עוד שבוע אדום הסתיים באחד העם, כשהתנודתיות במדדים בולטת במיוחד עד כי תנועה של 30 נקודות הפכה לדבר שבשיגרה. עוד טרם הסקירה השותפת, יש לתת את הדעת על שלב הנעילה וסוגיית התעודות הממונפות, שרבים למדו לנצלם לטובתם. מרבית התעודות מתכסות יומית אל מול המדד, ובפרט אמורים הדברים ביחס לתעודות בעלות המינוף (פי 2 ופי3). על אף שנדמה כי מדובר במחזורים גדולים, עדין קיימת בעיה של נזילות בשוק, ומכיוון שתעודה הינה מכשיר "טפש" הרי שעליה לקנות/למכור בכל מחיר גם בהיעדר קונים/מוכרים. מצב זה, והצורך להציג התכסות השואפת למושלמת מובילים ללחץ גדול בדקות הסיום, קרי, שלב הנעילה, מצד התעודות המגבירות את קצב פעילותן. כתוצאה מכך, וברקע לחוסר הנזילות, מוביל המצב לתוצאה כי לעולם המגמה השולטת תתחזק בלי כל פרופורציה לחוזים עתידיים או לתמחור הוגן. מידי יום בשבועיים החולפים המגמה התחזקה בין חצי אחוז ועד אחוז בין שלב הטרום (ואף סביבות שעה 16) לבין הנעילה עצמה בשוק. לא מעט סוחרים שמו לב למגמה והחלו אף הם לרכב עליה, כשכעת כבר ממש לא ברור מהי הביצה ומהי התרנגולת. מה שבטוח הוא שבשוק הנגזרים הממונף פי 100 בולטת התופעה במיוחד, ולכן בהחלט ניתן לסחור נקודתית דלתא בקניה, ואף רצוי דלתא בכתיבה כנגד המגמה. חשוב לשים לב, כי פעמים רבות הגלום שלאחר הנעילה מתקן חלק מהמהלך וסוגר הרחק מהיציג, מתוך הנחה (הנכונה) כי ההתחזקות אינה מבוססת, ולכן הפערים עומדים לרוב על 3-4 נקודות, מצב בהחלט לא שכיח.
מצד שחקני המעוף, הדבר כמעט ואינו רלוונטי היות ואנו מתבססים על אסטרטגיות ארוכות טווח אך אין ספק כי זוהי שעתן היפה של המכונות, המנצלות עיוותים כאלה עשרות פעמים בשניה, כשסטיה גבוהה משמשת אותן ורק אותן לחישוב בזק במסחר תוך יומי.
אם נגענו בכותבים, הרי שהשחקנים מתמקדים בלרכב על המגמה ולכן הגבול העליון מוסיף כל העת להתקדם ומצוי כעת סביב רמת 1100 הנקודות, לרבות התקבול. חדי העין יכלו להבחין כי גם ביום של כ 4% עליה, מרביתנו ניצלנו המצב להרחיק את הפוטים ולכתוב קולים, ולא להיפך – מהלך שאיפשר להרחיק מטה את הגבול עד רמת 990 – לכאורה רמה נוחה, גם במישור הפסיכולוגי, אך בהחלט אין בכך די לאור התנודתיות הערה בשוק. בל נשכח, כי מרביתנו גם זוכרים את היפוך אוגוסט, ולכן קידום הקולים נעשה טיפין טיפין, כשקיימת הסכמה גורפת לנסות ולסגור את הפוזיציה מוקדם ככל האפשר, ובפרט בשל שבוע הפקיעה המקוצר והמיוחד.
אם להביט במדדים המובילים, הרי שבניגוד לדעת אנליסטים רבים, איני סבור כי אנו כלל קרובים לתחתית. להוציא את נאום ברננקי, וגם זה בספק, נדמה כי איון סיבה שהמדדים ירשמו מהלך עליות יציב, ולכן הדרך דרומה בהחלט פתוחה. יתרה מכך, העוקבים אחר הסקירות מכירים את הערכותיי ביחס לשווי הריאלי של המדדים, וכרגיל, מדדי השורה השניה והשלישית מגיעים ליעדם הרבה לפני המדד המוביל. לא פעם ציינו כי הנדלן שואף לאיזור 250, ואילו היתר מתחת ל 300 (ובהתאם לכך הפוזיציה באתר), ואכן בתוך כחודשיים סגרו שני אלה את פעריהם. המעוף, ללא אירועים מקומיים, שווה סביב ה 900, ולכן אלא אם ברננקי יפתיע, הגלישה מטה תימשך תוך כדי תיקונים מתבקשים ואלימים מעלה.כל מדדי העולם זקוקים כעת לתכנית תמרוץ אגרסיבית כשהשאלה היא איזה סכום בדיוק מגולם כבר בשוק. להערכתי 400 מיליארד דולר כבר "בטוחים" מצד המשקיעים, ולכן אלמנט ההפתעה צריך להגיע מכיוון אחר.
בזירה המקומית, לא היו חדשות מיוחדות כשהמהלך של s&p בדמות העלאת דירוג ישראל ל A+ בהלט מהווה תעודת כבוד לכלכלה המקומית. ישראל בהחלט שווה דירוג זה, ועד כמה שהמחאות מצטלמות רע אין ספק שהכלכלה המקומית יציבה ביחס למדינות המערביות. לצערנו, אין למהלך שום השפעה מבחינת השקעות וגם אגחי המדינה לא רשמו כל תנועה מיוחדת. כן הדבר יכול להוביל להקלה מסוימת מצד גיוס הון של החברות אבל בסביבת הריבית הנוכחית, ובסנטימנט השלילי בשוק קשה לראות גיוסים הן בשוק הראשוני והן במשני בתקופה הקרובה.
ובכל זאת, המהלך מפתיע משהו על רקע המתרחש בזירה הבטחונית המקומית. ראוי היה ש s&p ימתינו עד סוף החודש, כשמצרים וטורקיה כל העת אינן טומנות ידן בצלחת. לרוב אני נוטה לבטל את המצב הבטחוני אל מול הבורסה, ואך אל מול החוזים העתידיים. ראינו כבר בורסה מטפסת בזמן מלחמה, ועם כל הצער שבכך אף לפיגועים אין עוד משמעות. זהו לא המצב כעת. מעבר ליחסי הסחר והיקפם המשמעותי בין ישראל וטורקיה, הרי שקיימת כאן התנגשות, גם אם רק מילולית בשלב זה, בין שתי המעצמות של המזרח התיכון. ארדואן הולך ונדמה כמי שמעוניין להחיות את האימפריה העותומנית, וככזה, אין להקל ראש באיומיו. לא חשש למלחמה קיים על הפרק אלא הידרדרות נקודתית, כשבהחלט להבדיל מאיומי איראן מדובר על אדם שפיו ומעשיו שווים. די לדמיין מצב בו ספינות קרב טורקיות מלוות משט לעזה, וכיצד בדיוק חיל הים הישראלי אמור להתמודד עם כך = מתכון בטוח להסלמה. נוסיף לכך שמן למדורה בדמות התפוררות הסכם השלום עם המצרים, וקיבלנו מתכון בטוח להרחקת משקיעים זרים מהבורסה. אלו האחרונים שכבר נטשו בהמוניהם, רואים את התמונה שונה מהאזרחים, ומבינים כי רעות רבות נשקפות מכל עבר, ולכן מוטב להדיר את השקעותיהם בשלב זה מישראל, ולא משנה דירוג החוב לו זוכה המדינה.
בין לבין, ולא פעם אני ממקד את הפוקוס בשוק הסולידי, רבים אינם מבחינים כי שוק האג"ח מתפרק פי כמה ביחס למדדי המניות. מדדי התלבונד מאבדים מכוחם מידי יום, כשכל שבוע נמחקת תשואה רבעונית ולמעלה מכך. מגמזה זו בפירוש עתידה להוסיף ולהתחזק, כשגם אגחים יציבים דוגמת IDB אינם מהווים מקלט. אמנם תשואה של כ 15% על אג"ח של דנקנר נדמית ככסף על הריצפה, אך המצב רחוק משמעותית מכך. המהלך האחרון של דנקנר בכור וקרדיט, הוביל לחוסר אמון ממשי בינו לבין המוסדיים מה שמגביר את לחץ המכירות. בין אם יש הצדקה או לאו, ולאור מצבת החוב של החברה ישנה הצדקה שכזו, לחץ המכירות לבדו צפוי להוסיף ולהכביד כשכמיטב המסורת מידי פעם בפעם תגענה הודעות הרגעה שיתגלו בהמשך כבדיחה לא מוצלחת. כך, זהו המצב עם דלק נדלן שמצאה קונה שהבטיח כי לא תהא תספורת, ו"לפתע" חזר בו. האם מישהו יעלה על הדעת כי באמת ובתמים יסכים אדם שפוי לשלם על דלק נדלן, חברה בעלת הערת עסק חי ועתיד שחור חד-משמעית, לרכוש החברה ולקחת על עצמו את חוב נושיה? בודאי שלא! אלו בסה"כ תעלולים פיננסים שיאפשרו מפלט לבעלי עניין להיפטר מהחזקתם במחיר קצת יותר נוח ולא מעבר לכך. אחזור על שאני טוען מזה שנתיים – תספורת תהא בודאות, והיא לא תקטן מ 40-50% במקרה הטוב.
בשוק המט"ח, על רקע האירועים הבטחוניים, ובגינם בלבד, הדולר הרושם התחזקות אל מול השקל צפוי להמשיך בכך גם השבוע. מהלך זה שאינו מוצדק הינו זכר לימים עברו, אך הדולר היה ונותר המפלט של מרבית המשקיעים המקומיים, וככזה אין ספק כי רמת 3.75 יכולה להופיע עוד השבוע.
מצד האירו-דולר, המטוטלת שוב נוטה לרעת האירו כששאלת איחוד הגוש שוב תעלה על הפרק. מעניין לראות מתי האיחוד ויוון יודו בכשלון, אך היות וכבר כעת יוון מצויה בפשיטת רגל, אין ספק כי החלשות האירו תוסיף ותימשך.
אנו נוסיף לא לקחת פוזיציה במקרים אלה, עד להתבהרות המצב, כשהתנודתיות הגבוהה תימשך לכל הפחות עד לאחר נאום ברננקי.
בשוק הסחורות, על אף שבוע תנודתי במיוחד, הזהב והנפט סגרו ללא שינוי כמעט כשמגמת התחזקות הזהב נחלשת משהו. עוד מוקדם לשנות מפוזיציית הלונג, אבל בהחלט ניכרת האטה בחדות העליה, כשתיקונים לא אופיניים לתקופה הולכים ומתרבים. אם בשבוע החולף סמנתי את בעית השוריים במתכת כבעיה העלולה להתרחש בשל פעולה טכנית, העלאת הבטחונות, הרי שדוגמא טובה קיבלנו השבוע דווקא מהבנק המרכזי בשוויץ שהחליט להילחם בתחזקות הפרנק השוויצרי. הבנק הודיע כי יאכוף את השער המינימאלי (1.2 פרנק לאירו) וכתוצאה מאלמנט ההפתעה רבים מהסוחרים נתפסו עם המכנסיים מופשים, כשהמטבע המקומי קורס 10% ביום אל מול האירו. ראוי היה שבנק ישראל יראה כיצד ללא רכישה, בשלב זה, מצליח הבנק המרכזי למחוק באחת התחזקות של שנתיים ומוביל למצב בו די בהצהרה ולא במימושה בכדי להוביל ליציבות עבור הכלכלה המקומית, ובפרט עבור היצואנים.
באירופה, הולכות וגדלות הערכות כי חדלות פרעון של יוון הינה בלתי נמנעת. לא ברור מדוע המשקיעים האירופאים והאמריקנים לא ראו זאת מבעוד מועד, כשברור כבר למעלה משנה כי יוון לא תוכל לעמוד בחובותיה. עוד פריסה ועד ארכה אינם משנים את העובדה שהכלכלה היוונית אינה יצרנית. נקודה. אני סבור כי תרחיש זה הינו עובדה מוגמרת, והעיניים בכלל צריכות להיות מופנות לאירלנד ופורטוגל – שתי מדינות שקיבלו סיוע ענק, ורק בשל הבעיה היוונית משתרכות אחר יוון. מבט באגח האירי מגלם סבירות של 18% לפשיטת רגל, גבוה בהרבה ממצבה של יוון עם תחילת התהליך, ולכן היא המסומנת הבאה למהלך שכזה. רבים מעריכים כי הרעה תגיע מאיטליה או ספרד אך כאן צרת רבים, חצי נחמה (לטפשים) – אין טעם לעסוק בתרחיש זה כי ממילא אין לאיחוד כל פתרון לכך. אם ספרד או איטליה תפשוטנה רגל, אפשר להשליך את כל ההערכות לפח ולהיערך לשנים ארוכות של מיתון בתרחיש שאינו רחוק מאוד מיום הדין של הבורסות. מוטב להתמקד בקרוב ובבעל הפתרון, מאשר ברחוק והמאיים.
תרחיש קיצון שכן הולך וצובר תאוצה הינו נפילה של בנק משמעותי באירופה. האות למפולת 2008, אם כי לא הגורם, היה נפילת ליהמן בראוורס. רבים שוכחים כי מדובר בבנק בינוני יחסית, שמעולם לא היה מהמובילים האמריקנים. באירופה לא מעט בנקים, דוגמת קרדיט ו UBS, שנפילתם עלולה להכות גלים הרבה יותר מליהמן. יתרונה של המערכת הבנקאית בדמות חשאיותה, הינו גם חסרונה – לא ניתן באמת להעריך מאין זה יגיע אך אם לשפוט עפ"י הערכות המשקיעים קרדיט הוא המועמד המוביל. זוהי גם הסיבה להחלשות הבנקים בישראל – אין סיבה לרכוש פועלים, כשקרדיט לאחר ירידה של 50% בערכה. השאלה המרכזית ששואל משקיע המעוניין לרכוש בנקים היא פיזור השקעותיהם וסביבת המאקרו בה מצוי אותו בנק – ועם כל הצער שבכך, למרבית הבנקים האמריקנים והאירופאים עדיפות ניצחת במקרה זה. אם נוסיף לכך את המצב הבטחוני והעובדה כי בנקים זרים נחתכו יותר מהמקומיים וקיבלנו החלטה פשוטה למדי, בנוגע לאת מי כדאי למכור ואת מי לרכוש.
ברקע לדברים, בית המשפט בגרמניה אישר את חילוץ יוון במהלך גאוני שהובילה מרקל. לכאורה התנגדות מאוד פסיבית, ולמעשה הכשרת השרץ כך שפגיעה בכלכלה המקומית לא תיפול על כתפיה בלבד. כבר הבעתי כאן את הערכתי כי מרקל הינה המנהיגה העולמית המובילה, שעל פיה ישק דבר. התנהלותה במשבר היווני, מלמדת כי בהיעדר מנהיגות כלכלית אמיתית באירופה, גרמניה מבלי שנשים לב, חזרה למרכזיותה וחשיבותה לא פחות מתקופה חשוכה יותר. הגרמנים יובילו את האיחוד למצב בו מדינות מסוימות יפלטו מהגוש, כשכבר כעת ברלין הופכת למרכז העצבים הכלכלי של אירופה. בשל כך, נתונים רבים מתמסמסים ואילו אלה הרמנים הולכת ועולה חשיבותם עד כדי נתונים אמריקנים, מגמה הצפויה להתחזק.
לא היו נתונים בולטים השבוע שראויים לציון, להוציא שוק הנדלן הבריטי בו מחירי הבתים השילו 1.2% מערכם לאחר התחזקות של ארבעה חודשים רצופים.פעם נוספת שוק הנדלן (שאינו יוקרתי) מקשה על הבנק להעלות ריבית כפי שהיה רוצה והתחייב, ולכן בהחלט ניתן לגנוז את המהלך לפחות עד סוף השנה.
בארה"ב, עוד בטרם לנתונים ולצפוי, ראוי לשים לב לשיא חדש שנקבע בחודש – 550 מליון חוזים החליפו ידיים בשוק האופציות, והובילו לשיא כל המזנים בהיקף המסחר בנגזרים. כחלק מהעת החדשה, מדהים לראות כיצד לא רק שהמשקיעים מפנים מקומם לטובת סוחרים אלא אף אלו הנותרים, בוחרים להתעמת אל מול מכונות בשוק הנגזרים ושחקני ענק, מאשר לבחור במגמה חד-משמעית דרך שוק המניות. אין חשש כמובן לנזילות בוול-סטריט, גם לא בעשור הקרוב, אבל הנטיה הטבעית למכשרים מתקדמים רק הולכת וגדלה.
במרכז השבוע עמד נאומו של הנשיא האמריקני מול שני בתי הנבחרים. הנאום היה מדוייק, נכון, מקצועי ובהחלט בר-ביצוע. כל הנקודות שציין אובמה היו ראויות וטובות, ואם היה הנשיא נוקט בהן לפני שנתיים הכל היה נראה כיום אחרת. הבעיה של הנשיא היא שהוא התעורר מאוחר מדי, מובל ע"י נגיד שמטיף להדפסת כסף ולא לתמרוץ שוק העבודה והכלכלה הריאלית. כל טירליוני הדולרים שהודפסו נתקעו בבנקים ולא הגיעו לאזרחים, ולכן שלא במפתיע שוק הנדלן והתעסוקה רק הלכו ושקעו. תכניתו הנוכחית של הנשיא היא צעד בכיוון הנכון, אך המשקיעים סירבו להתרגש משתי סיבות: הראשונה, לא ברור בכלל האם הרפובליקנים יאותו לאשר תכנית זו, ובעקבות האירועים האחרונים סביר כי ישמחו לסכל כל מהלך שיוביל הנשיא, בלי קשר לנכונות המהלך. שנית, וול-סטריט מחוברת בטבורה לברננקי ולא לאובמה. בעוד הראשון, בכל מהלך ומהלך שלו, משפיע ישירות על רווחיות החברות ובהתאם לכך על שוק ההון, הרי שאובמה פנה לכלכלה הריאלית – מהלך שאם ירקום עור וגידים יוביל לשינוי רק בעוד חודשים רבים, ולכן אינו נוגע כעת למניות.לא מן הנמנע שאובמה יפטר את ברננקי קרוב לתקופת הבחירות, בבחינת זה לא אני אלא הוא, אך כעת העיניים יופנו לנאום הנגיד הקרוב בו הוא צפוי להכריז על תכנית תמרוץ נוספת, ועוד הדפסת כספים. השוק כבר קבע, שוב, עבור הנגיד את תוכן הנאום, וכעת כל שנשאר הוא שאלת הכמה. קשה לראות כיצד ברננקי אינו נותן גושפנקה למהלך שכזה, אם כי סביר שבנאום הקרוב תהא הכרזה, אך לא בהכרח מספרים בכדי למתוח את אלמנט ההשפעה עד כמה שניתן.
בינתיים, שוק התעסוקה הגווע מוסיף להראות סימני נסיגה כשתביעות האבטלה עלו מעל לצפי, והרחק ממספר הקסם 400 אלף.סביר כי במצב הנוכחי אחוז האבטלה יעלה לרמת 9.3% בעדכון הקרוב, כשעפ"י הערכות חיצוניות בפועל אחד מכל שישה אמריקנים מובטל כיום, כשהרוב המכריע התיאש מלהגיש תביעה בנושא.
בספר הבז', שוב נוכחנו, כי לברננקי אין קואליציה מבית וכי הדעות בין חברי הועדה חלוקות במיוחד. כעת, כבר מסכים הנגיד האמריקני כי הקצב הואט וקצב הצמיחה צנוע, ויתרה מכך, כי ההערכות המוקדמות היו אופטימיות יתר על המידה. במרבית המחוזות הפעילות היצרנית האטה, ושוק הנדלן הוסיף גם הפעם לככב כמוביל הבעיות האקוטיות במשק. על רקע דברים אלה ואחרים, קשה להבין מדוע לא קיימת התיחסות נקודתית בנאומיהם של הנשיא והנגיד לשוק הנדלן, והתמקדות יתר בשוק התעסוקה. ההערכות המוקדמות היו כי הנשיא יפתיע דוקא מכיוון זה, אך ככל הנראה תקופת הבחירות המאופיינת במספרים גורמת לשניים להתמקד בהורדת אחוז האבטלה ולא לטפל בשורש הבעיה שתחזיר את ארה"ב פעם אחר פעם למיתון.
מניות ומגזרים
רציו – אין שינוי המלצה ! 48 שעות לאחר ההמלצה התגלה כי הופסק הקידוח בשל בעיות טכניות. אין ספק כי מדובר בבשורה רעה במיוחד למשקיעים, אך יש להביט במחיר הרכישה. אלא אם סבורים כי רציו תנטוש את הקידוח, וזה אינו המצב בעת הנוכחית, הרי שמדובר על מחיר נוח למדי המגלם אף פחות מנפח הגז המצוי. כל שיש לעשות הוא להמתין כי הקידוח יתחדש, וגם אם מדובר על חודשים מספר, הרי שהרכישה לאחר ירידה של למעלה מ 50% בערך המניה בהחלט נעשתה במחיר ראוי.
קראפט (KFT) – שילוב של יצרנית וקמעונאית בתחום המזון, הפכו את החברה הדפנסיבית למקלט עבור משקיעים רבים. מעבר לרווחיות כתוצאה מהוזלת תהליכי יצור, הפיצול הצפוי ב 2012 לשתי חברות יכול להגדיל את הרווחיות משמעותית, דבר הבא לידי ביטוי בהחזקות במהלך החודשים האחרונים על אף הסנטימנט השלילי. מתאימה לטווח קצר ובינוני.
• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה !
• אסטרטגית אופציות ספטמבר נסגרה לאחר שהגיעה לתשואה של כ 40% מתחילת החודש. בשל המרחק מהפקיעה, עם תחילת המסחר תיפתח אסטרטגיה שניה לחודש הנוכחי, שיעדה 25% , אותה ניתן יהיה למצוא בפורום אופציות ספטמבר.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
פורסם במקור על ידי שחקן מעוף
