המושג, לקנות פוטים ולצפות לירידות, וכך להתאכזב אם יבואו עליות (מבלי לדון על מבט הכלכלי). כלומר לצפות ולהתפלל שאנשים יפסידו, מה שכמובן קורה בירידות, ולהצטער כשאנשים מרוויחים. האם ראוי לאדם הוגן להכניס עצמו למצב כזה.
הייתי רוצה לראות דעת החברים בנידון.
אני חיפשתי אם יש ראייה מן התורה על מושג כזה, לסחור ולהרויח מהפסדים של הכלל. ונזכרתי בסיפור הנאמר במלכים ב' סוף פרק ב' על הנערים הקטנים שביזו את אלישע הנביא ונענשו שבאו דובים מבתוך היער ואכלום. הגמרא סוטה דף מ"ו מסבירה למה נקראו נערים קטנים, שהיו מנוערים מן המצות וקטני אמונה, שהיה אז זמן של צמאון, שנוגף המים, והם היו מביאים מים מתוקים ממרחקים ומזה התפרנסו. ואז כאשר הנביא התפלל ונעשה נס והומתקו המים, התרגזו עליו וביזו אותו, וכך נענשו שבאו דובים ואכלום.
מזה נראה שנחשב לגנאי לבנות מקור המחיה על טרגדיה של הכלל, לכן כונו בתואר מגונה "נערים קטנים".
(ומעניין שזה היה דובים שנשלחו להענישם, מזכיר הכינוי כהיום לסוחרים פסימיים, ומלמד כי לא תמיד ראוי לצפות לדובים שיבואו)
וזה מבלי ליכנס לדיון האם עצם ההתעסקות בהימורים ראוי על פי התורה. כי מצאנו בגמרא סנהדרין דף כ"ד שפסול העיד בבית דין מי שפרנסתו הוא מהימורים, מטעם שזה מעין גזל או שאינו עוסק בישובו של עולם. ואמנם בתוספות במקום כתוב כי רק בתנאים מסויימים נפסל לעדות, והרמ"א חושן משפט סימן ר"ז פסק כדעת התוספות. אבל הבית יוסף במקום, נראה דעתו לאסור בכל מקרה. ובירושלמי נדרים פ"ה ה"ד נאמר שאם נדר שלא להרויח ע"י שחוק [הימרוים] אין התרה לנדרו.

אולי המסחר בפוטים לא שייך לנידון הנ"ל, להרויח מהפסד הכלל, כי מי היום מתעסק עם מניות? ואביא לזה ציטוט מכותב אחד בדה מרקר 24 במאי...המניות הן רק נכס בסיס ומשמשות כספקולציה לכרישים להרויח באופציות ותעודות סל.