אלה

הנוכחים בועדת הרפורמות נדהמו לגלות שחכים מעדיפים להתיעץ עם מורה בתיכון מאשר עם המפקחת על הבנקים בנוגע לחוק הבנקאות. משהו לא טוב עובר על בנק ישראל מאז נגידותו של פישר.


5-32v7c3gm1v5cq7xnbkehhc.jpg


16 במרץ 2010, כמעט ללא סיקור תקשורתי מעבירה הכנסת את אחד מהחוקים הדרקוניים בתולדותיה – חוק בנק ישראל. אף על פי שהחוק מכיל סעיפים אנטי-דמוקרטים שמעניקים לנגיד בנק ישראל כוח כמעט בלתי מוגבל, הוא עובר בכנסת פה אחד ללא מתנגדים וכמעט ללא דיון ציבורי. מי שעמד מאחורי החוק כמעט לבדו היה הנגיד סטנלי פישר, שניצל את מעמדו הרם כדי לדרוס כל מי שניסה להתנגד לחוק, תוך איום מרומז שלא ימשיך לכהן בתפקידו אם החוק לא יעבור.
פישר קנה לעצמו מעמד ואמון כל כך גבוהים באותה תקופה, עד כדי כך שחברי הכנסת סגדו לו והתחננו בפניו – לא פחות מכך – שימשיך לכהונה שניה. שימו לב מה אמרה למשל ח”כ שלי יחימוביץ לפישר בישיבה שהתקיימה באותו החודש בוועדת הכלכלה – לא נגענו:

“אנחנו כל הזמן עסקנו בחוק הזה כשאתה ואישיותך לנגד עינינו ויש בזה מכשלה גדולה, מכיוון שהחוק הזה מעניק באמת סמכויות נרחבות ביותר לנגיד בנק ישראל, סמכויות שלא ניתנו בעבר, הרחבה של הסמכויות הקיימות.
אני כן מודאגת ממה יהיו ההשלכות של החוק הזה אם במקומך יבוא נגיד בינוני, למשל, ולא נגיד בעל שיעור קומה כמוך… אני חושבת שמה שאתה חייב לנו, בתמורה, הוא הארכת הכהונה שלך. נוכח העובדה שאנחנו אישרנו את החוק כשדמותך לנגד עינינו, אז המינימום שמגיע לנו הוא הארכת הכהונה”.

שלוש שנים חלפו מאז דבריה של יחימוביץ עד שהגיחה לעולמנו קרנית פלוג, הנגידה הנוכחית. אם פישר קיבל בישראל מעמד מקודש כמו של אפיפיור, פלוג נחשבה כבר יותר לבוז’י הרצוג של הכלכלה. דמות אפרורית שסובלת ממחסור חמור בכריזמה.
למרות שלקראת סוף כהונתו גברה הביקורת נגד פישר בכל הקשור לאחריותו לניפוח בועת הנדל”ן, ההילה סביבו יחד עם מערך דוברות אגרסיבי של הבנק ותקשורת אוהדת הצליחו להדוף אותה די בקלות. פלוג, לעומת זאת, הגיעה לתפקיד כסוג של ברירת מחדל, לא לפני שספגה סדרת השפלות מהצמד לפיד את נתניהו במסגרת הליך הבחירה.
החשדנות והכעס כלפי פלוג צצו זמן קצר לאחר עלייתה לכס הנגידות. בציבור איבדו סבלנות לנוכח מדיניות הריבית הנמוכה שהנהיגה ושתידלקה את מחירי הדירות הגואים. בנוסף לא היססה פלוג להמשיך במדיניות השמרנית בכל הקשור לפתיחת שוק הבנקאות לתחרות, יחד עם המפקח על הבנקים דאז, דודו זקן.
אבל את הטעות הגדולה ביותר עשתה פלוג כעבור שנתיים בתפקיד. דווקא כשמעמד המפקח נמצא בשפל חסר תקדים אחרי קדנציה פרו-בנקאית מובהקת של דודו זקן, היא ממנה לתפקיד המפקחת על הבנקים את חדוה בר, בשר מבשרה של המערכת הבנקאית שמגיעה לתפקיד המפקחת היישר מכסא סמנכ”לית בנק לאומי. בר, בתור הממונה על הסיכונים בבנק לאומי, לא עצרה הלוואות מסוכנות שניתנו לטייקונים כמו פישמן ודנקנר. במשמרת שלה התרחשה גם פרשת העלמות המס של לאומי בארה”ב, אולי פרשת השחיתות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הבנק.
פלוג ויועציה בבנק ישראל, מוקסמים ככל הנראה מהתמיכה שעדיין נותרה להם בכנסת ובכלי התקשורת השבויים, לא הפנימו אז את גודל משבר האמון שנוצר בין בנק ישראל לבין הציבור. בבנק ישראל לא הבינו, שבתור גוף שהנכס הכי חשוב שלו הוא אמון הציבור, לנראות הציבורית יש השפעה מכרעת על הצלחתם לא פחות מהפן המקצועי.
בחירת בר לתפקיד המפקחת היתה לפיכך צעד אחד יותר מדי. מין הנפת אצבע משולשת כלפי הציבור בהתעלמות מופגנת מהביקורת. כבר לא שינה מה בר עשתה – על כל מהלך חיובי או שלילי שיזמה, הביטו בה כולם בחשדנות וניסו לברר כיצד המהלך תרם לבנקים ומה המניע הסמוי שמסתתר מאחוריו.
בר מצידה לא יצאה מגדרה כדי לשנות את התדמית השלילית שדבקה בה ולא היססה להתעמת בבתי משפט מול ארגונים חברתיים. כך למשל היא אישרה לקולגה שלה בלאומי לכהן כמנכ”ל בנק מזרחי למרות שכשל בתפקידו בלאומי, מה שגרר עתירה לבג”ץ נגדה. היא סירבה לפרסם את הדו”ח על קשרי אי.די.בי של נוחי דנקנר עם הבנקים, כשבכך היא קוברת את הפרשה שאף שומר סף לא שילם מחיר אישי על המחדלים שהתגלו בה. גם נגד החלטה זו הוגשה עתירה בג”ץ. בתקופתה הוחלט גם להסתיר מהציבור את הדו”ח המלא על פרשית השחיתות של לאומי בארה”ב – מה שגרר עתירה שלישית בבג”ץ במהלך כהונתה הקצרה.
אם לא די בזה – בר העלימה עין מהלוואות שערורייתיות שהעניק בנק הפועלים לאליעזר פישמן – גם כשהיה כבר בדרך לדיונים על כינוס נכסיו בבית המשפט. ויותר מכל – גם היא כמו קודמה המשיכה במדיניות של מניעת תחרות בבנקים.
אמון הציבור בבנק ישראל הידרדר והגיע לשפל חסר תקדים, כפי שבא לידי ביטוי בישיבות ועדת הרפורמות בדיונים על החוק להגברת התחרות בבנקים שהסתיימו בשבוע שעבר. מעמד בנק ישראל בישיבות אלה נראה כאילו נמצא מרחק שנות דור מהמעמד הרם שזכה לו בישיבות שנערכו על חוק בנק ישראל בתקופתו של פישר. חברי הכנסת שעד לפני שש שנים סגדו לבנק ישראל וראו בו כגוף המקצועי שאין עליו עוררין, התייחסו אליו כעת כאל גוף מוטה שקשה לסמוך עליו.
מי שהיה בדיונים שפשף את עיניו כשראה איך הופכים ברק גונן, מורה לסייבר בתיכון, ולינור דויטש, עורכת דין שמשמשת כלוביסטית מטעם הציבור, לאוטוריטה המקצועית בוועדה – מקום שהיה שמור מאז הקמת המדינה באופן בלעדי לבנק ישראל. אובדן האמון של חברי הכנסת בבנק ישראל הגיע עד לרמה כזו שהם ועוזריהם תועדו כשהם מתעדכנים ומתייעצים עם אותם שני פעילים חברתיים (שעשו עבודה מעוררת השתאות למען הציבור, על חשבון זמנם הפנוי) כדי לדעת באיזה סעיף לתמוך, לאיזה להתנגד ואילו הסתייגויות להעלות. כל זה מתרחש בזמן שנציגי בנק ישראל יושבים במרחק כמה כסאות מהם.


סעיף אחרי סעיף עליהם המליץ הבנק המרכזי נדחו על-ידי החברים בוועדה, שהעדיפו את עמדותיהם של גונן ודויטש שגובו על ידי דרור שטרום, יו”ר ועדת שטרום שעל פי המלצותיה נכתב החוק. היחס לבר בוועדה היה כזה ששמור ללוביסטית מטעם הבנקים ולא לשליחת ציבור שבאה לייצג את המדינה.
גם כשבר ניהלה סוף סוף דיון ענייני בוועדה מול דרור שטרום על סעיף מסוים בחוק, היא חטפה נזיפה חסרת תקדים מח”כ אראל מרגלית:

“בנק ישראל עובד בשביל הבנקים במקום בשביל הציבור, ועכשיו גם מנסה לעבוד עלינו חברי הכנסת. במקום לקדם תחרות להיטיב עם העסקים הקטנים בישראל בנק ישראל מקדם אינטרסים של הבנקים. זו מעילה בתפקידם. הם שוכחים שהם עובדי ציבור ולא עובדי בנקים“.

בר יצאה בזעם החוצה. הנה גם הכנסת – המעוז האחרון של בנק ישראל, נפרץ. התקשורת והרשתות שפעם היו עושות ממרגלית קציצות על התנהלותו הגסה כלפי בנק ישראל, דווקא חיבקו אותו. כבר לא עניין את המגיבים אם מרגלית התפרץ בצדק או שאולי גרם עוול – בר כבר סומנה באופן אוטומטי כרעה בסיפור.
כשהסכר נפרץ גם יו”ר הועדה, ח”כ אלי כהן, הצטרף לח”כים הזועמים על בנק ישראל. ישיבה לאחר מכן הוא הזהיר באופן חסר תקדים את בנק ישראל למקרה שזה יחליט לא לשתף פעולה עם יישום החוק, כפי שרמזו נציגיו. “לבנק ישראל יש בעיה עם קיום שלטון החוק. הם צריכים להבין שיש פה מחוקקים. נקודה”, אמר. גם הפעם יצאו נציגי הבנק מאולם הישיבות במחאה על הדברים.


גם אחרי האירועים האלו – נראה כי בנק ישראל לא הפנים עדיין את עוצמת משבר האמון אליו נקלע. בדברים שנשאה הנגידה פלוג בישיבה האחרונה על החוק, היא המשיכה להאשים את הח”כים בפגיעה בבנק ישראל. היה עדיף לאנשי בנק ישראל לו היו מסירים מעליהם את מסיכת הנעלבים ובמקום זאת מתרכזים בבניית צעדים מעוררי אמון. צעד ראשון כזה היה יכול להיות פרסום פרוטוקולי הדיונים הפנימיים של בנק ישראל בכל הקשור למדיניותו המוניטרית ופרסום הדו”חות החסויים על התנהלות הבנקים בפרשות השונות.
בנק ישראל חייב להבין שהציבור מצפה ממנו לגלות אפס סובלנות כנגד מנהלים שסרחו. קבירת פרשיות בתוך המערכת, שמאוחר יותר דולפות בדרך לא דרך החוצה, ממצבות את בנק ישראל כחלק ממערכת מושחתת ולא כבעל בית שאמור לעשות בה סדר. המדיניות של הסתרת הכביסה המלוכלכת בתוך הבית הוכחה ככשלון מוחלט בעולם שבו הפייסבוק והטויטר שולטים. יעשה הבנק לעצמו טובה אם במקום לצאת מישיבות כאות מחאה שלא “מקשיבים לו”, יקשיב לרצון הציבור והמחוקק ויפעל במרץ ליישום החוק להגברת התחרות.
משבר האמון בין הציבור לבנק ישראל והעובדה שחברי כנסת סומכים יותר על מורה בתיכון מאשר על המפקחת על הבנקים, היא סיבה עמוקה לדאגה. אחרי הכל – עצם קיומו של הבנק תלוי באמון הציבור. ברגע האמת, כשהציבור יחשוש לגורל כספו הנמצא בבנקים, יתקשו האזרחים לראות בבנק ישראל בעל בית שאפשר לסמוך עליו ושיעצור את הריצה ההמונית אל הבנק. מכאן הדרך אל תוהו ובוהו כלכלי תהיה קצרה.
כדאי שבבנק ישראל יבינו כבר היום את המשמעות של הנורות האדומות שנדלקות בפניהם זו אחרי זו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

הכלכלה האמיתית