שבוע נוסף של עליות הסתיים באחד העם, כשכרגיל לתקופה, התאפיין בתנודתיות רבה. מעבר לכל המתרחש בזירה המקומית, הרי שהסנטימנט החיובי בעולם הוא שתמך במדדים, ובפרט דוחות חיוביים למדי בוול סטריט. מדדי ארה"ב חזרות לרמות שיא שנתיות, אם כי התמונה כלל לא השתנתה הן ברמת הנתונים והן בכל הנוגע לשאלת תקרת החוב.

לפני הכל, השבוע הקרוב הוא שבוע פקיעה לא אופייני: בשל כל אותם פרמטרים שהזכרנו במהלך החודש, נאלצו הכותבים להתקדם עם פוזיציות ה PUT בצורה אגרסיבית מעלה מתוך מטרה להגדיל תקבול. במקביל, הסטיה שירדה מובילה לכך שהפרמיה בגין הכתיבות החדשות דלה למדי, ולכן מה שהחל בתחילת החודש כאוכפים סביב מדד 1220-1230, הולך ומטפס מעלה. אם בשבוע החולף הגבול התחתון עמד על 1220-1230, הרי שכעת הוא התקדם מעט למעלה כשרמת 1230 מהווה גבול תחתון מוחלט. מנגד, הגבול העליון לא התרחק במיוחד וניצב ברמת 1285 כשהבעיתיות הגדולה היא אפשרות הסקוויז. בכל שבוע פקיעה, ובמיוחד בנוכחי בו סוגית תקרת החוב תיפתר או לאו באחת, תנועה של 1.5% בלבד לכיוון אינה מאפשרת מרחב תמרון רחב למדי, ולכן זוהי אפשרות מדאיגה ובהחלט אפשרית. ההנחה היא שכל החלטה בנושא תוביל לתגובה אלימה לאחד הכיוונים, ולכן במידת האפשר נעדיף סגירה מוקדמת בכדי להימנע ממצב זה. פקיעה אופטימאלית לחודש מצויה סביב רמות 1240-1245 אך בשל הקידומים כל פקיעה בטווחים שהוזכרו תהא רווחית למדי.

אם השחקנים ניצבים בצד אחד של המשוואה, הרי שמולנו ניצבים החודש לא מעט ספקולנטים המהמרים על סקוויז מעלה וכך ניתן לראות תנועה לא אופיינית של רכישת אופציות call רחוקות מהכסף בשלושה עד ארבעה סטרייקים. מצב זה אינו תלוי מדד אלא תלוי החלטה בארה"ב, ולכן לא באמת ניתן להעריך את סיכוייו אע"פ שלרוב קניה משמעה הפסד.
אלמנט נוסף בו יש להתחשב הוא מחזור המסחר הנמוך, גם בהתחשב בתקופת יולי-אוגוסט. היום (ראשון) הסתכם מחזור המסחר בכ 800 מליון ש"ח, כשלא פחות מ 400 מליון התנהלו באופציות ! במצב זה של חוסר נזילות קשה מאוד להתכסות, ולכן הדבר מגדיל את סיכויי הסקוויז ובהתאם אפשרות הסגירה המוקדמת.

המעניין הוא שגם בשבוע הנוכחי, ועל אף הסנטימנט הנוכחי הוסיפו הפדיונות בקרנות הנאמנות להימשך כשהם נעצרים על 600 מליון ש"ח. זה קצב הפדיון השבועי הממוצע בחודשיים האחרונים, כשמתחילת יולי נפדו 1.4 מיליארד ש"ח. המעניין הוא שרבים מוסיפים להסיט את הכסף לקרנות הכספיות נטולות התשואה, מה שלכאורה מעיד על מפלס חרדה שעודנו גבוה ואינו מתיישב עם המתרחש בשוק.

עוד לפני ההתיחסות לשוק המניות, הרי שיש לתת את הדעת על המתרחש בשוק הסולידי. אם על השוק המניות יש עוררין האם רמות המחיר הנוכחיות מוצדקות, הרי ששוק האג"ח הקונצרני בבועה חסרת תקדים. חסרת תקדים, ראשית כל, בשל השיא בו מצויים מדדי התל-בונד, ושנית בשל ההתעלמות מהסדרי החוב שלפנינו. הסדרי חוב בשוליים תמיד קיימים. חברות קטנות ולא סחירות המגלגלות חוב או עושות תספורת דלילה, שאינה נוגעת למרבית המשקיעים בטח שלא למוסדיים. אין זה המצב הפעם. בשבועות הקרובים חברות רבות וגדולות (דלק נדלן, טאו, EMG,....) צפויות לבצע תספורת וכל זה לצד כ 20(!) חברות קטנות העתידות לעשות כן כבר ברבעון הקרוב. ניתן בהחלט לשאול רטורית הכיצד יתכן מצב זה אם כלכלת ישאל כה צומחת. אך מטרידה הרבה יותר היא התעלמות רוכשי התעודות. המרווח הנוכחי מול האגח הממשלתי, בטח לאור הגרעונות של חברות יציבות שאינן מוזכרות (חברה לישאל בגרעון של פי 2 מההכנסות; IDB פי 5), הופך את ההשקעה לבלתי רווחית בעליל ואת המשקיעים לאחרוני היוצאים מהחדר. ההסבבר לכך ברור - חוסר האלטרנטיבה שיצר פישר דוחפת את המשקיעים לאפיקים מסוכנים יותר אך עדיין "סולידים", אך רכישה של מדדי תל בונד כיום שקולה לרכישת מניות לכל דבר ועניין.
גם באג"ח הממשלתי קיימים עיוותים לרוב: האג"ח ל 10 שנים נסחר בתשואה שנתית לפדיון של 5.2%, ובהתחשב בריבית במשק העומדת על 3.25% וצפויה לעלות, הרי שאין כמעט ביטוי לרמת הסיכון הפוטנציאלית. בניגוד לאפיק הקונצרני אין במקרה זה שאלה של האם האגח ישולם, אך בהשוואה לאגח מקביל של גרמניה המובילה להפרש של פחות מ 1% בלבד, ניתן להבין כי האגח המקומי מתומחר ברמות שיא שאינן פרופורציונאליות למצב בישראל תוך התעלמות מאפשרות התפרצות אינפלציונית.

בזירה המקומית, הלמ"ס עדכנה מטה את התמ"ג לרבעון הראשון מ 4.8% ל 4.6%. עדכון זה אינו גורע מאומה מהביצועים המצויינים של המשק עד כה (ניכרת האטה בחודשים האחרונים), ומתבטאת נאמנה בצמד דולר-שקל.

עוד בזירה המקומית, מחר (שני) צפויה החלטת הריבית של פישר כשקיים קונצנזוס מוחלט בנוגע להותרת הריבית על כנה. המצדדים בכך, מזכירים כי שער הדולר אינו מצליח להתרומם מעל 3.4, וכי קיימת האטה בכלכלה המקומית, כשברקע כל החששות המגיעים מאירופה. על פניו אין ספק שפישר נותן משקל יתר לשער החליפין על פני כל פרמטר אחר, ועדיין הערכתי, בניגוד לציפיות, היא כי הנגיד יבחר להעלות את הריבית ברבע אחוז. שלוש סיבות מרכזיות למהלך זה: הראשונה, האינפלציה בישראל עומדת על 4.2%, הרחק מעל היעד ל 3% שנתי, כשקשה לראות כיצד היא מתקררת ללא העלאת הריבית. השניה, האינפלציה העתידית צפויה לעלות הרבה מעבר לתחזית אותם כלכלנים. ציינתי בסקירה האחרונה כי בעקבות עלית הנפט, מחירי הדלק צפויים לטפס, ואכן ההערכה היא בדבר התיקרות של כ 30 אגורות במחיר ליטר בנזין. מהלך שכזה, בשל מרכזיות סעיף הדלקים במבנה המדד, יוביל לעליה מעבר לצפוי והנגיד יעדיף להתמודד עם כך מבעוד מועד. וסיבה שלישית שאינה מתחום הכלכלה אלא דווקא מתחום יחסי הציבור – "מהפכת האוהלים" סימנה את נתניהו ושטייניץ כאשמים מרכזיים. מבלי לגרוע מאחריותם, הרי שלא יתכן שמי שהוביל בראש את מהלך ריבית האפס, יצא מכך ללא ביקורת ולכן בהחלט יתכן ופישר יעדיף להעלות ריבית ולספק את הצד שלו בעניין, מאשר להצטרף לכרזות הלא מחמיאות בנושא. אע"פ שראש ממשלה ושר אוצר הם האשם המיידי, יש לזכור כי שוק הנדלן תמיד היה הצלחתו/כשלונו של נגיד, ולראיה גרינספאן ובועת הנדלן.

אע"פ שנימוקיי טובים וראויים, אני בהחלט יכול להבין את הכלכלנים הטוענים כי הריבית תישאר על כנה וזאת בשל הצמד דולר-שקל. גם בשבוע החולף הוסיף הנגיד לרכוש דולרים בצורה חדה (שלא לומר היסטרית), והדולר מצידו הוסיף להיחלש. העלאת ריבית, בפרט כזו בלתי צפויה, יכולה באחת להוריד את שער הדולר לרמות התנגדות חדשות (3.35), ולכן בהחלט יש לתת משקל לשער הדולר ביום ההחלטה. רמות 3.37-3.38 יקשו על הנגיד להעלות ריבית כשכל רמת מעל 3.41 בהחלט תאפשר מרחב תמרון גדול יותר. כך או כך, אין כמובן שינוי צפי ביחס למטבע האמריקני ופוזיציית השורט בעינה עומדת.
הדולר-אירו הושפע מהרנסנס הרגעי שחווה גוש האירו לאחר שכל הבעיות "נפתרו" באחת. בורסות היבשת קפצו, יוון זינקה 5.9%, ולפחות עד הפעם הבאה (עניין של ימים כמובן) האירו צפוי להוסיף ולהוביל על פני הדולר.

בשוק הסחורות, הזהב מתחיל להתייצב מעל רמת 1600 דולר לאונקיה, והדבר בסה"כ אינו מפתיע בהתחשב בכל אפשרויות האימה הממשמשות מכל עבר. יתכן בהחלט תיקון קל, אך בשלב זה כל ירידה תיבלם במהירות ואין צפי לתיקון אלים במיוחד. במידה והרמה הנוכחית תחזיק גם השבוע, בהחלט יתכן ונשקול פוזיציית לונג בשנית.
הנפט, בשקט וללא כותרות התקדם גם השבוע בואכה רמת 100$ לחבית. הבורסות בעולם נוטות להתעלם מהזהב השחור בשל חדשות אלה ואחרות אך חצית רמת ה 100 דולר, תהא משקולת כבדה על המדדים ותמנע מהם לרשום המשך עליות. מעבר לכך שמחירי הסחורות מזניקים את האינפלציה מעלה, הרי שסעיף הדלקים בכל מדד של כלכלה מערבית כה גדול עד כי מדדי יולי מתחילים את החודש כבר עם עליה מינימאלית של 0.25%.

באירופה השבוע חגיגה, ואולי יותר נכון לקרוא לזה בדיחה. בדיחה עצובה. הבורסות צהלו לאחר אישור תכנית שניה לחילוץ יון בהיקף 169 מיליארד אירו, כש 50 מיליארד אירו מהסקטור הפרטי. פתרון הקסמים אומר בפשטות דבר כזה: אין ליוון שום יכולת לעמוד בתשלומים הקרובים, ולכן נאריך "קצת" את האגחים, עניין פעוט של 20-25 שנה, ובא לציון לגואל. דחיית הקץ? הכחשה? לא ממש ברור איך צריך להתיחס לשטות הגמורה הזו שכל מטרתה הינה התחמקות אוילית בשימוש בצמד המלים חדלות פרעון. באופן כללי קשה מאוד להבין את התנהגות המשקיעים באירופה. אכן, גם במדינותיהם הריבית אפסית ואין אלטרנטיבות השקעה, אך כשהדומינו האין סופי מוסיף למשוך מטה מדינות חזקות, וכמדינות שכבר הוגש להם סיוע חוזרות לסיבוב שלישי ורביעי בהחלט קשה להבין מאין נשאבת אותה אופטימיות.
בינתיים, במהלך הסופ"ש סוכנויות הדירוג החלו להיערך למצב החדש, ואם צריך להגדיר את התיחסותם במלה אחת, הרי ש"קשקוש" בהחלט יענה על ההגדרה. פיץ' הודיעה כי תכנית הסיוע תוביל ל"אירוע אשראי מוגבל" או אם תרצו הפוך על הפוך: אתם לא תקראו לזה חדלות פרעון, אנחנו ניתן לזה שם חלופי עם אותם מרכיבים. בעצם, טוענות הסוכנויות ובצדק רב, כי התערבות המגזר הפרטי בנושא הופך את המדינה לחדלת פרעון בפני עצמה, ולכן אין באמת כאן המנעות ממצב אלא הכנסה של גוף חיצוני למשוואה. דומה הדבר להזרמת הכספים של אובמה לחברות בזמן המשבר, אך ללא לכנותן מולאמות על אף שאחוז החזקת הממשל היה גבוה מ 50% ובהתאם גם מהחזקות הציבור. יותר ויותר אנו עוסקים באירופה בסמנטיקה ולא במספרים, מה שמעיד כי מצב הכלכלה בהחלט גרוע.

בסין, סימן מעודד של האטה (המצב שונה במדינה בשל הצמיחה הקיצונית) בדמות מדד מנהלי הרכש שהציג ירידה של 1% לשפל של שנתיים. כמובן שעוד מוקדם להעריך כי מאמצי הממשל להשתלט על הצמיחה והאינפלציה צלחו, אך גם בנתון זה יש לעודד, ולדחות בעוד שבועות מספר העלאת יחס רזרבות הבנקים/העלאת ריבית.

בארה"ב, אפשר להתיחס לנתונים המעורבים של השבוע דוגמת נתון התחלות הבניה שזינק ב 15% לנתון הגבוה מזה 5 חודשים, אך בפועל הכל מתחיל ומסתיים בהעלאת תקרת החוב. בשבוע החולף מדדי וול-סטריט עוד הגיבו באיפוק ובאדישות לסגה, מתוך הנחה שהכל יסתיים במהרה. לא אלה פני הדברים השבוע. כל יום שיעבור מבלי שיגיעו הצדדים להחלטה ילחץ את המדדים מטה, ובהתאם התרחיש ההופכי. ההתעקשות המוגזמת של אובמה מחד, ונסיון חילוץ נקודות רפובליקניות לקראת בחירות מאידך, בהחלט מעלים את הסבירות שהתרחיש אכן יתממש. אם לרגע נניח שהדבר אכן יקרה, הרי שהממשל ימהר להכריז כי אין מדובר על חדלות פרעון אלא כזו "טכנית" בלבד הנובעת מעניינים פוליטיים פנימיים. אין כל אפשרות להעריך אז כיצד יתנהלו השווקים, שכן נשיא ארה"ב מבטיח לשלם והמספרים אומרים אחרת, אך בהחלט כל תרחיש מלבד ירידה חדה בשווקים ילמד כי תם עידן סוכנויות הדירוג.
למרות המצב הנוכחי, בו הצדדים מטילים את האשמה האחד על רעהו, עדין קשה להאמין שלא ימצא בדקה ה 90 פתרון שיפתור את העניין. פתרון שכזה, בפרט בהתחשב במרחק בין הדרישות, צפוי להיות העלאת התקרה לטווח של שנה; השמטת חלק מהנושאים הבעיתיים, וכיוצא בזה.
בכל אלה אין פתרון, אך בארה"ב כבאירופה עסוקים בכיבוי שריפות ולא בחשיבה קדימה ולכן המשקיעים בינתיים יכולים להיות אופטימיים ביחס לסוגיה (לטווח הקצר).
ונקודה לסיום - אובמה מתעקש, לא מתפשר ולטענת רבים דרישותיו פשוט בלתי הגיוניות. אני מוצא לכך הסבר נוסף: אובמה לא באמת רוצה להגיע להסדר. במצב הנוכחי, מי שאשם במצב הכלכלה, באי ההתאוששות, באבטלה ובנדלן המדשדש הם אובמה-גייתנר-ברננקי. בשלב זה, כבר ברור שלא יהיה שינוי מהותי עד תקופת הבחירות, ולכן הרפובליקנים בהחלט מספקים לנשיא אפשרות עתידית להאשים - "אלמלא הרפובליקנים, חלדות הפרעון וההשלכות שלה, מצבנו היום היה אחרת".


מניות ומגזרים
שורט על אפל – אני מודע לכך, שהמהלך נחשב לקיצוני ושכל האנליסטים לא רק שחושבים הפוך ממני אלא אף מצרפים למניה קניה חזקה עם דיסקאונט של עשרות אם לא מאות אחוזים. הדוח שלהם השבוע היה הטוב אי-פעם, אבל בדיוק בגלל זה אני מוצא את החברה מתקשה לשמור על רמת המחיר הנוכחית. ללא השקה של אייפון חדש ברבעון הקרוב, כשהמתחרות סוגרות פערים, ובעיקר בשורה אחת ש"נעלמה" מעיני האנליסטים בדבר הנמכת רווחיות לרבעון הבא – כל אלה מובילים למסקנה כי מחיר המניה פשוט גבוה מדי.


• בשאר המניות והמגזרים, אין שינוי בהערכה.

שבוע טוב ומוצלח !