בס"ד - לרפואת אריאל בת רוני ואורלי בת מרים

פרשתנו פרשת "שלח", עוסקת באירוע מרכזי- הידוע לכל- "חטא המרגלים".
"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל.."[במדבר יג,ב]
רש"י מבאר: שלח לך- לדעתך. אני [הקב"ה] איני מצווה לך, אם תרצה שלח ..אני אמרתי להם שהיא טובה מאוד.."
בהמשך הפרשה, כאשר חוזרים המרגלים מאיסוף המודיעין:"ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וגם ילדי הענקים ראינו שם..והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". [מבאר רש"י על המילה חזק ממנו- "כביכול כלפי מעלה אמרו". כלומר, שהאלילים, חזקים יותר מהקב"ה.] ..ויוציאו דיבת הארץ אשר עברו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות..ויבכו העם בלילה ההוא..ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו..טוב לנו שוב מצרימה.." [במדבר יג פסוקל ואילך]

הקב"ה מחליט להעניש את העם כי הוציאו דיבה. "והמתה את העם הזה כאיש אחד".[במדבר יד, טו]משה רבינו מתפלל, והקב"ה מרכך את העונש ומעניש רק מבן 20 שנה מאנשי הצבא. ומייד גוזר מצוות עשה , 40 שנה להיות במדבר.
ראינו כי המרגלים חטאו בהוצאת דיבת הארץ. אולם מיד לאחר מכן, לאחר הגזירה, אנו רואים שהעם : "ויתאבלו העם מאוד" [במדבר יד, לט] ופסוק לאחר מכן : "וישכמו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמור היננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" [במדבר יד, מ].ומשה אומר:"אל תעלו כי אין ה' בקרבכם..ונפלתם בחרב ולא יהיה ה' עימכם" [במדבר יד מב-מד].

מה קורה פה? אנו עדים לתהליך הבא:
א. חרטה- ויתאבלו- כולם כל הלילה.
ב. וידוי- אמרו בפה בצורה הכי ברורה. כי חטאנו. נפלנו בפח בעצת המרגלים.
ג.עזיבת החטא- הננו ועלינו למקום אשר עלה ה'.
זו התשובה המעולה שיכולה להיות. תיקון החטא. רואים כי הם חוזרים בתשובה בדרך הכי טובה שיכולה להיות. מהירה. מיידית. ותשובתם אינה מתקבלת! מדוע?!

אומרת התורה:"ויעפילו לעלות אל ראש ההר..והכנעני היושב בהר ויכום ויכתום עד החרמה". אונקלוס מתרגם את המילה "ויעפילו": "וארשעו למיסק לטורא.." המשיכו את הרשע בזה שעלו להלחם.רש"י מבאר: לשון חוזק. מדרש תנחומא מבאר: להעפיל משם אופל. הלכו חשכים שלא ברשות. משמע, המשכה של מרידה-התמרדו.
וקשה הדבר כי איזה רשע מדובר?? אתמול אמרו להם להלחם, הייתה הסתה, היו מרגלים, נפלו בפח, הסיקו מסקנות. כעת, זו מצווה לכבוש את ארץ ישראל. אמש הרי סרבו למלא אותה, מייד חזרה בתשובה. מדוע "וארשעו"??
מבארים חז"ל כי עד חצות הלילה- הייתה מצוות עשה לכבוש את ארץ ישראל. בעברית פשוטה: הם סרבו פקודה. לא רוצים לעלות לכבוש את הארץ.
בלילה, נשתנתה הפקודה. "והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף [במדבר יד, כה].. הקב"ה שינה את המצווה. כעת המצווה להישאר במדבר 40 שנה. דרך ים סוף. סעו לשם. כל יום מצוות עשה חדשה.

תשובת אמת תהיה אם כן- לקיים מצווה זו. לקבל עול מלכות שמיים.

לא מילאנו מצוות עשה לכבוש את א"י, אז נמלא זאת. אולם מה מה קורה כאן?

"וישכמו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמור היננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" [במדבר יד, מ]. מבאר רש"י: "על אשר אמרנו הלא טוב לנו שוב מצרימה".
אולם זה לא החטא. החטא הוא בעשייה. לא באמירה. הם חושבים שחטאם הוא: לא מספיק פטריוטיות לכבוש את א"י, חוששים לחייהם. אז הנה, עשינו תשובה וכעת אנו עולים.וזה שורש הטעות . זה לא חזרה בתשובה! הערך היחיד שיש הוא "אין עוד מלבדו". הערך היחיד הוא רצון השם. הם היו צריכים לדעת שמצווה לרשת ארץ ישראל וזה רצון ה'. אילו הייתה להם אמונה ידעו שלא יקרה להם כלום.
הם הבינו מכל דרשת משה, שהם לא מספיק אהבו את ארץ ישראל ואז חזרו בתשובה. מוכנים למות. אומר להם משה: "אין ה' בקרבכם" [במדבר טו מ"ב]. למה אתם עוברים על ציווי ה' פעם נוספת! הוא אמר אל תילחמו, אתם עוברים על לאו. אתם שוב עושים רצונכם- ולא רצון ה' וכל זה באיצטלה של עבדות ה'.. נמצאנו למדים, כי טעות קונספטואלית, טעות הגדרתית ובלבול רצונות הוא שהוביל אותם למסקנה שגויה, לאי חזרה בתשובה אמיתית.מי הוא עבד אמיתי ? כיצד יודעים אם הוא עבד ה'? אם הוא מבטל רצונו. יש לו רצון לנקום בחברו. ליטור.כל אחד במה שהוא מתקשה .

אולם אם הוא מתגבר ומבטל אידיאלים ומבטל את הרגשות-לא ביטול, כי אם הקרבה. זה החייל הנאמן. זה עבד ה' . כי טוב להיות עבד הקב"ה -עבד של מלך הנותן הכל, מאשר עבד של עבד.

חזקו אומצו!
שבת שלום,
אודי כהן
"חבר תנועת תורה אחרי צבא" ובית המדרש בחולון.
לתגובות: udi6519@gmail.com