Nella

מחלוקות הוזזו הצדה באלגנטיות כדי לאפשר את האווירה המלטפת במסיבת העיתונאים, אך הדבר שהיה ברור בה יותר מכל הוא שמידת היכרותו של טראמפ עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא במקרה הטוב מוגבלת


832527277.jpg


הרבה כיבודים, הרבה חיבוקים והרבה כימיה היו במסיבת העיתונאים שקיימו אתמול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן. אבל לצד האווירה החמה והמלטפת היו גם הרבה בורות, סתירות פנימיות, סיסמאות לצורכי פוליטיקה פנימית ולא מעט מחלוקות שהוזזו באלגנטיות הצדה.


בדקות שאחרי מסיבת העיתונאים הטוויטר רגש וגעש. צייצנים משני צדי האוקיינוס האטלנטי ומשני עברי הקשת הפוליטית ניסו, בעברית ובאנגלית, לפרש את דבריהם של שני המנהיגים – במיוחד את אלה של טראמפ. אלא שאת כל מה שנאמר על ידי הנשיא האמריקאי יש לקחת עם 5 קילו של מלח. הדבר שהיה ברור יותר מכל במסיבת העיתונאים הינו שמידת ההיכרות של טראמפ ואנשיו עם הסכסוך הישראלי־פלסטיני מוגבלת במקרה הטוב והם רחוקים מאוד מגיבוש אסטרטגיה ברורה.

טראמפ הדגיש שוב ושוב כי הוא רוצה "דיל" בין ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, אלא שגם אחרי שמנקים את רעשי הרקע קשה להבין כיצד ניתן לממש אותו וליישב את כל הסתירות הפנימיות. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שטראמפ אמר נגע למהות העסקה שהוא רוצה להשיג. בקלות דעת הכריז טראמפ כי מבחינתו פתרון של שתי מדינות או פתרון של מדינה אחת – חד הם. הוא זורם. נותר רק הפרט השולי של השגת הסכמה בין הצדדים על כך.


לראשונה נשיא אמריקאי דחק הצדה את פתרון שתי המדינות והביע תמיכה באפשרות של הפיכת ישראל ממדינה יהודית דמוקרטית למדינה דו־לאומית. לא אוטונומיה כפי שנפתלי בנט שואף. לא מדינה מינוס כפי שראש הממשלה נתניהו היה רוצה שיקרה. אלא מדינה אחת יהודית־ערבית. המסר הזה היה כמעט אנטי־ציוני. ספק אם טראמפ עצמו הבין מה המשמעות של דבריו. לא מעט פלסטינים שתומכים במדינה אחת ודאי חגגו הלילה. הרצל, ז'בוטינסקי, בן־גוריון וגם הרב קוק ודאי התהפכו בקברם.
מנגד, טראמפ אמר שורה של דברים שבמהותם הינם הפוכים לחלוטין, הבולט שבהם נגע לבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. טראמפ עמד לצדו של נתניהו וקרא לישראל בצורה ישירה ולא מתנצלת לרסן את הבנייה בהתנחלויות. קשה לראות כיצד תוכל כעת ממשלת ישראל לבנות ללא הגבלה, לא כל שכן לספח התנחלויות. כשאובמה אמר את זה בפגישתו הראשונה עם נתניהו במאי 2009, היתה עליו התנפלות רבתי מצד לובי המתנחלים בתקשורת, בממשלה ובכנסת. כשטראמפ אמר אתמול את אותו הדבר, ואף שב והתחמק מהתחייבות להעביר את השגרירות לירושלים, הימין הישראלי יצא במחולות. אין מה לומר, חזון אחרית הימים הולך ומתגשם לנגד עינינו.


נתניהו וטראמפ הציגו במסיבת העיתונאים יוזמה מדינית "אלטרנטיבית" לכאורה. כזו שתתרחש מבחוץ פנימה. מהעולם הערבי לזירה הפלסטינית. טראמפ ונתניהו לא המציאו כלום. ראש ממשלת ישראל ניסה זאת בקדנציה הראשונה של אובמה וכן בקדנציה השנייה של אובמה. בשני המקרים הוא גילה שזה אולי נשמע טוב, אבל לא הכי ישים. עדיין לא נמצא המנהיג הערבי שיהיה מוכן לחמם את היחסים עם ישראל לפני שזו תתקדם עם הפלסטינים.


לא ברור אם טראמפ באמת רציני כאשר הוא מדבר על כוונתו להגיע לעסקת חבילה במזרח התיכון. אם הנשיא האמריקאי ויועציו ינסו באמת לקדם זאת הם יגלו שאין מנוס מליישב את אותן סתירות פנימיות שצפו ועלו במסיבת העיתונאים. יש להניח שכבר בביקור הראשון של שליחיו של טראמפ בירושלים, רמאללה ובירות העולם הערבי ואירופה הם יגלו שהדיבורים על קבורת המדינה הפלסטינית אולי היו מוקדמים מדי. בכל פעם שטראמפ ואנשיו נתקלו במציאות מאז שנכנסו לבית הלבן הם חזרו למקורות – ביחסים עם סין, במדיניות כלפי הכיבוש הרוסי באוקראינה ובנוגע להעברת השגרירות לירושלים. אין סיבה לחשוב שאותו דבר לא יקרה בנוגע לפתרון שתי המדינות.



הארץ