אורי זמיר

"אלוהים לא ברא את בני האדם שווים. היה זה סמואל קולט שעשה זאת"

כפי שלמדנו בשני הפוסטים הקודמים (דרך סיפורה המורכב של מונגוליה) במונחים מספריים תעשיית המחצבים העולמית הנה עדין התעשייה שמגלגלת הכי הרבה כסף בכדור הארץ. להבדיל מתעשייה זו, העסוקה בלהוציא את לחמה מבטן האדמה, זו הממוקמת במקום השני עסוקה דווקא בלשלוח לשם את נמעניה. טריליון דולר – זהו כך מסתבר הסכום האסטרונומי שמשקיעות מדינות העולם בכל שנה במסגרת ההוצאות הצבאיות שלהן. סכום שעל פי דו"חות של אמנסטי, ספריית הקונגרס האמריקאי ומכון שטוקהולם לשלום, עלה מאז שנת 2,000 בלבד בכ-35 אחוזים מבהילים. על פי אותו מכון שטוקהולם לחקר השלום (כן, גם אני שמתי לב לאירוניה) חמש מדינות – ארה"ב, רוסיה, גרמניה, צרפת ובריטניה – שולטות בשלושה רבעים מהיקף יצוא הנשק העולמי. על פי מחקרי המכון ארה"ב לבדה שולטת ב-30 אחוז מהשוק ורוסיה מחזיקה בו כ-24 אחוזים נוספים. אגב, ביורדנו קומה אחת אל תוך הנתונים, המספריים נשמעים אפילו מפחידים עוד יותר: ב2012 למשל מכרה רוסיה נשק בהיקף כולל של קצת יותר מ-14 מיליארד דולרים. סכום אשר נשמע מרשים עוד יותר כשאנו למדים ששש שנים בלבד לאחור עמד אותו הסכום על 6 מיליארד דולרים בלבד.

אופורטיוניסט חסר תקנה - פוטין

אם נתעקש לחפור עוד קצת בעשירייה הראשונה של יצואניות הנשק הגדולות, אזי נמצא שסוגרת אותה מדינה קטנה, מוקפת אויבים, שהפכה כבר מזמן את מלחמת ההישרדות הפרטית שלה למפעל מעורר הערכה. על פי דו"חות הקונגרס, בין השנים 2004 ל-2011 מכרה מדינת ישראל שלנו נשק בהיקף של לא פחות מ-11 מיליארד דולרים. מכירות אשר אינן כוללות כמובן מכירת לצה"ל עצמו. מכרכור ועד סינגפור אם ננסה לעקוב אחר הנתיב שמשאירה מאחוריה התעשייה הישראלית אזי נגלה שחלקו האחד של היצוא מוצא את דרכו דרומה, למעמקי יבשת אפריקה השסועה, והשאר נודד בעיקר מזרחה אל עבר הודו, דרום קוריאה וסינגפור. "התוצרת הישראלית מסתובבת בלא מעט יבשות." מספר שי לוי מהפורטל הצבאי פז"מ, "מלבד שדרוג של מערכות נשק ישנות והפיכתן למתקדמות (למשל, עיסקת שדרוג הפנטומים של טורקיה), ישראל מוכרת מטוסים ללא טייס מבית היוצר של התעשייה האווירית, טילי נ"ט כמו ה"ספייק" מבית היוצר של רפאל שמייצאת לכ-20 מדינות מתקדמות מערכות יחודיות לאיסוף מודיעין אווירי כדוגמת ליטנינג, מערכת המותקנת על גחון המטוס, מזהה ותוקפת מטרות מהאוויר ורקהלייט, נגזרת שלה המשמשת לצילום שטחים מהאוויר." "בנוסף לאמצעים אלו מדינת ישראל מייצאת מידי שנה כמויות אדירות של נשק קל מסוגים שונים." מספר לוי ומוסיף פרט מעניין: "בשנת 2010 אישר משרד הביטחון למכור לחו"ל גם את טנקי המרכבה. עד היום עסקה כזאת עוד לא יצאה לפועל, אולם במרץ השנה ממשלת קולומביה החלה לבחון רכש של כ-40 טנקי מרכבה ובמידה וזה יצא לפועל ישראל תמכור טנקים כחול לבן בפעם הראשונה." שוק של קונים באם נהפוך את אותה הרשימה בדיוק לצידה השני, על מנת לנתח את הקונות, נמצא שני סוגים של מנועים הדוחפים את הרוכשות הגדולות להצטייד. מן העבר האחד נמצא את מפלס החרדה והפניקה, כשמהעבר השני בדיוק מזין את קדחת הקניות המירוץ אחר הגמוניה אזורית. בבואנו להתמקד בשמות עצמם נמצא כי את המקום הראשון מאכלסת בעקביות הודו. מדינה אשר חתומה מאז שנת 2007 על 10 אחוז מסך כל עסקאות הנשק בעולם. ההודים, כך מסתבר, קונים הכול מהכול מכולם. ממטוסי קרב רוסיים וצרפתיים, טנקים וטילים אמריקאיים ובעודף שנשאר גם כמה מערכות נשק כחול לבן. כל זאת במסגרת מאמציה הנואשים של המדינה לשדרג צבא גדול מימדים אך מיושן עד כדי ריקבון. עיקר האיום על הודו מיוחס אומנם צפונה לפקיסטן השכנה (המדינה הענייה והנכשלת הזו ממוקמת אגב במקום השלישי ברשימת הרוכשות הגדולות), אתה מנהלת הודו מלחמות לסירוגין מאז יצאו השתיים מאותו הרחם. אך חששה האמיתי פוזל דווקא מזרחה אל עבר סין. מדינה אתה חולקת הודו כמה סכסוכי גבולות יבשתיים, כמו גם וכמה פוטנציאלים נוספים להתלקחות במי האוקיינוסים שבדרומה. אך זהו כאמור חלקה האחד של התמונה. בצמד העשורים האחרונים הפכה הודו עקב אחר אגודל לאחד הכוחות המובילים בכלכלה העולמית. מעמד המחייב אותה במקביל לנסות ולהרחיב גם את היקף השפעתה המדינית. כחלק מאותו מאמץ פועלת הודו למשל כבר מזה כמה שנים לקבלת מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם.

מיושנים אך אופטימיים - צבא הודו

במקום השני ברשימת הרוכשות הגדולות נמצא את דרום קוריאה. מדינה אשר קונה בעיקר נשק אמריקאי והמאוימת ישירות מצפון קוריאה, אך בעקיפין גם כן שוב מסין. מעט אחריה מתברגת סין, היישר אל המקום הרביעי, בהפגינה קורלציה מושלמת בין מצבה הכלכלי המשתפר לכמות הרכישות אותם היא מבצעת. אופי רכישותיה של סין ממחיש היטב כי בשנים האחרונות משנה הנ"ל את גישת הכמות ששלטה בצבאה עד לפני כעשור –בהחליפה אותה בגישה איכותנית המיישרת קו במהירות עם צבאות המערב המובילים. משגרים איומים סיפור התחמשותה המהירה של סין אומנם מאיץ את הדופק במסדרונות הפנטגון האמריקני, אך אין כל שמץ של ספק שאת מלוא אפקט החרדה חווה הטווח שבין האוקיינוס ההודי לשקט.
הודו הגרעינית אומנם משכה אליה תשומת הלב כשערכה בשנת 2012 שיגור ניסוי מוצלח של טיל בליסטי ארוך-טווח בעל יכולת לשאת ראש נפץ גרעיני, אך דווקא בחירתן של מעצמות המערב להצניע את ביקורתן על הניסוי, (לעומת ביקורות נוקבות אודות ניסויים מקבילים שעורכת צפון קוריאה למשל) היא שמלמדת אותנו רבות על אופיו של מאזן הכוחות החדש בו מתחלק העולם דיכוטומית לדמוקרטיות מול שלטונות ריכוזיים.

יכולתה של הודו לשגר טילים גרעיניים למרחק כה עצום מכניס אותה אל תוך מועדון מצומצם ביותר שכלל עד אז שש מדינות בלבד - חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה), ולצדן (על פי פרסומים זרים כמובן), גם ישראל.

הצעד המתריס עורר אז דאגה בעולם על רקע החשש מפני התלקחות מחודשת של העימות בינה לבין פקיסטן (מעצמה גרעינית בעצמה) אולם גם בהודו מיהרו להבהיר כי מטרתו האמיתית של השיגור הנה הרתעת כל איום המגיע מכיוונה של מעצמה גרעינית גדולה בהרבה הנמצאת מעברה בכלל מעברה השני - סין.
עם תום השיגור קבע אז ראש הממשל המכהן, מנמוהן סינג', כי השיגור הוא "אבן דרך בדרכנו להשגת ביטחון ומוכנות" אך ראג'ה מוהן, איש המרכז לחקר המדיניות בהודו, טרח להיות מעט דיפולמטי פחות ומיהר להסביר לכל דורש את מטרתו האמיתית של השיגור "מה שראינו היום הוא הבשלה של טכנולוגיית הטילים של הודו. זו גם תחילתו של תהליך שבו הודו משיגה הרתעה גרעינית נגד סין. בניגוד לסין, לה יש טילים לטווח ארוך כבר זמן רב, הודו לא הייתה מסוגלת לפגוע במטרות מרכזיות בסין. כעת, עם הטיל הזה, היא תוכל להגיע לנמל הים במזרח סין".

מהכי גדול להכי איכותי - צבא סין

בניגוד לצקצוק הלשון הרפה במערב, בבייג'ינג השכנה, לא ממש יכלו לעבור על השיגור בשתיקה. "המערב מעדיף להעלים עין מהתעלמותה של הודו מאמנות בינלאומיות לבקרת גרעין וטילים", נכתב במאמר מערכת באחד מעיתוניה הממסדיים של המדינה 'הגלובל טיימס'. "כדאי שהודו לא תפריז בהערכת עוצמתה". סיכם אז המקור הרשמי את דבריו בבוז. איים בזרם אך גם אם נדמה שעקב ההיסטוריה הצבאית וגודלה העצום תמשיך הודו לתפוס את מרבית תשומת הלב בפסיפיק גם בשנת 2013, נכונו לקורא החרוץ כמה הפתעות שמקורן דווקא מזרחית לבייג'ין. כך למשל הכריז בשבוע שעבר ראש ממשלתה החדש של יפן כי ארצו תגן בחירוף נפש כנגד כל איום סיני. דבריו נאמרו כמובן בעקבות סכסוכן המתוקשר והמתגלגל של שתי המדינות סביב שרשרת איי דייאו הנמצאים מערבית למדינה. אך הקונטקסט המיידי של הדברים הייתה תקרית חמורה בה כיוונה משחטת סינית את סוללת הטילים שעל סיפונה לעברה של ספינת קרב יפנית. תקרית אשר רחוקה הייתה מרחק קצר מאוד מלפתוח מלחמה חזיתית של ממש בין שתי המדינות.

מפזר איומים - אבו

כבר בשנת 2012, השנה בה נרשמה הסנונית הראשונה בתחייתו של הסכסוך המדובר, הייתה השנה הראשונה בה הגדילה יפן את תקציב הביטחון שלה לראשונה מזה 11 שנה. חשוב לציין כי העלייה בהוצאות הביטחון באותה שנה הייתה סימבולית בלבד ורחוקה מלהיות דרמטית. אך רבים רואים בה הצהרת כוונות זהירה להמשך. הגדלת כוחה הצבאי של יפן הנה חלק בלתי נפרד מהשינויים אשר יפן צפויה לעבור בעקבות מינויו של ראש הממשלה החדש שלה שאינזו אבה. אותו אבה אשר התבטא באחרונה באומרו : "סביבת הביטחון המקיפה את ארצנו נהיית נפיצה בעקבות פרובוקציות המנגחות את זכויותינו הטריטוריאליות. בכוונתי לקחת את המושכות על מנת להתייצב אל מול סכנות אלה ולהגן על האנשים כמו גם הנכסים האדמה, הים והאוויר בכול מחיר שיידרש לכך...אנו נחיש כעת את צעדנו על מנת לשפר את יכולות ההתגוננות שלנו" ציין אבה ועל פי הנעשה בשטח דבריו האחרונים אינם נאמרים בעלמא. סוכנות הידיעות הצרפתית (ה-AFP) למשל דיווחה לאחרונה כי משמר החופים היפני מקים כיום יחידה מיוחדת ובה עשר ספינות ענק חדשות, נושאות מסוקים חדישות וכ-600 מגיוסים טריים שמטרתם לאייש אותם. אגב, נאומו המדובר של אבה מגיע יום אחד בלבד לאחר הצהרותיו של ראש הממשלה החדש בדבר גישתה החדשה של יפן לתוצאות מלחמת העולם השנייה ובמרכזן שינוי גישתה הפציפיסטית של מדינתו כלפי האזור. גישה אשר נכפתה עליה כידוע בידי ארה"ב ערב כניעתה.עלייתו לשלטון של אבה לוותה בקמפיין אשר הבטיח הגנה טובה יותר משכנתה סין כמו גם שינוי הגישה המתנצלת שליוותה אותה מאז תבוסתה בגישה מליטריסטית הרבה יותר אותה כינה אבה "כמסתכלת קדימה".
סין, אשר מקפידה שלא לשמור את דעותיה לעצמה, אך מיטיבה לעשות זאת דווקא דרך צינורות בלתי רשמיים, בחרה הפעם לעשות זאת דרך התבטאויותיו המליציות של הקולונל מיו מינגפו שאמר בראיון שהעניק דווקא לעיתון אוסטרלי: "אמריקה היא נמר גלובאלי ויפן הנה זאב אסייתי. שתיהן נושכות באחרונה את סין בצורה פרועה. מכל החיות שונאים הסינים את הזאב" בהמשך דבריו המליציים נשא הגנרל מינגפו גם צרור מכובד של מילות אזהרה לעברה של אוסטרליה. בהם המליץ לה להישאר בתפקיד הכבש על פני בחירה נמהרת בתפקידו כפוי הטובה של התן. זה רק הולך ומסתבך באם נתכנס חזרה אל תעשיית הנשק אין ספק שעשור חדש ומרגש עומד בפתחה. אם אלה האמריקנים אשר לפתחם מחזרים ההודים, הדרום קוריאנים והיפנים ואם אלה הרוסים, הסופקים כפיים בהתרגשות לנוכח הפוטנציאל הגלום בתאבון הסיני לכוח והשפעה. גם ישראל, סביר להניח, לא תשאר מחוץ לאוהל החגיגה ותגזור בחדווה את חלקה בעוגה דלת השמרים. כאשר את מירב פעולת ההתפחה ימשיכו לבצע מערכות משומנות של ספינים המתמחות בהטחת השאלה הגברית האולטימטיבית : למי יש גדול יותר מאחותה.ואם בישראל עסקינן אזי מילת אזהרה אחת לסיום לא אמורה להזיק. בניגוד לפוטין למשל, המסוגל לרקוד דבקה עם ההודים ובאותה הזדמנות לפזז הבא-נגילה עם הסינים, יכולתנו הפוליטית לרקוד על כמה חתונות מוגבלת בהרבה. על כן כולי תקווה שלקחי עסקת הפאלקון למשל לא רק נלמדו כאם גם הופנמו. סין של היום הרבה פחות סבלנית ובעלת השפעה גדולה בהרבה משהייתה עשור לאחור.

עסקת 'הפאלקון' הכושלת - לחץ על הידיעה להגדלה

טוב יעשו במשרד החוץ אם מצד אחד לא תהיה ידם קלה על ההדק באשרם מכירתה של טכנולוגיה רגישה למדינה המזוהה כאויבת הרפובליקה האדומה. מנגד, לנוכח התעצמותה המתמדת של האחרונה, נכונותם של האמריקנים להעלים עין גם היא איננה באה בחשבון. לכן בל ישגה איש בתעשייה הביטחונית מלחשוב שהסינים הם בכלל אופציה בתור לקוח אותה ניתן לשים על השולחן.