מלחמת המטבעות (כתבה 2 בסדרה): המלחמה הקרה ארה"ב – סין. מיטב.

מלחמת המטבעות, מי מעורב בה, מדוע היא פרצה, מה היא כבר גרמה בשווקים הפיננסיים ואיזה נזקים עלולים להיות לה בעתיד.
היום נסביר את השלכותיה האפשריות על שוקי האג"ח בעולם ונתייחס גם לשאלה מי ינצח במלחמה הזו.


במרכז מלחמת המטבעות העמדנו "ראש בראש" את ארה"ב וסין.
על פניו, היואן הסיני היה צריך להיות הרבה יותר חזק, שכן מדובר במדינה שהעודף שלה בסחר החוץ הוא פנטסטי, שהיתרות שלה במט"ח הן כמעט בלתי נתפסות (כ-2.5 טריליון דולר), ששיעור הצמיחה שלה הוא מרשים, אבל כל הניתוח המלומד הזה לא עושה רושם על הסינים. הם כדרכם פועלים בקצב שלהם, חוששים מזעזועים פנימיים, ושומרים באופן מלאכותי על יואן חלש.

מה שמאפשר להם לעשות זאת, בניגוד להרבה מדינות אחרות, זה ששוק המט"ח הסיני נשלט באופן ריכוזי ואינו פתוח כמו זה של יפן השכנה שסובלת קשה מיאן חזק מדי. זה, כמובן, מוציא את האמריקאים מדעתם, שכן הם מתייחסים למדיניות של סין כאל מניפולציה שפוגעת, כמובן, בכושר התחרות היחסי של ארה"ב. בחודשים האחרונים התפתחה לה "מלחמת עצבים" בין שתי המעצמות.

ארה"ב טוענת, שסין יוצרת לעצמה באופן מלאכותי יתרון סחר שאינו הוגן, מה שמשליך על המאזן המסחרי של ארה"ב ופוגע בתעסוקה בתוך ארה"ב. היא לוחצת על סין באמצעות איומי חקיקה מגבילים על תוצרת סינית שמיובאת לארה"ב, אבל מתנהגת כקיפוד שאינו ממהר לשלוח את דוקרניו.

ארה"ב הייתה אמורה לפרסם דו"ח ביקורתי מאוד על המניפולציה שמבצעת סין במטבע שלה, אך פרסום הדו"ח נדחה לפי שעה כדי שלא ליצור מתיחות יתר ולנסות להגיע להבנה. נגיד הבנק המרכזי של סין, שיאו צ'ואן, אומר "סין תנקוט רפורמת מט"ח בקצב שייראה לה מתאים ... מילת המפתח היא הדרגתיות, אנחנו לא מאמינים בטיפול בהלם".

ואכן, מילת המפתח היא הדרגתיות. השאלה היא קצב ההדרגתיות. ארה"ב רוצה מהר ולסין, כאמור, לא אצה הדרך. סין גם לא נשארת חייבת והיא מאשימה את ארה"ב שהיא דוחפת לפיחות הדולר, מה שמשרת את האינטרסים שלה כלפי העולם וגם את האינפלציה שהיא מבקשת לעורר גם דרך עליית מחירי הסחורות. הרמזים מן ה"פד" על אפשרות של רכישת אג"ח ממשלת ארה"ב נתפסת ע"י הסינים, ולא רק על ידיהם, כמהלך שמטרתו, ובוודאי תוצאתו, היא פיחות הדולר.

אז מי ינצח במלחמת המטבעות הזו?
יש אומרים שזו תהיה סין הריכוזית, המתעצמת, עם רזרבות אדירות של מט"ח ואג"ח ממשלת ארה"ב, ללא הבעיות של ארה"ב, וזו שיש לה את כל הזמן שבעולם. יש, לעומתם, הגורסים שהמנצחת תהיה דווקא ארה"ב, שיש לה אמנם את כל הבעיות שבעולם, אבל יש לה את הדולר שאליו הכל רצים בשעת משבר, ושהיא היחידה היכולה להדפיס "כמות אין סופית שלו", שהתוצאה של זה תהיה פיחות ניכר בערכו.

ואנחנו חושבים שבמלחמות מסוג זה אין מנצחים, יש רק מפסידים. מלחמת מטבעות היא נסיגה אדירה מהגלובליזציה ומפירותיה, וחזרה ממשטר של סחר חופשי למשטר של פרוטקציוניזם וסגירות.

ואכן, ההכרה, שמלחמת המטבעות היא מסוכנת מאוד לכלכלה העולמית בכלל, וליציבות הפיננסית בפרט, חדרה לראשם של מקבלי ההחלטות. אלה הפנימו שבסופו של יום האינטרסים של כולם נפגעים ושמוטב להגיע לפתרון מוסכם. זה היה הרקע להתכנסותם של שרי האוצר של מדינות ה-G-20 בדרום קוריאה כוועידת הכנה להתכנסות קרובה של מנהיגי המדינות האלה בעוד כשבועיים. הוועידה הסתיימה בהסכמה שהתערבות בשוק המט"ח איננה מקובלת, ושיש צורך בשיתוף פעולה בין המדינות ומוטל על קרן המטבע הבינלאומית לפעול בעניין זה.

הוועידה קראה לנוע בכיוון שבו שערי החליפין ישקפו את הנתונים הכלכליים הבסיסיים (רמז ברור לסין: צ.ס.), ולהימנע ממירוץ תחרותי של פיחותי מטבע. הבעיה תהיה כיצד לתרגם את ההצהרה הזו לשפת המציאות כאשר האינטרסים של סין וארה"ב שונים כל כך וכאשר האינטרסים של המשקים המתעוררים שונים כ"כ מאלה של המשקים המפותחים.

והיכן מוצאים את עצמם בינתיים המשקיעים בתוך מהומת האלוהים הזאת?
במאמר שכתבנו במדור זה ב-18/10/09 המלצנו להשקיע באג"ח מדינות הנושאות ריבית גבוהה ומייצגות משקים עם חוסן מאקרו-כלכלי, וזו גישה שהוכיחה מאוד את עצמה.

היחלשות הדולר בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים בולטת בעיקר מול מדינות עם שיעור צמיחה גבוה יחסית, חלקן מדינות של משקים מפותחים וחלקן משקים מתעוררים ששיעור הריבית הנהוג בהן גבוה, מה שמהווה את אחת הסיבות לזרימת הון אליהן. עיקר ההתחזקות נרשמה בשנת 2009, אך המגמה נמשכה גם השנה. כך, למשל, מאז ראשית 2009 התחזק הריאל הברזילאי מול הדולר האמריקאי ב-34.5%, היאן היפני התחזק מול הדולר באותה תקופה בשיעור של 14%.

מנקודת ראותם של המשקיעים הישראלים יש למלחמת המטבעות ולכל מה שמתלווה אליה חשיבות ניכרת כאשר הם באים לשקול השקעה באיגרות חוב של מדינות שונות.
כאשר התנודתיות היא כה גבוהה ושערי החליפין מושפעים גם מהתערבות פעילה של מדינות בשוקי המט"ח שלהן, בין במישרין ובין בעקיפין, יכול המשקיע לומר לעצמו: "מה אני צריך את כל זה", ולהימנע מלהשקיע באג"ח של אותן מדינות או חברות.

הסיכון המטבעי הוא גדול מדי עבורו שכן פיחות של מטבע מסוים מול השקל במדינה שבה התשואה האג"חית הממשלתית או הקונצרנית היא נמוכה מאוד ממילא, יכול למחוק את התשואה השוטפת ואף לגרום להפסד במונחים שקליים.

למי שלא רוצה להיות תלוי בהתנהגות המט"ח פתוחה דרך נוספת בפניו, והיא לבצע עסקאות שיהפכו את ההשקעה לשקלית. במדינות מתעוררות עם בסיס מאקרו כלכלי איתן עם תשואות גבוהות באג"ח, יש הגיון גדול יותר בהשקעה, שכן ניתן ליהנות גם מתשואה שוטפת גבוהה וגם מההתחזקות המטבעית, אבל קיים גם החשש של היחלשות מכוונת של המטבע ע"י מדיניות של התערבות בשוק המט"ח ע"י הבנק המרכזי המקומי.