אלה

כלכלת ארה"ב תשתנה ללא הכר בעידן דונאלד טראמפ ■ לפי תפישת עולמו של הנשיא הנבחר, הסחר הבינלאומי הוא תחרות פטריוטית שבה מדינות אחרות הן יריבות שנלחמות על אותו שלל ■ אך כדי ליישם את השקפת עולמו בחוכמה, יש צעדים אחרים שהוא יכול לעשות


594266440.jpg


בסרטון יוטיוב שפורסם ב-22 בנובמבר ישב דונלד טראמפ לפני דגל ארה"ב ופסל של אריה - וחזר על תוכניתו להחזיר את ארה"ב לתהילתה - "בין אם זה בייצור פלדה, בניית מכוניות או ריפוי מחלות".
טראמפ כבר כופף את זרועה של יצרנית המזגנים קרייר ומנע ממנה להעביר 800 מקומות עבודה מאינדיאנה למקסיקו. צוות העברת הממשל שלו מכין רשימה של "צעדים מינהליים שניתן יהיה להפעיל יום אחד כדי לאכוף את החוקים ולהחזיר מקומות עבודה". מהסרטון אפשר היה להבין גם מה יחסו של טראמפ לסחר בינלאומי: תחרות פטריוטית שבה מדינות נלחמות זו בזו כדי לקחת מקומות עבודה - או להחזיר אותם.
לפי ראיית העולם של טראמפ, הסכמי סחר מבוססים על יחסי יריבות ומשחק סכום אפס. מדינות אחרות הן יריבות המתחרות על אותו שלל, ולא שותפות שחולקות את היתרונות של הסחר. התוכניות שלו לבטל את הסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP), הסכם שלגביו מתנהל משא ומתן דקדקני כבר עשור עם 11 מדינות נוספות באזור האוקיאנוס הפסיפי, תואמות את האופן שבו טראמפ קורא את ההיסטוריה. הוא חושב שלעתים קרובות מדי, הסכמים רעים כמו הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) וקבלתה של סין לארגון הסחר העולמי (WTO), הובילו לאובדן מקומות עבודה בארה"ב והוציאו את האמריקאים נפסדים.
לפי טראמפ, הראיה לכך היא גירעון הסחר של ארה"ב - שבולט בעיקר בתחום המוצרים, בניגוד לשירותים. "סין היא גם רמאית הסחר הגדולה של העולם וגם המדינה שאיתה יש לארה"ב את גירעון הסחר הגדול ביותר", כתבו וילבור רוס, שנבחר על ידי טראמפ לתפקיד שר המסחר, ופיטר נווארו, יועץ בכיר בקמפיין של טראמפ. השניים כתבו את הדברים כשתיארו בספטמבר את התוכנית הכלכלית של הנשיא הנבחר. רוס אמר כי הוא "רוצה לחלק את גירעון הסחר בין כל העולם".
בעיות הסחר שעליהן מקונן טראמפ מוכרות לנייט לה־מאר, מנהל מכירות בחברת דרייפר שמייצרת וילונות, מסכים למקרנים וציוד לחדרי כושר. הוא זוכר איך מדינתו, אינדיאנה, נפגעה באופן חמור מאובדן מקומות עבודה כשתעשיות המכוניות והפלדה קרסו לפני 15–20 שנה. לדבריו, אפילו בחברה שבה הוא עובד זה "הרגיש כאילו אנחנו שטים במורד הנהר לכיוון המפל". התחרות מסין פלשה קודם להזמנות היצוא שלהם ואז ללקוחות המקומיים, אחרי שהשוק הוצף בסחורה מיובאת זולה.


אף אחד לא יודע בדיוק איך תיראה מדיניות הסחר של טראמפ. יכול להיות שטראמפ בעצמו לא יודע. האזהרות שלו לגבי התחרות הזרה ויחסו החשדני כלפי הסכמי סחר טבועים עמוק ברטוריקה שלו וחילחלו לנאומיו. אבל אפילו רבים מתומכיו מקווים שהוא לא יקיים כמה מהבטחותיו במהלך הקמפיין. לה־מאר הוא אחד מהם. "אני מקווה שהמתונים יותר ינצחו", הוא אומר תוך כדי שהוא מציין את סגן הנשיא הנבחר, מייק פנס.
ואולם רבים מהמינויים של טראמפ מצביעים על קיצוניות. לפי הודעה לתקשורת שפורסמה על ידי צוות החלפת הממשל של טראמפ, בחירותיו לשרי הממשלה "מצביעות על שינויים סייסמיים במדיניות הסחר". אנשיו רומזים כי ינקטו במדיניות תוקפנית כלפי תעשיית הפלדה הסינית. בין חברי צוות חילופי הממשל של טראמפ נמנים דן די־מיקו, שעמד בעבר בראש חברת נוקור סטיל, ורוברט לייטהיזר, עורך דין לענייני סחר שבנה את הקריירה שלו סביב טענות שצריך להעלות את המכסים על פלדה, וידוע בקרב אנשים שעוסקים בתחום הסחר הבינלאומי כ"אדם הפרוטקציוניסטי ביותר בוושינגטון".
רמת הפרוטקציוניזם בעולם תזנק
אם הקיצוניים אכן ינצחו, עד כמה רחוק ילך טראמפ? רמת הפרוטקציוניזם בעולם מתגברת. אבל אם טראמפ ימלא את הבטחותיו, המגמה הזו תזנק. הוא איים לפרוש מהסכם הסחר של צפון אמריקה (שאותו כינה "אולי ההסכם הגרוע ביותר שנחתם מעולם"). ב–4 בדצמבר הוא צייץ כי יושת מס של 35% על חברות שיפטרו עובדים ויקימו מפעלים במדינה אחרת, ואז ינסו שוב למכור את מרכולתם מעבר לגבול. הוא מעוניין לסמן את סין כמדינה שעוסקת במניפולציות מט"ח כבר ביומו הראשון בתפקיד, ואיים להטיל מכסים של 45% על מוצרים המיובאים ממנה.


זרים רבים מניחים בשמחה כי מערכת האיזונים והבלמים של ארה"ב תציב מכשולים מול המדיניות הרדיקלית של טראמפ. אבל בכל מה שנוגע לסחר, האיזונים והבלמים האלה חלשים. לנשיא יהיה כוח רב שיאפשר לו לממש את איומיו, לפחות בטווח הקצר. במסגרת חוק הסחר מ–1974 הוא יכול להטיל מכסות יבוא או מכסים של עד 15% במשך 150 ימים נגד מדינות עם מאזן גדול של עודף תשלומים (שלפי פירוש מודרני בבתי משפט יתורגם ככל הנראה המונח לעודף בחשבון השוטף). ואם טראמפ יכריז על מצב חירום לאומי, כוחו הנשיאותי יצמח ויעניק לו גישה לכל התחומים של סחר בינלאומי.
טראמפ עלול להיתקל בהתנגדות מצד מערכת המשפט. המתלוננים עשויים לטעון שהוא מפר חירויות חוקתיות או שהוא מעוות את הכוונה המקורית של החוקים שבהם ייעזר. אבל גם במקרה זה עשויה ידו של טראמפ לצאת על העליונה. בתי המשפט בארה"ב עשויים לא להתערב כדי לעצור את מלחמת הסחר. ההסכמים הרב־צדדיים של ארה"ב חלשים יותר מכפי שנדמה. כדי לפתוח את ההסכם הצפון אמריקאי ולדון מחדש בתנאיו, טראמפ יזדקק לאישור הקונגרס. כדי לפרוש מההסכם הוא פשוט צריך להעניק לשותפות האחרות הודעה מקדימה של שישה חודשים.
המלחמה במקסיקו ובסין
גם אחרי שתעזוב רשמית, המחויבויות של ארה"ב להסכם יימשכו, כי הן מעוגנות בחקיקה המקומית שאישרה אותו. אבל המחויבויות האלה לא צריכות להגביל נשיא נחוש. לפי גארי האפבאואר ממכון המחקר פיטרסון לכלכלה בינלאומית, אחרי ש"יתייעץ" עם הקונגרס, הוא יכול לבטל את רוב המחויבויות להסכם ולהטיל במקומן את תקנות המכס של ארגון הסחר העולמי על יבוא ממקסיקו. המכסים האלה על לבוש והנעלה גבוהים, אבל הממוצע הכללי שלהם הוא נמוך: 3.5% — לא שיעור מספק כדי לפתוח מלחמת סחר. הוא יכול להרוויח מכך שיאשים את מקסיקו (או סין) בכל מיני סעיפים של רמאות: כמו מימון סובסידיות יצוא באופן בלתי־חוקי או שיווק מוצרים לארה"ב במחיר נמוך ממחיר השוק שלהם. מקסיקו או סין יכולות לערער בפני WTO, אבל זה ייקח זמן. מנגנון יישוב הסכסוכים בארגון הסחר העולמי עמוס בתיקים.
אם טראמפ אכן יטיל מכסים של 35%–45% — ממשלות מקסיקו וסין לא יחכו שבתי המשפט של ארגון הסחר יתערבו. הן יגיבו. סין יכולה לבטל חוזים עם חברות כמו יצרנית המטוסים האמריקאית בואינג או לפגוע בשרשרת האספקה של אפל. סין היא גם לקוחה מרכזית של כמה מהמוצרים האמריקאיים. היא היתה אחראית לבדה לכ–60% מיצוא פולי הסויה מארה"ב ב–2013–2015. במלחמת סחר, היא עשויה לקצץ בכמויות שהיא רוכשת.
אחרי שכלכלנים במכון פיטרסון הדגישו את האפשרות הזו, בצוות של טראמפ דחו את ההערכות שלהם וכינו את המחקר "פרויקט שנועד להפחיד". "אם סין תיפטר מהחקלאים האמריקאים, העם הסיני ירעב", אמרו שם. אבל מדינות אחרות כמו ארגנטינה וברזיל מייצרות סויה. מעבר ליבוא מהן עשוי להיות קל יחסית.
סין יכולה למנוע הכנסה של סחורות אמריקאיות למדינה, והיא גם יכולה להפעיל לחץ רב על חברות אמריקאיות שפועלות בתחומה. לדוגמה, ג'נרל מוטורס וחברות בנות שלה מכרו בסין בנובמבר 372 אלף מכוניות, לעומת 253 אלף בלבד בשוק המקומי. במילותיו של טראמפ: "מינוף: אל תעשו עסקות בלעדיו".
הטלת מכסים כצעד של ענישה על חברות אמריקאיות הפועלות במקסיקו עשוי לפגוע בהן אפילו יותר. במסגרת הסכם הסחר הצפון אמריקאי, החברות האלה פועלות לאורך הגבול. "אנחנו מייצרים דברים ביחד בצפון אמריקה", אמר ג'ון ויקס, שהיה האחראי הראשון על ניהול המשא ומתן על ההסכם מטעם קנדה. כל דולר של סחורה שמיוצאת ממקסיקו מכיל 40 סנט של תפוקה אמריקאית. הטלת מכסים בשיעור שהציע טראמפ עשויה לפגוע בחברות באופן כזה, שייתכן שהצעד לא אפשרי בכלל — כך טוען הכלכלן המקסיקאי לואיס דה לה קייה. בכל מה שקשור לייצור מכוניות, "אתה לא יכול להפעיל מפעל במישיגן ללא יבוא ממקסיקו", הוא אומר.
אם טראמפ ינסה בכל זאת להטיל מכסים, הרשויות במקסיקו יחפשו קודם תגובה חכמה. יש להם ניסיון בזה. אחרי שנים שבהן הרשויות האמריקאיות לא איפשרו למשאיות מקסיקאיות לחצות את הגבול בקלות, כפי שמתחייב בהסכם הסחר, הרשויות במקסיקו הטילו, בין היתר, מסים על עצי אשוח המיובאים מאורגון. שלא במפתיע, חברי קונגרס מטעם המדינה חברים בוועדת התחבורה. אבל במלחמת סחר קשה יהיה לבחור על מה להטיל מסים באופן שלא יחזור אליהם כבומרנג. אם מקסיקו תפסיק לייבא חלפי רכב מארה"ב, לדוגמה, היא תפגע בפסי הייצור שפועלים בשטחה. התגובה עשויה ללבוש צורה לא קונבנציונלית. העלמת עין ממהגרים שמנסים לחצות את הגבול עשויה להכעיס את טראמפ יותר ממסים על סחורה אמריקאית.
הטלת מכסים תפגע בעיקר בארה"ב
ברוב המקרים, הטלת מכסים פוגעת יותר במדינה שמטילה אותם באמצעות עליית מחירים, פגיעה בתחרות ושלילת אפשרות בחירה מהצרכנים. מכון פיטרסון חזה בספטמבר כי מלחמת סחר שיטתית - שבה מקסיקו וסין יטילו מכסים על יצוא אמריקאי בדומה למכסים שארה"ב תטיל על יצוא שלהם - תכה גלים בכלכלת ארה"ב ותגרום לירידה בתעסוקה במגזר הפרטי של 4.8 מיליון משרות, או 4% מהעובדים, עד 2019.
במקרה כזה, יוכל טראמפ לפתוח במלחמת סחר הרסנית כוללת. אבל האם הוא ירצה לעשות את זה? יכול להיות שהאיומים של טראמפ לקרוע את הסכמי הסחר ולהעלות מכסים משמשים כקלפי מיקוח שנועדו לכפות על הממשלות לשבת אתו לצד שולחן המשא ומתן. בספרו "האמנות שלי - איך לעשות עסקים", מסביר טראמפ באופן די פשוט איך הוא סוגר עסקות. "אני מכוון גבוה מאוד, ואז אני ממשיך ללחוץ, ללחוץ וללחוץ עד שאני מקבל את מה שאני רוצה".
אז מה בעצם הוא רוצה? בגישתו לסגירת הסכמי סחר, עשוי טראמפ לשאוב השראה מההיסטוריה. כשרונלד רייגן התמודד עם גירעון סחר עצום מול יפן, הוא איים, בין היתר, על יצרניות רכב יפניות כי כדאי להן להגביל באופן "התנדבותי" את היצוא שלהן. אבל החיים אז היו הרבה יותר קלים. רייגן יכל לנהל משא ומתן על קומץ חברות יפניות שיצרו את המוצרים שלהן ביפן ומכרו אותם בארה"ב. כיום, רכיבים וחלקים חוצים כל הזמן את הגבולות ועסקות סחר ענקיות נערכות בין חברות. מומחה הסחר צ'ד בואן אומר כי "המידע הדרוש לך כדי לפעול באופן אסטרטגי, נראה בעיני מרתיע". לטקטיקה של רייגן היו גם השלכות לא מכוונות. ליצרניות היפניות היה רק מספר מצומצם של דגמים שהן יכלו למכור, אז הן פיתחו דגמים רווחיים יותר ויוקרתיים יותר.
טראמפ לא להוט רק לחסום את היבוא, אלא גם להגדיל את היצוא. ואכן, בצוותו של טראמפ רואים באיום על הטלת מכסים על יבוא באופן שבו ניתן להיטיב עם שווקים פתוחים זרים. רוס מאמין כי סין, יפן וגרמניה צריכות לייבא יותר גז טבעי מונזל מארה"ב במקום מהמפרץ הפרסי. הוא מאמין גם כי סין צריכה להקל במכסות היבוא של כותנה (למרות שלא ברור למה כדאי לסין לבטל את המכסות כשגם ככה יש לה עודף כותנה).
נראה גם כאילו הגישה של צוותו של טראמפ דקדקנית מאוד ומתמקדת ברמת המיקרו. נראה כאילו הם מעוניינים להשיג תוצאות מסחריות מסוימות ולא ליצור מסגרת עבודה מסחרית. במקום לכתוב את חוקי המשחק, שבהם יהיה כתוב אילו חברות חופשיות לקבל החלטות, נראה שהם מנהלים משא ומתן על תוצאות המשחק: עוד יצוא כותנה לסין, מכירה של גז טבעי מונזל ליפן, ויותר מקומות עבודה של קרייר באינדיאנה.
לדעתם, ההצלחה של ההסכמים האלה נמדדת במאזן הסחר שיניבו. ייתכן שהם חושבים שגירעון מסחרי הוא רע מיסודו — וזה סימן שהמדינה מפסידה. חלק מהעניין הוא האופן שבו מחושבים נתוני הסחר. טראמפ צודק כשהוא אומר שהיצוא הסיני אחראי לחלק ניכר מכלל גירעון הסחר בסחורות של ארה"ב. אבל מעמדה של סין כבית החרושת של העולם אומר כי חלק גדול מהערך שמוטמע ביצוא הזה — בא למעשה מארה"ב בעצמה. כשאייפון שמיוצר בסין מיובא לארה"ב, זה תורם לעודף במאזן הסחר של סין, אבל גם למאזן החשבונאי של בעלי המניות של אפל. לפי דויטשה בנק, בחישוב על בסיס ערך מוסף, סין אחראית רק לכ–16.4% מהגירעון המסחרי של ארה"ב בסחורות.
בין אם גירעון מסחרי הוא רע או טוב, הסכמי סחר נחשבים כדרך לתקן פגמים בסחר בשני הכיוונים, ולא כאמצעי להפוך גירעון לעודף. לפי כלכלנים בזרם המרכזי, מאזן הסחר של מדינה מושפע בעוצמה גדולה יותר מכוחות מקרו־כלכליים, כמו חוזק הביקוש והמטבע. לפי דגלאס אירווין, מחבר הספר "סחר חופשי תחת אש", טיפול בגירעון בילטראלי באמצעות הטלת מכסים בילטראליים הוא "רעיון גרוע". אבל יש עוד אפשרויות לטיפול בנושא. לדוגמה, טיפול נוקשה ביבוא פלדה באמצעות מסים מוצדק יותר מאשר פגיעה כללית ביבוא. "ברור כשמש שסין מסבסדת את תעשיית הפלדה שלה", אומר ארווין.
ממשל אובמה כבר החל לטפל בנושא. ב-2013–2015 יזם הממשל 74 חקירות נגד היצף מול יצרניות מתכת מכמה מדינות. ב-7 בנובמבר נמצא כי סין אשמה בהצפה של סוגים שונים של פלדה במחירים הנמוכים ביותר מ-68% מהעלות. לחקירות האלה יש גם ככה אפקט מקרר על יבוא הפלדה מסין, שצנח ב-70% במחצית הראשונה של 2016 בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. יכול להיות שטראמפ ימצא את עצמו זוכה בקרדיט על כך.
יש עוד דברים הגיוניים יותר שטראמפ יכול לעשות. אם אנשיו רוצים לחזק את היצוא האמריקאי, הם יכולים להשתמש בכמה רעיונות של המסמך השנתי של סוכנות המסחר הממשלתית של ארה"ב, שבו הודגשו כמה מהחסמים בתחום בעולם. הוא יכול להתמקד בהסרת חסמים ליצוא חלב גולמי למקסיקו, ועופות לסין - שני מקרים שבהם הוטלו מגבלות יבוא במדינות השונות בשל סוגיות בריאות. בתחום השירותים, שבו לארה"ב יש עודף מסחרי, ניתן להגיע להבנות שיסירו חסמים ביורוקרטיים־רגולטוריים כדי לחזק את היצוא.
בתיאוריה, פתיחה במשא ומתן על הסכם הסחר הצפון אמריקאי עשויה להיות רעיון רע. המקסיקאים יסמכו לחוקים חדשים בנושאי לוגיסטיקה ומסחר מקוון, שלא היו קיימים כשהסכם הסחר נוסח לראשונה.
לה־מאר יעדיף גישה קונסטרוקטיבית. אחרי הכל, העבודה שלו היא למכור את המוצרים של החברה שלו בכל העולם. חברות בינוניות וקטנות כמו שלו שרדו את ההסתערות של התחרות מסין בכך שגיוונו את אזורי הפעילות שלהם מחוץ לארה"ב והתרחבו בהם. הוא יכול לשאוב נחמה מדברים שאמר רוברט זוליק, שניהל משא ומתן בתחומי סחר תחת משטרו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן. "יכול להיות שמה שטראמפ אומר לא יניב מדיניות. אנחנו נצטרך לראות מה הוא עושה, לא מה הוא אומר".


TheMarker