בס"ד
פרשת "ראה"\אודי כהן
פרשתינו, פרשת "ראה", טרם הכניסה לארץ ישראל, מעלה את היחס לעבודת השם, לעבודת הגויים ולנביא המחולל מופתים, באמצעות שלוש פרשיות סמוכות שעניינם אחד כפי שיתבאר.
שלוש הפרשיות המתוארות הן: "והם כי יקום בקרבך נביא " [דברים יג,ב-ו] . "כי יסיתך אחיך וגומר " [דברים ז-יג]. "כי תשמע באחד שעריך וגומר" [דברים, ז- יט].
ובאמת , שואל האברבנאל, מה עניין סמיכות שלוש הפרשיות הללו? והרי אפשר היה לסכמם בקצרה?
משיב האברבנאל כי האדם פעמים שיתפתה לחטא אם בלמדו מנביא או חכם שיראוהו חוטא ויתלה עצמו באילן גדול. ופעמים, יתפתה מאחיו ורעיו וקרוביו שימשך אחרי דבריהם ויעשה כמעשיהם ופעמים שיתפתה לא לעליונים בחכמה ממנו. ולא לקרוביו. כי אם מפני הכלל. שאם יראה אותם חוטאים בכלל. יאמר לו לבו אל תפרוש עצמך מן הצבור. ויהיה אחרי רבים להטות מדרך הישר. וכנגד שלשה מיני הפיתויים הללו באו שלשת הפרשיות הללו.
ואולם, עיון מעמיק יותר בפסוקים, מעלה בפנינו קושיא נוספת. וזו לשון התוה"ק:
"כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה יי אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את יי אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם..והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת.." ( דברים יג, ב - ו):
והדברים תמוהים מאוד:
איזה מן ביטוי של אהבת השם, יש בהעמדת עם ישראל בניסיון מסוכן של אדם המציג שקרים ומופתים, כביטוי של עבודה זרה? וכך כותב רבי משה האלשיך הקדוש: "והייתכן כי לנסות את ישראל יעשה ה' ינבא שקר האיש ההוא או יחלום שווא כדי לנסות את ישראל?, ואחר כך יצווה להמית את האיש ההוא והוא לא חטא, רק שהיה מאתו יתברך למען נסות את ישראל?!
רבינו מנוח חזקוני, מוסיף להקשות כי אם הנביא המדובר, סופו לקלקל למה נתן הקב"ה את רוחו עליו להיותו נביא אמת פן יטעה את בניו? משיב החזקוני על דרך הפשט, כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם. ובאשר לשאלה שהצגנו כותב, כי אין ניסיון בשביל הקב"ה כי הכול גלוי לפניו. משמע, שהניסיון לטובת ישראל. הרשב"ם, כותב כי ה' נותן כוח במכשפים לדעת הנולדות לנסות ולזכות ישראל..וזו היא זכותן. משמע מדבריו, שהניסיונות הללו כולם באים לטובת המנוסה-ישראל, שהרי הקב"ה בוחן כליות ולב. הרמב"ן, אף הוא מציין כי רצון השם, הוא לנסות ישראל באהבתו, והניסיון הוא מצד המנוסה.
אולם עדיין נשארנו בצ"ע, שכן מדוע אז להעניש את נביא השקר, אם יש בכך תועלת?
רבי משה האלשיך הקדוש, מציע הסבר מקורי ומרתק. התורה מצווה אותנו לאהוב את השם, שנאמר:" ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך.." , ודרשו חז"ל [משנה ברכות, ט-ה]: "בכל לבבך-בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע". והנה, כותב האלשיך הקדוש, כי "הוא יתברך מנסה אותך למען תדע אתה בעצמך אם אתה אוהב את ה' אם אין. והוא, כי הלא תאמרו כי אתם אוהבים את השם יתברך, ואם תבואו לידי ניסיון תעמדו קיימים באהבתו יתברך בכל לבבכם ובכל נפשכם.
על כן מביאכם ה' בניסיון כזה, למען יהיו השתי לבבות שלכם היצר הטוב והיצר הרע במלחמה, ואז תכירו כי עדיין לבבכם שהם השני יצרים לא היו שניהם אוהבי ה', כי הנה היצר הרע עומד לנגדכם באופן שתראו שלא בכל לבבכם, שכולל השנים יחד הייתם אוהבים, ולא נתקיים עדיין בכם לעבדו מאהבה בכל לבבכם.
כלומר, כל עוד יצר הרע הוא "בעל הבית" ומכיל רצונות משל עצמו, אין אהבת השם אמיתית. וממילא, כשיש התייחסות לדברי נביא השקר, יש בכך כדי ללמד עד כמה רחוקים אנו ממדרגה שלמה ומלאה של אהבת השם. כדי להבין אהבת השם אמיתית מהי, הקב"ה, "מאתגר" את האדם ע"י מתח מתמיד בין הטוב לרע, מתח כזה, שייך ל"בעל הבית הרע"- יצה"ר או לחילופין נביא השקר. רק האדם יכול לברר בהבוננות פנימית אם הוא באמת אוהב השם אמיתי.
והדברים הנ"ל, לא נשארו "תלושים" מהמציאות. כך פוסק הרמב"ם [הלכות יסודי התורה ט, א]: הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם", ונאמר "לא בשמים היא", הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה או לפרש במצווה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צווהו, שהוא ברוך שמו צווה למשה שהמצווה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.
יה"ר שנזכה לשמוע בקול החכמים האמיתיים, להידבק בהם וללמוד ממעשיהם.
שבת שלום,
אודי כהן
תלמיד המכון הגבוה לתורה, ומנהל פורום יהדות באוניברסיטת בר –אילן.
Udi6519@gmail.com
הגב עם ציטוט