מוטי היינריך

המשבר הכלכלי באירופה ואמריקה, והר הדולרים שהסינים מלווים לממשלת ארה"ב לא נוצרו בגלל "גלובליזציה", אלא בגלל באג חוקתי שמאפשר לפוליטיקאים ללוות כסף.

---

למרות הכותרת, כלל לא בטוח שטראמפ "לא מבין". פוליטיקאים לא תמיד נאמנים ל"הבנתם", אלא יותר ל"כדאיותם" הפוליטית. מוקדם להעריך כיצד הנשיא החדש דונלד טראמפ ינהג. זה גם תלוי ביועציו. הם עשויים להעמידו על טעות יסודית באחד מרעיונותיו המרכזיים: המלחמה בסחר הבינלאומי החופשי (יחסית).

הסכמי סחר, גרמו לשיטתו, לאובדן מיליוני מקומות עבודה באמריקה – מפעלים אמריקאים נדדו למקסיקו ולמזרח. קל להאשים אחרים, המסר גם נקלט היטב על ידי ההמונים.

הבעיה אינה בסין אלא באמריקה ואירופה

מסחר מבוסס על עסקת חליפין, למרות שאנחנו נעזרים, לנוחיותנו, בכסף כגורם מתווך. כדי שאמריקאי בבוסטון יוכל לקנות מקרר של סמסונג הוא צריך להציע לסוחר הקוריאני מוצר אמריקאי אחר תמורתו – אחרת לא תתבצע עסקה. מוצר שהקוריאני מעריך שיפיק ממנו תועלת הוגנת.

אם פריון העבודה בתעשייה האמריקאית יורד בגלל עלייה במיסים, או בגלל כוחם של האיגודים המקצועיים והרגולציה על פעילות עסקית – אז העובד האמריקאי צריך לעבוד מספר שעות גדול יותר כדי לייצר את אותם המוצרים הנדרשים לביצוע עסקת חליפין תמורת המקרר של סמסונג. כלומר, ההכנסה הריאלית ורמת החיים של האמריקאי צריכים לרדת. הירידה ברמת החיים אינה בגלל יצרן המקררים בקוריאה, אלא בגלל שהאמריקאי מייצר פחות ערך בשעת עבודה במפעל.

פריון העבודה היחסי של האמריקאי יורד בגלל סיבה עיקרית אחת: מכריחים את היזמים והעובדים לממן ממסיהם עדר גדל של פרזיטים שמתקיימים מתקציב המדינה – תוצר בלתי נמנע של איסורים, רגולציה ממשלתית, הוצאות מדינת הרווחה ומגבלות על חופש הפרט. שם כמו כאן: כל חוק חדש גורם לעלויות סמויות וגלויות, והכול זורם אל המקום הנמוך ביותר – מנגנון המחירים והעלויות. אין מנוס מכך.

ה"קסם" שטראמפ הציע במערכת הבחירות

טראמפ הציע במערכת הבחירות "טריק": הבה נטיל מכס גבוה על המקררים מקוריאה, הייבוא מקוריאה יתייקר וליזם אמריקאי ישתלם להקים מפעל מקררים בויסקונסין. היזם החדש ימכור לאמריקאים מקררים יקרים "כחול-לבן" ויעסיק עובדים אמריקאים – כך "נהרוג" את המתחרים מקוריאה.

המקרר של סמסונג התייקר בגלל המכס, אבל גם המקרר החדש תוצרת אמריקה יקר לא פחות בזכות ה"הגנה". אז משפחה שקונה מקרר חדש תצטרך לקצץ בהוצאות אחרות ולרדת ברמת החיים – וזה גרוע מאד לפוליטיקאים. הם הרי התכוונו "להעניש" את הסינים והקוריאנים, אבל ברברה וג'ון ממיזורי נדפקים.

כאן חוזרים הפוליטיקאים לתמונה ומבטיחים לציבור קסם משלים: למרות שאתם ממשיכים לעבוד ביעילות פחותה ואין לכם די מוצרים (בשעת עבודה) להחלפה במקרר של סמסונג, ולמרות שהמכס על סמסונג העלה מחירים באמריקה – נדאג שרמת החיים שלכם לא תרד ותוכלו להמשיך לקנות את הסמסונג שהתייקר "כאילו" שאתם יעילים ועובדים כמו בעבר.

ל"קסם" קוראים "אגרות חוב מדינה". הממשלה מדפיסה אג"ח, לוקחת הלוואות ומחלקת את הכסף בדרכים שונות למשפחות האמריקאיות לקיום רמת חיים "כאילו" שהם עובדים כמו בעבר. טראמפ טען, בין היתר, שייקח הלוואות (כי הרי את המיסים לא יעלה) וישקיע בתשתיות. כלכלנים מעריכים שמדובר בהגדלת הגירעון האמריקאי בערך בטריליון וחצי דולר!

והלוואות פוליטיות קשה להפסיק לקחת כי אז יפרוץ "מיתון עכשיו" והלכו הבחירות הבאות. אז מגלגלים קדימה את הר החובות – הכול כדי להמשיך ולקנות מקרר של סמסונג (או תוצרת אמריקה) מבלי לעבוד קשה יותר או יעיל יותר.

האם סין "אונסת את ארצות הברית"?

טראמפ טען שסין "אונסת את ארצות הברית". הוא התכוון ל"מדיניות מוניטארית" של ממשלת סין ששומרת על ערך נמוך ליואן, המטבע הסיני. אבל כך גם עושים "מבוגרים אחראיים" בירושלים, בטוקיו ובבריסל. כלל לא בטוח היכן העובד חופשי יותר לעבוד כרצונו: בשנחאי, בברלין, בבוסטון או בפריז.

הבעיה אינה בסין או במלזיה, אלא באמריקה ובאירופה. אילו ממשלת סין הייתה מתירה את רסן הכפייה ומרחיבה את החופש – הסינים היו הרבה יותר יעילים מכפי שהם כיום – הרבה יותר מוצרים סינים היו מציפים את אמריקה, יותר מפעלים אמריקאים היו נודדים לסין. בניגוד לטענה במערב כי היצוא הסיני נסמך על דיכוי הפועל הסיני על ידי ממשלתו – "העבדות" הסינית אינה מועילה לתחרותיות של סין.

גם אילו סין הייתה נשארת מדינה מאואיסטית מסוגרת, או נעלמת מהעולם – רמת החיים באמריקה הייתה צריכה לרדת בגלל המגמה הקבועה באמריקה אל "ממשלה גדולה". גם אם סין כלל לא הייתה קיימת ומפעלים אמריקאים היו נשארים בארצות הברית – התוצרת שלהם הייתה יקרה בגלל הירידה בפריון העבודה מהסיבות שמנינו.

1675.jpg

שורש הבעיה – גירעונות מדינה וקלות המימון שלהם

השיטה מחזיקה מעמד כי "הכלכלה" טרם הגישה את החשבון הסופי לפוליטיקאים. הגשת החשבון נדחית שוב ושוב אל העתיד וזה מצליח בינתיים. רוב ממשלות המערב מגלגלות "אובר-דראפט" – מגדילות את הר החובות הריבוניים, "המינוס" בבנק גדל. וזה רע.

אילו אסרה החוקה האמריקאית על הממשלה לקחת הלוואות, הר החובות לא היה יכול להיערם. כלומר – צריך היה לממן את כל הוצאות הממשלה אך ורק ממיסים. בהעדר הלוואות, ירידה בכושר הייצור הייתה מתורגמת מהר מאד לירידה ברמת החיים ומאלצת את הפוליטיקאים לתקן מסלול מוקדם מאד. יותר מפעלים היו נשארים באמריקה ומייצאים אפילו לסין.

אמריקה משתנה ובקצב מתגבר מזה מספר דורות. "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" שיצרה עושר המבוסס על יוזמה אישית וחופש, הופכת ל"מדינה חברתית" (סוציאליסטית). הירידה ברמת החיים היא תוצר בלתי נמנע של ההרחבה הבלתי פוסקת של מעורבות המדינה בכלכלה ובחברה. תהליך שהיה קורה גם אילו אמריקה הייתה המדינה היחידה בעולם ללא כל "סחר חוץ". לכן, גם המועמדים האחרים ברני סנדרס "הסוציאליסט המהפכן", או הילרי קלינטון שהבטיחה הליכה בתלם המקובל – היו מגיעים לאותה תוצאה.

דונלד טראמפ (או נשיא אחר) יכול להחזיר עטרה ליושנה רק אם יבטל את הר החוקים שנערם בספר החוקים האמריקאי ב-60 השנים האחרונות. מיליוני דפים שמכילים תקנות רגולציה, חוקים מכבידים ומדינת רווחה מושחתת. אלה יצרו אלפי רשויות פדראליות ומקומיות מיותרות, ומיליוני עובדי ציבור מיותרים "אוכלי חינם".

הר החקיקה נבנה על ברכי צמצום חופש הפרט באמריקה והגדלת מעורבות השלטון בחיי האזרח. מהפך צריך להתחיל מהחזרת החופש לאזרח ונטילת סמכויות מהשלטון, אבל קל יותר להמשיך לקחת הלוואות כדי לשמר את "אורח החיים האמריקאי", להגדיל את הגירעון ולגלגל את הפחית קדימה.

מוטי היינריך, בעל האתר "קו ישר" www.kav.org.il
למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת