מכובדי השחקן
אעריך מאוד את חוות דעתך לגבי מה שהולך לקרות בספטמבר, כאשר הפלסטינים ככל הנראה יכריזו חד-צדדית על עצמאותם, דבר שעשוי להביא לעימותים מרים במרחב. החשש הוא מאפשרות שזה יביא לסחף כלכלי -- האם אתה שותף לדעה זו?
תודה על התובנות.
מכובדי השחקן
אעריך מאוד את חוות דעתך לגבי מה שהולך לקרות בספטמבר, כאשר הפלסטינים ככל הנראה יכריזו חד-צדדית על עצמאותם, דבר שעשוי להביא לעימותים מרים במרחב. החשש הוא מאפשרות שזה יביא לסחף כלכלי -- האם אתה שותף לדעה זו?
תודה על התובנות.
סתם הערה. אנחנו במזרח התיכון. ספטמבר נמצא מאחורי הררי החושך...פורסם במקור על ידי Yoadw
מעבר לזה שאני מסכים על דמי כיס, ובפרט שקשה להעריך מה יקרה כאן ביוני עם כל ימי הזעם השונים,
להערכתי ההשפעה על הכלכלה תהא מתגלגלת - לא ספטמבר עצמו הוא הבעייתי אלא מה יקרה אם ישראל
תתעלם מכך. ההיסטוריה מלמדת כי האום בוחר בהטלת סקציות כלכליות, ואז לדבר עלולה להיות השפעה
גלובאלית משום שאור יהא לזרים לסחור עם חברות מקומיות ועוד הגבלות רבות. מצב שכזה אינו קורה בין
לילה ולכן ספטמבר (מהמצב הכלכלי ולא הבטחוני) לא ישפיע באופן מיידי.
באותה נשימה, אם תהיה הידרדרות בטחונית אז מכאן כבר הכל שונה אך כמובן שאיני יכול לחזות זאת, ונקבל
אינדיקציה טובה יותר עם התקדמות החודשים.
לעניות דעתי, אין לנו מה להתרגש מספטמבר.
פלסטינאים הם עם אומלל, מובס ומוכה אשליות.
מה לא ניסו נגדנו?
אינתיפאדה ראשונה, מתאבדים, קטיושות...
שום דבר לא עזר להם.
ברוב טיפשותם הם הקימו סוג של אחדות עם החמאס,
ושום מדינה רצינית לא תכיר במדינה פלסטינאית, שחמאס הוא חלק ממנה.
עם, שריאקציה שולטת בו. לא מסוגלים שלא להיגרר לקיצוניות.
לא נראה לי, שאנחנו יורדים בגלל "המצב הגיאופוליטי".
אולי בהתחלה כשהזרים יצאו, אבל לא בהמשך.
זה סתם כותרות בעיתונים, שאין להם אחיזה במציאות.
אני באמת מאמין, שאנחנו יורדים, בגלל שיש לבורסה שלנו סוג של יכולת ניבוי.
מישהו כאן הישווה אותה לפול התמנון.
אנשים נכוו ב-2008 וכעת נזהרים מאותו תרחיש.
מה שיקבע זה וול-סטריט ושום דבר אחר.
בטווח יותר רחוק כמובן, שהמצב במצרים מאוד ישפיע עלינו. גם בסוריה.
אבל זה לטווח רחוק יותר
ג' נקודות למחשבה.
א. אולי התרחישים במציאות הנראית מתחילים במקום מוקדם הרבה יותר. אני מתכוון למקום רוחני.
אולי תאמר לי ידידי היקר, אני מאמין רק במה שאני רואה. היות וזה ויכוח רעיוני עמוק לא לשם פני. אבל במקום שעוד אנו יכולים לחוש ולדבר בו, הוא האחדות האנושית. לא הכול צריך להיראות שחור.
האם אנו יכולים להשפיע על ההתרחשויות העולמיות ע"י האחדות, האהבה, השלמות החברתית? או שהכול נועד לכישלון?
ב. ועוד דבר תרשה להוסיף.
הערבים לא כל כך טיפשים. אתה יכול למשל להסתכל על זה במבט אחר.
מה שלנו לקח 2000 שנה להם לקח 100 שנה, אז היכן הטיפשות?
ג. ודבר אחרון ברשותך ואולי החשוב מבין שלוש הנקודות.
הניצחון אינו תבוסת היריב, השפלתו, מחיקתו, אלא ההגעה איתו לאהבה. האם אנו מסוגלים לירות בערבים, להרוג בהם מתוך הבא להורגך השכם להורגו ויחד עם זאת, אפילו ברקע התודעה שלנו לזכור שכל חברי האנושות צריכים להגיע לאחדות?
הניצחון האמיתי את האויב הוא להפוך אותו לאוהב.
מסכים עם כל ג' הנקודת.
דוד, נורא קל לי להסכים איתך.
הלוואי והייתה לנו דרך לתת להם תחושת נצחון שתביא לפיוס.
כמו שהמצרים טוענים שניצחו ב-73 ואנחנו לא מתווכחים איתם. וטוב שכך!
וחלילה. לא רוצה מלחמות.
ניסיתי לתת ניתוח קר וריאליסטי כמה שאפשר. בלי פוליטיקלי קורקט.
גם לזה יש מקום בשכונה האכזרית שלנו, המזרח התיכון
הרשאות
הגב עם ציטוט