Nella

הסכם נפט"א הזיק לתעסוקה בארה"ב הרבה פחות מהתחרות מול סין ומדינות אחרות, ודווקא ביטולו עלול לפגוע בתעשיות אמריקאיות ■ עם זאת, יותר מ-20 שנה אחרי חתימתו, רבים סבורים שיש מקום לפתוח אותו לשינויים - אולם האם ממשל טראמפ יהיה נכון להם?


622454864.png


הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, נפט"א (Nafta), פתח עידן של יחסים חמים לרוב בין ארה"ב ושתי שכנותיה - מקסיקו וקנדה, והוליד כלכלה מחוברת היטב מהים הארקטי עד מרכז אמריקה.


אולם ההסכם הזה גם תרם לאובדן של משרות ייצור בארה"ב ולחוסר שביעות רצון בקרב הקהילות שאיבדו אותן - מה שסייע לעלייתו הפוליטית של מבקר חריף של הסכם הסחר, דונלד טראמפ.

וכשטראמפ מנהל את העניינים, מה יקרה עכשיו להסכם הסחר של צפון אמריקה? יש הבדל בין לתקוף אותו בתור "הסכם הסחר הגרוע ביותר אי פעם" - כפי שנהג הנשיא להתבטא במהלך מערכת הבחירות - לבין לגבש הסכם חדש שיהיה בעל יתרונות לעובדים ולעסקים האמריקאים. "מבחינה לוגית נפט"א הוא הדבר הראשון שאנחנו צריכים להתמודד אתו", אמר וילבור רוס, מועמד הנשיא לתפקיד שר המסחר, בשימוע לאישור מינויו. "יהיה זה נושא שיטופל בשלב מוקדם מאוד בממשל החדש".


אך מה הנשיא טראמפ יכול לעשות, אילו יתרונות יכולים לצמוח לארה"ב, ומה יכול להשתבש? מומחי סחר אומרים שיש טעם לערוך שינוי גדול בהסכם בן 20 השנה. משא ומתן חדש יכול להוביל להסכם טוב יותר לכל שלוש המדינות, אבל הוא יחייב את ארה"ב לוויתורים שממשל טראמפ יסרב לאמץ. שינוי בהסכם שסייע ליצירת בסיס כלכלי לתעשיות גדולות עלול לסכן משרות בארה"ב ולייקר את המוצרים עבור הצרכנים. ככל שממשל טראמפ יפעל לפיצוץ ההסכם, כך יגברו הסיכונים.


לפני שבודקים מה בדיוק עשוי להשתבש או להצליח, כדאי להתחיל עם רקע כללי.


מהו הסכם נפט"א?


ב–7 באוקטובר 1992, הנשיא ג'ורג' בוש האב עמד על במה אחת עם נשיא מקסיקו קרלוס סאלינס ועם ראש ממשלת קנדה בריאן מלרוני. "הפגישה הזאת מבטאת נקודת מפנה בהיסטוריה של שלוש המדינות שלנו", אמר בוש. "אנחנו יוצרים כאן את השוק הגדול, העשיר והיעיל ביותר בעולם כולו".


יורשו של בוש, ביל קלינטון, היה זה שדחף להסכם סחר חופשי בצפון אמריקה על אף קונגרס מפוצל. ב–1994, שלוש המדינות היו שלובות זו בזו בהסכם סחר שקשר את כלכלותיהן יחד. ההסכם כלל 22 פרקים ו–309 עמודים.


הסכם נפט"א ביטל את רוב המכסים על מוצרים שנסחרים בין המדינות, והתניע תהליך להסרה של חסמים רגולטוריים ואחרים. הרעיון היה שעם הזמן, חברה באוהיו תוכל לעשות עסקים עם חברה באונטריו שבקנדה ועם חברה במקסיקו סיטי - באותה קלות שבה שהיא עושה עסקים עם כל חברה אחרת הממוקמת בארה"ב.


מה היו התוצאות?


כפי שהראו הבחירות, המחלוקת אם הסכם נפט"א הוא דבר טוב או רע ממשיכה להטריד את המצביעים בארה"ב. אבל יש דברים שרוב האנשים שחוקרים את הנושא יכולים להסכים עליו.


כלכלת צפון אמריקה באמת עובדת כמכלול אחד. היצוא של ארה"ב למקסיקו, למשל, גבוה פי 3.5 כיום מב–1993 בשקלול האינפלציה. הצמיחה שלו היתה יותר מכפולה מזו של הכלכלה כולה. הסחר בין ארה"ב לקנדה היה די מאוזן לאורך הזמן, אבל לארה"ב יש גירעון סחר של כ–60 מיליארד דולר בשנה עם מקסיקו, כלומר היא מייבאת יותר מאשר מה שהיא מייצאת.


בתעשיית הרכב, למשל, שרשרת האספקה חוצה את גבולות צפון אמריקה, והעבודה נעשית במדינות שונות. מכונית פורד שמיוצרת במישיגן עשויה לכלול לוח מחוונים שמיוצר בחוארז שבמקסיקו ותיבת הילוכים מאונטריו. שרשרת האספקה המורכבת הזאת סייעה להפוך את תעשיית הרכב האמריקאית לתחרותית מול אסיה ואירופה, שגם הן כוללות מדינות מייצרות בשכר גבוה ונמוך עם התמחויות שונות בתהליך הייצור.


ההשפעה על משרות ועל הכנסה בארה"ב ברורה פחות. כלכלנים, שככלל תומכים בהסכמי סחר חופשי, טוענים שנפט"א מעודד שינוי בסוג המשרות בארה"ב לטובת משרות בערך גבוה יותר, עם עבודה יעילה יותר, שכר שעולה והשפעה זניחה על מספר המשרות הכולל. אלה שמביעים ספקנות לגבי ההסכם טוענים כי הוא יצר תחרות בשכר הנמוך לאורך הגבול עם מקסיקו, שהאיצה את אובדן משרות הייצור.


דרך אחת ליישב בין שתי ההשקפות האלה היא לטעון כי נפט"א אמנם הביא לגידול בתמ"ג ובהכנסה הממוצעת בארה"ב - אבל בה בעת תרם לירידה במשרות ייצור אמריקאיות מתגמלות, שנטו להתרכז בערים מסוימות ובקרב אוכלוסיות מסוימות, בעיקר גברים עובדי צווארון כחול.

האם הנשיא טראמפ יכול לפרק את ההסכם?


בתיאוריה, כן. אבל מהלך כזה יהיה כרוך בבלגן, בייחוד אם הוא ינסה לעשות זאת מיד בתחילת כהונתו.


לפי סעיף 2205 בנפט"א, מדינה יכולה לסגת מהסכם בהתראה של שישה חודשים מראש. אבל אם טראמפ יעשה זאת, הדבר יגרום לאנדרלמוסיה בתעשיות שונות, יהרוס את היכולת לנהל משא ומתן ידידותי עם קנדה ומקסיקו, וסביר להניח שיגרום לעימות משפטי עם הקונגרס, שאישר את נפט"א בזמנו ולא ירצה לפרק את ההסכם בלי התערבות.


זה לא נשמע כמו מה שממשל טראמפ מכין. סביר יותר שהוא יפתח מחדש את ההסכם. "אני אופטימי שאנחנו יכולים לקיים משא ומתן מחדש שיספק יתרונות הן לארה"ב והן למקסיקו - זה רווח לשתי המדינות", אמר סטיבן מנוצ'ין, המועמד לשר האוצר בשימוע לאישור מינויו בקונגרס.


האם קנדה ומקסיקו יהיו מוכנות לדון על פתיחת ההסכם?


זה אכן נראה כך. הבית הלבן הודיע על כוונות להיפגש בנפרד עם מנהיגי שתי המדינות, וכולם מאותתים שהם מוכנים לשיחות חדשות. במקרה של מקסיקו, הנשיא אנריקה פניה נייטו אמר שהוא רוצה שהשיחות יעסקו בנושאים נוספים מלבד סחר, ואיים במרומז שהוא ימעט לשתף פעולה במאבק בסחר בסמים ובחזיתות אחרות אם ממשל טראמפ יאיים בענישת המדינה בשיחות הסחר. וכמובן, ההודעה של טראמפ ב–25 בינואר שהוא יבנה חומה בגבול - וכי מקסיקו בסופו של דבר תשלם עליה - עשויה לגרום למקסיקו לחשוב מחדש על התחזית שלה בנוגע למגעים על הסחר.


אז מה ארה"במתכוונת לבקש?


אין לכך תשובה ודאית, אבל יש כבר רמזים.


אפשרות מרכזית אחת תהיה להתמקד ב"כללי מקור המוצר", שמסדירים מה מוגדר כמוצרים שמיוצרים בתוך אזור הסחר החופשי. למשל, הגה יכול להיות מורכב במקסיקו אבל כולל רכיבים שמיוצרים בסין; הכללים קובעים כמה מתוך החלקים האלה יכולים להגיע מסין, כך שההגה עדיין ייחשב מתוצרת מקסיקו, וכך ליהנות מהיתרונות של אזור סחר חופשי. אם הנתח הנדרש לחלקי רכב מצפון אמריקה יגדל מהרמה הנוכחית של 62.5% עבור רוב החלקים ל-75%, למשל, הדבר יעניק יתרון ליצרנים בארה"ב ויפחית את התחרות עם מדינות אסיאתיות שהשכר בהן נמוך.


דוגמה נוספת לסדר עדיפות אפשרי של ארה"ב: לבקש מקנדה וממקסיקו להנהיג מדיניות ליברלית יותר ולאפשר למוצרים מארה"ב שמיוצאים לקנדה ומקסיקו - להגיע בלי מסים ועם מעט ניירת. ארה"ב התלוננה מזה זמן רב שבתי המשפט שמיישבים מחלוקות בנושא סחר בקרב שלוש המדינות האלה פוגעים באינטרסים אמריקאיים, ולכן היא עשויה לבקש שינויים.


אבל יש עוד מטרה אחת שטראמפ העלה במסע הבחירות, והיא עשויה להיות מקור גדול יותר לחיכוך. טראמפ טען כי המע"מ שמקסיקו וקנדה משלמות אינו הוגן לחברות אמריקאיות. שיעור המס במקסיקו הוא 16%. חברה מקסיקאית שמייצאת לארה"ב, מקבלת החזר על המע"מ ששילמה - באותו אופן שפועלת ארה"ב.


בשל הפרשי המע"מ, שר המסחר המיועד רוס ויועץ לענייני סחר של טראמפ בבית הלבן, פיטר נבארו, טענו בנייר עמדה במהלך הקמפיין שהדבר מסתכם בסובסידיה לא הוגנת שפוגעת בארה"ב.


קנדה ומקסיקו אינן רואות זאת כך, ויתנגדו אם ארה"ב תבקש שינוי לחוקים כך שהחזר על המע"מ לא יתווסף עוד ליצוא האמריקאי. להשקפתן, ולזאת של כלכלנים מהשדרה המרכזית - הגישה שלהן למיסוי היא הדרך היחידה להימנע מענישה לא הוגנת על החברות המקומיות שלהן.


עבור ממשלת מקסיקו, העמדה של טראמפ מקבילה למצב שבו מסצ'וסטס תדרוש שהיא תהיה היחידה שתוכל למכור מוצרים בקונטיקט בלי שיוטל עליה מס קנייה. כך שאם הנושא יעלה בסופו של דבר במרכזו של המשא ומתן, הדברים עשויים להיות נפיצים.


אבל עסקה צריכה להיסגר, לא?

אולי. אבל צריך לזכור: זה לא יהיה הסכם חד־כיווני. קנדה וגם מקסיקו מצפות לוויתורים מארה"ב בתמורה לוויתורים שהן יעשו. וחלק מהדברים שממשלת מקסיקו רוצה יותר מכל ירגיזו רבים מתומכי טראמפ.


למשל, מקסיקו רוצה הקלות בכניסה של משאיות תובלה ועובדים לתוך ארה"ב. מיותר לציין שזה לא בדיוק מה שטראמפ קידם במערכת הבחירות, אבל ייתכן שאלה כמה מהוויתורים שיהיה בהם צורך כדי להגיע להסכם.


האם יש סיכוי שנפט"א יפורק לחלוטין?


יש, אבל לא מדובר בהכרח באסון.


גארי קלייד הופבאואר, עמית בכיר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, מעלה אפשרות שבה ממשל טראמפ ייסוג לחלוטין מהסכם הסחר, אבל יחתום במקביל על הסכמים נפרדים עם מקסיקו וקנדה, שישמרו על רוב הבנות הסחר שכבר מעוגנות בנפט"א.


הנשיא טראמפ והיועצים שלו מדברים לרוב על העדפה לעסקות בילטרליות במקום עסקות סחר רב־מדינתיות. זוהי דרכו של טראמפ להכריז שהוא שם סוף להסכם סחר שאותו הוא תקף במהלך הקמפיין, בלי להרוס את הכלכלה.


אולם אפילו זה לא יעבור ללא מכאובים. "זה יהיה כמו המפטי־דמפטי", אמר הופבאואר. "יהיו חברות וקהילות בארה"ב שיושפעו לרעה, ושייסגרו אם שרשראות האספקה האלה ישתבשו. זה לא יעשה טוב לסיקור העיתונאי, וככל הנראה הצוות של טראמפ ירצה להימנע מכך".


עד כמה דחוף לקיים משא ומתן מחודש על נפט"א?


אם מתעלמים מהבטחות הבחירות של טראמפ, אפילו אנשים שהתנגדו לנפט"א והסכמי סחר אחרים לא רואים את המקרה בסדר עדיפות עליון. הסחר האמריקאי עם קנדה מאוזן היטב, וגירעון הסחר עם מקסיקו קטן מאשר עם כלכלות ענק באסיה.


רוברט אי. סקוט, מנהל מדיניות הסחר והייצור במכון למדיניות כלכלית ליברלית, סבור כי לארה"ב יכולה לצמוח תועלת גבוהה יותר אם היא תשקול מחדש את יחסי הסחר שלה עם סין, יפן, דרום קוריאה ואפילו גרמניה. "אלה מהווים 80% מהמשרות האמריקאיות האבודות ב-20 השנים האחרונות", אמר. "מבחינתי, נפט"א אינה בסדר עדיפות עליון. יש דגים הרבה יותר שמנים לתפוס".

TheMarker