד שנמצא עצמנו בעיצומה של תכנית שניה. יתכן בהחלט שסמנטית היא לא תיקרא כך (הגדלת תכנית החילוץ? ) אך כעת אין מנוס ממנה. האם השוק יאהב זאת? לא בטוח. מצד אחד השוק זועק לתכנית נוספת ומצד שני יש כאן למעשה הודאה כי מאות מיליארדים של דולרים ירדו לטמיון. ימים יגידו.
מגזרים וחברות
נפט - בטווח הקצר המשך ירידות מלוות בתיקון טכני; בטווח הבינוני-ארוך עליות כמובן.
שורטים – עדין יש מקום להחזיק בהם ולרוכשם. כרגיל עהעדיפות לשורט נדלן ושורט 75.
כיל - בעבר הזהרתי ואמרתי שגם במחיר הנוכחי המניה לא כדאית. טענתי כי יש להמתין מעט ובקרוב יתכן בהחלט שהמחיר יהיה כדאי. אני מחריף את שכתבתי בעבר: המניה צפויה לרדת
חדות בעתיד הקרוב ומחירה הראלי שואף ל 30 ! סגירת החוזה עם ההודים היא בבחינת זעזוע
אדיר בעולם הדשנים, ולא אתפלא אם החברה תרד השבוע בשיעור דו-ספרתי.
חברה לישראל - לפני שלושה שבועות ציינתי שהחברה לפני מימוש חד ושחובה לממש. מעבר למשותף עם כיל, לחברה בעיות חמורות ביותר עם צים ואני סבור שמחירה הראלי נמוך ב 20% ממחירה הבוקר. מדובר על ירידה משמעותית לחברה כה גדולה, אך אני מתקשה למצוא סיבות להתאוששותה בעתיד הקרוב. לא להיכנס למניה על אף "האטרקטיביות" לכאורה.
ישראמקו - לטווח הבינוני -ארוך המחיר עודנו כדאי.
טאואר- כפי שציינתי בצאט ובפורום שאלו: השבירה של 130 אינה מוכחת ולכן אני ממליץ להימנע מהמניה בשלב זה. להערכתי תחזור לרצועה שבין 110-130.
מכתשים אגן – למרות המחיר הקורץ וההגיון שבתיקון חד מעלה, עדין אינה אטרקטיבית וצפויה להמשיך לרדת.
דיימלר – אחת הבודדות במגזר שכנראה תצא מחוזקת מהמשבר. לאור נתוני ההזמנות בהחלט ראויה לקניה לכל פרק זמן.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט