על ידי
פורסם בתאריך 23.09.2019 11:49
פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין ידין סגל מעלה את השאלה אם חל שינוי מגמה באשר להכרה בהפסדי הון • כך או אחרת, מומלץ להשקיע מאמץ מיוחד בעיגון אובייקטיבי של מועד התגבשותו של ההפסד
מיסוי רווחי הון מבוסס על "עיקרון המימוש", שלפיו לא מטילים מס, אלא בעת מימוש של נכס הון - כך שרווח הון בלתי ממומש אינו ממוסה. כתמונת מראה, קיזוז הפסד הון מותנה בהתממשותו של הפסד. לכן, ירידת ערכו של נכס (כמו גם עלייתו) איננה משפיעה על החבות במס רווחי הון, אלא רק ירידת ערך שמומשה ניתנת לקיזוז כנגד רווח הון.
"דרכי המימוש" הוגדרו באופן רחב בהגדרת "מכירה", בסעיף 88 לפקודה, כאשר נכללים בהגדרה גם חליפין, ויתור, הסבה, העברה, הענקה, מתנה, פדיון וכן כל פעולה או אירוע אחרים, שבעקבותיהם יצא נכס בדרך כלשהי מרשותו של אדם (למעט הורשה).
אם כן, המועד שבו מומש הפסד ההון, הוא בעל חשיבות רבה מבחינת תוצאות המס. דרכי המימוש המגוונות מקנות גמישות יחסית ביצירת אירוע מימוש, ובשל כך, תזמון אירוע ההפסד אינו תואם את התגבשות וצבירת ההפסד, אלא מהווה מועד שרירותי של מימוש שבו כביכול התממש ההפסד.
כידוע, סכום המס שנישום מתחייב בו, מחושב על בסיס שנתי, כשאחד החריגים הבולטים למיסוי "השנתי" הוא הפסדים שנצברים בתנאים מסוימים משנה לשנה. מנגד, על-פי הדין הקיים, לא ניתן לממש הפסדים שנוצרו בשנה מאוחרת לרווחים. לפיכך, מועד מימוש ההפסד בשנה מאוחרת לרווח שנוצר, מונעת הלכה למעשה הכרה בהפסד כנגד אותו רווח.
על רקע האמור, ניתן להבין את דברי הביקורת על כך שעיקרון המימוש של ההפסד, כפי שתיארנו, יש בו שרירותיות - כך שהכנסתו של נישום עשויה להימדד באופן מעוות, עקב הקדמה מלאכותית של קיזוז הפסדים או "מימוש" של הפסד בשנה מסוימת, אף שההפסד נתהווה בפועל לאורך שנים.
בהקשר של ההכרה בחובות רעים (אבודים) כהוצאה או הפסד, ניכרת גמישות מסוימת בעיקרון מימוש ההפסד, שכן ההכרה של הדין בחובות אבודים כהפסד מקנה אפשרות לדמות מימוש אף שפורמלית הוא טרם הושלם.
...
חחח זה אחד טוב מנחם
חחח זה אחד טוב מנחם
קלוד אתמול, 21:10